אומנות העצמאות - השכירים שיצאו לאור

משיא העכשוויות בעולם ההייטק לחידוש רהיטי וינטג' ישנים, מבתי המשפט לבוטיק ומאחורי דלפק הבר לרשת המבורגריות. המכנה המשותף לכולם: הם עשו זאת בשנות השלושים לחייהם, עזבו מקום עבודה בטוח והפכו לעצמאים, מאמינים בעצמם ובפוטנציאל להצליח.

מזלית בורלו (34) מכפר סבא, ממלצרית לבעלת בר

"הגעתי למקום בחיים שרציתי להפסיק לעבוד בשביל אחרים", מספרת מרגלית, בעלת בלגו בר בכפר סבא. "מצעירותי הייתי שכירה והרגשתי שאני צריכה שינוי, לעשות דברים בקצב שלי. הסיכון היה גדול. החל בלהשקיע מאות אלפי שקלים בהקמת העסק, אנרגיה וזמן, ותמיד כירסם בי הספק המהותי - האם העסק יתפוס או יקרוס.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של לאשה

להיות עצמאית זו אופציה משחררת ומלאת בביטחון אישי ואנרגיה. למרות הקשיים בניהול עסק משלך, אני מתמלאת בגאווה כשאני מספרת לאנשים על המקום שלי. אין לי בוס שיושב על הראש - אבל אני משקיעה לא פחות אנרגיה בלקוחות שלי ויכולה להביא מעצמי המון דברים לידי ביטוי. בסופו של דבר העצמאות מנצחת".

העצמאות מנצחת. מזלית בורלו (צילום: גלית לוינסקי)

• הצטרפו אלינו גם בעמוד הפייסבוק
  

יעל מילר-קינן (34) מתל-אביב, ממנהלת מסעדה לבעלת מעדנייה

"בעקבות טיולים רבים בעולם, רוח יזמות וכמובן אמביציה להצליח ולהגשים חלומות הגעתי להחלטה להשתלב במעדניה ההולנדית ביאטריס שהוקמה במרכז תל-אביב", מסבירה יעל. "בעבר ניהלתי מסעדות כך שתחום המזון לא היה זר לי.

אני מאוד מרוצה מהמעבר לעצמאות! כשאני חושבת על זה, אין משהו שהייתי עושה אחרת, וזה כולל כמובן את הקטעים הפחות הנעימים שהיו בדרך. אמנם החיים שלי כעצמאית כוללים אחריות מטורפת ואין לי ספק ששכירים ישנים הרבה יותר טוב בלילה, אבל שיתוף הפעולה עם בעלי במעדניה גורם לחיים שלנו היום להיות מספקים. אני מסתובבת עם ההרגשה שאנחנו נמצאים על המסלול הנכון".

עצמאות בשיתוף עם הבעל. יעל מילר קינן ובעלה רועי (צילום: אלון מילר)

עירית נוי (38) ממעצבת שכירה לבעלים של רשת אופנה

"במשך תקופה ארוכה שימשתי כמעצבת ברשת פוקס קידס, אבל עם הולדת בני הבכור לא הצלחתי להסתדר עם שעות העבודה", מספרת עירית. "החלטתי לפתוח סטודיו קטן כי בסופו של דבר, עיצוב אופנה היא התשוקה שלי ומה שאני יודעת לעשות. חשבתי שככה אוכל לשלוט בזמן שלי ואבלה את רוב היום עם המשפחה.

בסופו של דבר, היום אני בעלת רשת של 12 חנויות ואני מוצאת את עצמי עובדת שעות ארוכות, אבל כשמגיעה השעה חמש אחרי הצהריים אני משתדלת לחזור הביתה לילדים שלי. מבחינה מנטלית אני חווה עומס רב יותר כעצמאית אבל הסיפוק מפתיחת חנות חדשה שלי הוא גדול בהרבה יותר מפתיחת סניף של רשת עבורה עבדתי. היתרון הגדול הוא שאני שולטת בזמני העבודה, ואם הילדים שלי צריכים אותי אני אעזוב הכל, אפילו אם זאת עבודה על הקולקציה החדשה".

זמן עם הילדים. עירית נוי (צילום: עדי ניב)

רועי לוי (30) מתל-אביב, משף שכיר לבעלים של בר יין

"אחרי שנים רבות של עבודה כשף שכיר במסעדות בלונדון, בצרפת ובארץ הגעתי למקום בחיים בו הרגשתי שאני מוכן לעשות את זה בעצמי", אומר לוי. "זה השלב שפתאום אתה מרגיש שאתה רוצה ומוכן לבנות קונספט קולינרי שמתאים לך ולא כי מישהו מכתיב אותו עבורך.

אז נכון שיש את החששות אבל אני מאוד מרוצה מהמעבר; הוא פתח בפניי צוהר לזווית ראייה אחרת בכל הנוגע לפן העסקי של עולם הקולינריה, שלא לדבר על ההיבט הניהולי שלא נחשפתי אליו בעבר. תמיד הייתי ראש גדול אבל היום יותר מפעם אני מרגיש כיום שכל כולי בתוך העסק: בר היין שלי בסלמה הוא הבייבי שלי. בכל מנה שאני מוציא על הבר אני שם חלק מהנשמה שלי כי זה מה שאני אוהב וכיף לי שיש לי את היכולת לעשות את זה בזכות עצמי ובשביל עצמי".

