נבוכים ודרכונים: כשסוכן הנסיעות לא דואג לוויזה

ישראלים רבים העדיפו לבלות את חג הפסח בחו"ל. כעת, הקיץ כבר בפתח, ועימו התחושה שמעבר בנמל התעופה בן- גוריון יהיה בלתי נמנע גם השנה עבור רבבות ישראלים. תכנון החופשה לוקח אצל רבים כמה שבועות טובים או חודשים, וכולל בדיקת הטיסות המשתלמות ביותר, מה יהיה מזג האוויר והציוד שידרש - רק דבר אחד לא נלקח בחשבון, היעדר אפשרות הכניסה ליעד המבוקש.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

הכיצד? האם סוכנות הנסיעות שכחה לעדכן אתכם כי תצטרכו ויזה? או שאולי הייתה זו חובתכם לבדוק את הנושא? לפניכם תביעות של נוסעים שנתקלו בקשיים בכניסה ליעדם. האם בתי המשפט הורו לסוכנות לפצות את הנוסעים המאוכזבים?

לא נכנסו לאוסטרליה - יפוצו ב-10,000 שקלים

ביהמ"ש לתביעות קטנות בכפר-סבא דן בתביעה של בני זוג נגד סוכנות הנסיעות אמסלם תיירות ונופש בשל העובדה, שלא נמסר להם לפני נסיעתם לאוסטרליה, שהוסדרה באמצעות סוכנות הנסיעות, כי הם נדרשים לוויזה כדי להיכנס לאוסטרליה.

סוכנות הנסיעות הביעה נכונות לפצות את התובעים ב-7,500 שקל, באופן שמשקף לדעתה את הנזק בפועל שנגרם לתובעים, וכן פיצוי בשל עגמת הנפש או אי הנעימות שנגרמה להם בעקבות רשלנותה.

השופטת נאוה בכור קבעה כי ההצעה של סוכנות הנסיעות לפצות את התובעים בסכום שהוצע, לא משקפת את הנזק הנוסף שנגרם לתובעים בפועל. על כן, נקבע כי יש להורות על פיצוי גבוה מזה שהוצע ושיש בו כדי לשקף נכונה את מידת הנזק שנגרם לתובעים. בהתאם לכך, אמסלם תיירות ונופש חויבה לשלם לתובעים פיצוי של 10,000 שקל. (ת"ק 35113-11-09 קופר ואח' נ' ונופש 511007692)

על טעויות משלמים

במקרה אחר, מדובר בבני זוג שפנו בשנת 2006 אל משרד נסיעות בשם אברמוף ושכרו את שירותיו להוצאת ויזה לארה"ב. לטענת בני הזוג התובעים, הם קיבלו את אשרות הכניסה של שניהם במשרד של החברה, ומאז שנת 2006 נכנסו מספר פעמים לארה"ב. אולם, בשנת 2010, כאשר ניסו להיכנס לתחומי ארה"ב, התגלה כי נפלה טעות קולמוס בשמם וכניסתם עוכבה למשך מספר שעות.

כתוצאה מכך נאלצו התובעים להוציא ויזה חדשה, דבר שגרם להם להוציא 1,725 שקל מכיסם. לטענת התובעים, יש לפסוק להם שני שליש מהסכום הנ"ל, וזאת לאחר שהויזה שהוצאה על ידי משרד הנסיעות נוצלה עד לשנת 2010 (כלומר- הויזה הייתה בתוקף למשך שני שליש מתקופתה המקורית).

משרד הנסיעות שלל את הטענה כי טעה ברישום הפרטים בטופס שמילא, מכיון שהפרטים נבדקים בצורה יסודית על ידי שגרירות ארה"ב. לטענת המשרד, הוא מסייע ללקוחותיו להוציא את אשרת הכניסה, והוא לא אחראי לטעויות שנפלו באשרת הכניסה.

השופט נאסר ג'השאן מביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה קבע כי לא ברור מדוע נפלה הטעות בשם משפחתם של התובעים ולא ברור אם מקור הטעות הוא בטופס שמילאו נציגי המשרד, או שמא מקורו בטעות קולמוס שביצע אחד מפקידי השגרירות. עם זאת נקבע כי העובדה שהמשרד לא שמר העתק מהטופס שמילאה בשם התובעים, פועל לרעתו.