הבר הוא הבייבי שלי. רועי לוי (צילום: כנרת נובלמן) 

דניאלה בן טולילה (35) מתל-אביב, עו"ד הפכה לבעלת בוטיק אופנה

"למרות שבמשך שנים עבדתי כעורכת דין אזרחית, תמיד חלמתי לפתוח חנות אופנה", מספרת דניאלה. "מבחינתי זה היה צעד מתבקש, והמתנתי עד שהגיעה ההזדמנות הנכונה וכמובן שנדרשתי לקצת אומץ. לפני מספר חודשים נכנסתי כשותפה בבוטיק האופנה 'ורנר' ואני שמחה על ההחלטה שלי לעשות שינוי ולעסוק בדבר שנותן לי המון אושר, הנאה והרגשה שזה כנראה הדבר שאני עושה הכי טוב.

ושלא יהיו פה טעויות: היציאה לעצמאות הגיעה אחרי תקופה בבית עם שני הילדים שלי והיו רגעים ששאלתי את עצמי מה אני עושה? אחרי חמישה חודשים כבעלת עסק, הסיפוק הגדול, העשייה והתוצאות נותנים לי את הכוח להמשיך. אני מרוצה מאוד מהמקום שאני נמצאת בו עכשיו, למרות שעדיין קצת מוקדם מכדי להסיק מסקנות. זה השינוי הכי גדול שעשיתי בחיים שלי ואני משתדלת לשמור על אופטימיות".

חדשה בתחום, וכבר מרוצה. דניאלה בן-טולילה (צילום: רפי דלויה)

אבי כהן (35) מקריית אונו, מנהל פרויקט בהייטק הקים גלריה

כמו רבים אחרים גם אני הבנתי שאני נמצא במקום לא נכון מקצועית ואישית בתקופה בו התפוצצה בועת ההיי טק", מספר אבי. "החלטתי לבחור באהבה הגדולה שלי: עיצוב מודרני של המאה העשרים. פתחתי גלריה (וינטג' גלרי בשוק הפשפשים) ובה אני אוסף רהיטי וינטג' מקוריים ומשחזר אותם. זה בהחלט אושר גדול; אני מאחל לכל אחד לעסוק למחייתו בתחום שהוא אוהב ואם אפשר גם להתפרנס ממנו, אז בכלל נהדר.

היו המון חששות בהתחלה, גם מפתיחת עסק עצמאי אבל גם – ובעיקר - מהשינוי מקצועי. בסופו של דבר הסיפוק העצום שאני חווה כל יום כבעל עסק שאני כל כך אוהב, שווה הכל. מה שהתחיל כמחסן קטן לשיפוץ רהיטים ישנים, הפך לגלריית רהיטי וינטג' גדולה, ואין יום שאני לא נהנה ללכת לעבודה".

נהנה ללכת לעבודה. אבי כהן (צילום: כנרת לוי)

טימור קלינגהופר (31) מתל-אביב, משכיר בסטודיו לבעל בית ספר לקאפוארה

"החלום של כל אומן לחימה זה בית ספר משלו", מודה טימור. "התחלתי ללמד בגיל 18 כשכיר בסטודיו לקפווארה. אחרי 12 שנה הגעתי למקום כזה בחיים שלא משנה כמה הרווחתי, לא יכולתי להתפתח. בתור שכיר הרגשתי שאני נגרר לפשרות ונאלץ לוותר על העקרונות שלי. העדפתי לקחת סיכון של להרוויח פחות אבל להיות חופשי.

למרות שהיום אני מתעסק בהרבה עבודה שחורה שלא הכרתי כמו ניהול עסק ומשכורות, אני חושב שאפילו הזיעה מתוקה יותר. כשאני חושב על זה, אני לא בטוח שהייתי צריך לחכות 12 שנים, למרות שהיום אני מרגיש מוכן ובטוח לעשות את זה כמו שצריך; גיליתי שהמעבר לעצמאות מכריח אותנו לתפקד ברמות הכי גבוהות של המקצוע שלנו. אין מקום לראש קטן ואתה תמיד מרגיש שיש סכין שמרחפת מעל הראש. זה לא מתאים לכל אחד אבל אני אוהב את הלחץ ומוצא שהוא מדרבן אותי להיות טוב יותר".

גיא-שמש אדלר (36) מתל אביב, מברמן לשותף ברשת המבורגריות

"אחרי תקופה ארוכה שניהלתי את מחלקת הבר במסעדת הבראסרי החלטתי שאני רוצה להגשים פנטזיה ולפתוח מקום משל עצמי", מספר אדלר. "בוקר אחד פשוט החלטתי שזהו זה: אזרתי אומץ, התפטרתי ויצאתי לדרך. תשמע, למדתי תוך כדי גדילת והתקדמות העסק. חברתי לארבעה שותפים נוספים ביחד הצלחנו להקים ארבע מסעדות מצליחות (סרגוס, וולפנייט) בפרק זמן של שש שנים.

היו גם טעויות אבל אני יכול להגיד שרק למדנו מהדרך ולא הייתי משנה בה דבר. המעבר לעצמאות שינה לי את החיים ביכולת שפיתחתי לנטרל רעשים ולהפריד בין עיקר לטפל, כשהעיקר זאת המשפחה שלי. יש גם את העניין שהרווחתי את השותפים שלי, ביחד אנחנו מרגישים שהשמיים הם הגבול; אנחנו תומכים ומכוונים אחד את השני מאז שהכרנו ועד היום".

היו טעויות בדרך, אבל הוא מרוצה. גיא אדלר (צילום: איתי פרסטר)

עוד כתבות באתר לאשה

נשים מחוברות הן נשים עצמאיות? כוכבות הסדרה מדברות

המנגל המושלם ליום העצמאות

לא עוד אלבום חתונות. צילומי חתונה מיוחדים