עוד נקבע, כי המשרד התרשל כאשר לא בדק את ההתאמה בין שמות התובעים בדרכון לבין שמותיהם באשרת הכניסה לארה"ב. לאור האמור, נפסק כי יש לפצות את התובעים בשני שליש מהסכום שהוציאו, כלומר ב-950 שקל. בנוסף, חויב המשרד לשלם לתובעים הוצאות משפט של 150 שקל, ובסך הכל 1,100 שקל. (ת"ק 17334-10-10 שנף נ' משרד נסיעות אברמוף)

ביהמ"ש: סוכן הנסיעות לא עמד בחובתו

פסק דין נוסף שעוסק באחריותו של סוכן הנסיעות כלפי הנוסעים, נדון בביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה. ביהמ"ש דן בתביעה של תושב ישראלי, אשר מחזיק בתעודת מעבר אך לא בדרכון ישראלי, לפיצוי מסוכן נסיעות, בשל כך שלא דאג לו לוויזה מתאימה. התובע קנה מסוכן הנסיעות כרטיסי טיסה לטורקיה עבורו ועבור בני משפחתו. בסופו של דבר, לאחר שהתובע שילם עבור הנסיעה, הוא ובני משפחתו לא יכלו לטוס לטורקיה בשל העדר ויזה מתאימה.

לטענת התובע, באפריל 2009 הוא וחברו פנו אל הסוכן והזמינו עבורם ועבור בני משפחתם נסיעה לטורקיה למשך 5 ימים. התובע שילם לסוכן סכום של 6,200 שקל במזומן. במעמד הנסיעה מסרו התובע וחברו לסוכן זה את תעודת המסע של התובע ואת הדרכון של החבר כדי שיסדיר את פרטי הנסיעה. יומיים לפני מועד הנסיעה, מסר הסוכן לתובע את כרטיסי הטיסה עבורו ועבור בני משפחתו.

אולם, במועד הנסיעה כאשר הגיע התובע עם בני משפחתו לשדה התעופה, הוא לא הורשה להמריא לטורקיה, שכן נאמר לו, כי אין ברשותו ויזה לטורקיה, לה הוא זקוק בשל היותו בעל תעודת מעבר ולא בעל דרכון. בעדותו בבית המשפט שינה התובע גרסתו בעניין מועד מסירת הדרכונים ותעודת המעבר לסוכן.

סוכן הנסיעות טען מנגד כי יומיים לפני הנסיעה, התובע וחברו הגיעו למשרדו כדי לשלם עבור הנסיעה ולקחת את הכרטיסים. בשלב זה בלבד נודע לו, כי לתובע יש תעודת מעבר, ובעקבות כך הוא אמר לו שהוא צריך ויזה לטורקיה. לדברי הסוכן, התובע ענה, כי הוא אינו צריך ויזה, וכי נסע לונצואלה לפני כן. כך או כך, לטענת הסוכן, בשלב בו נודע לו כי התובע צריך ויזה לטורקיה, לא ניתן היה להספיק לסדר ויזה, וביטול הנסיעה היה כרוך בדמי ביטול בגובה מלוא עלותה.

השופטת מעין צור קבעה כי היא מעדיפה את גרסת סוכן הנסיעות. יחד עם זאת, נקבע כי יש להטיל על סוכן הנסיעות אחריות, שכן חלה עליו חובה לבדוק את תעודת המעבר של התובע עובר לביצוע ההזמנה. "על סוכן נסיעות לוודא כי הפונה אליו מצויד במסמכי נסיעה מתאימים (דרכון, תעודת מעבר), כי מסמכים אלה בתוקף, והאם ישנם תנאים נוספים (כגון: ויזה) על מנת שהמזמין יוכל לנסוע ליעד המבוקש. הנתבע לא עמד בחובתו זו כלפי התובע", כתבה השופטת בפסק הדין.

ואולם, נקבע כי אין להטיל את מלוא האחריות על סוכן הנסיעות, שכן התובע ידע כי ברשותו תעודת מעבר ולא דרכון, וכי הייתה יכולה להיות לכך משמעות בנסיעה ליעדים שונים. לאור האמור, נקבע כי סוכן הנסיעות יפצה את התובע במחצית מנזקו, כלומר: ישלם לו סכום של 3,100 שקלים. (ת"ק 26760-09-09 אלטיר נ' חדיד)

סיכום

מפסקי הדין עולה מסקנה ברורה - על סוכן נסיעות חלה חובת הבירור, הבדיקה והווידוא, ובמקרה שהוא יחרוג מחובתו, הוא ייאלץ לשלם על רשלנותו ולפצות את הנוסעים שנפגעו כתוצאה מדרך פעולתו.

עם זאת, הנוסעים אינם יכולים לטמון ראשם בחול, ועליהם לספק את מלוא הפרטים ולהבין את המשמעות של העדר דרכון ברשותם או מסמכים רלוונטיים אחרים. אז בפעם הבאה שאתם עומדים לטוס לחו"ל, היו קשובים, בררו עם סוכן הנסיעות את כל הפרטים הרלוונטיים, ובמקביל, קוו כי הוא עושה את מלאכתו נאמנה ולא חושף אתכם לאי נעימות ולריצה עתידית לביהמ"ש.