למה רק נשים? תנו לגבר לפרוש בשיא

לפני כחודש מינה שר האוצר ועדה ציבורית לדון בדחיית גיל הפרישה לנשים לגיל 64, מה שהוביל לביקורת רבה. ואולם בעוד שמתנהל ויכוח מה הוא גיל הפרישה הנכון לנשים, בשטח כבר מתקיים עוול ממושך כלפי ציבור הגברים.

ועדה להורדת גיל הפרישה לגברים

לא בכל המקצועות אפשר לעבוד בגיל 67, יש הבדל מהותי בין מהנדס שעובד במשרד ממוזג לבין גבר בן 67 שעומד כל היום על הרגליים במפעל. גברים אינם מעוניינים "למות בעבודה" אלא לחיות אחרי הפרישה.

נשים חיות יותר זמן והן בריאות יותר ועדיין גיל הפרישה המקסימלי שייקבע עבורן הוא 64. מדוע שלא תוקם ועדה שתדון בהורדת גיל הפרישה לגברים כך שגיל הפרישה יהיה שווה בין המינים.

למעשה, מאז החליטה הכנסת בשנת 2004 להעלות בהדרגה את גיל הפרישה לגברים מ-65 ל-67 ושל נשים מ 60- ל-62, המהלך הזה נועד לכישלון. בישראל אפילו בני 45 פלוס נחשבים מבוגרים ומתקשים למצוא עבודה. ישנם גברים רבים שאינם מועסקים כבר מגיל 65 וממתינים לפנסיה ללא הכנסה. הממשלה הייתה צריכה קודם לדאוג למקומות עבודה ורק אח"כ להעלות את גיל הפרישה.

רוצים ליהנות מהחיים שנשארו

העלאת גיל היציאה לפנסיה ל-67 גרמה לכך שעובדים מבוגרים ויקרים לא מפנים את מקומם לעובדים צעירים וזולים, שנשארים מובטלים. גם הידע של העובדים המבוגרים עלול להיות לא רלוונטי בשנים האחרונות לעבודתם בשל התקדמות הטכנולוגיה, והם עלולים למצוא את עצמם מפוטרים בגיל 60.

מעבר לחישובים האקטואריים היבשים באוצר לא חשבו על הטבע האנושי לפיו בני אדם רוצים להספיק ליהנות מהשנים שנשארו להם ולא לעבוד, ולהשקיע בילדים ובנכדים במקום.

הנתון המדהים ביותר הוא, שבניגוד לנעשה במדינות רבות, כגון צרפת, בישראל העלאת גיל הפרישה עוברת ללא דיון ציבורי מעמיק ובשקט יחסי, מצד ארגוני העובדים והציבור. המהירות והחוסר אחריות שבה נקבע גיל 67 לגברים, מחייבים דיון ציבורי ולא ייתכן שהדבר יופקר בידי אנשי האוצר בלבד. מעניין לציין שזהו גם הגיל המבוגר ביותר בכל המדינות המתועשות.

אסור לשכוח כי מעבר להבדלים הפיזיולוגיים בין גברים לנשים, קיימים גם הבדלים מנטאליים מהותיים האופייניים לגבר הישראלי. גבר הישראלי רואה עצמו כלוחם בעל כמות גדושה של אגו ובשל כך רובם יעדיפו לפרוש מהעבודה במצב בריאותי ונפשי אופטימאלי, כדי למנוע מבוכה הכרוכה בכך. הסיכוי למצוא אדם בן 67 עובד ובריא הוא קלוש, זאת למרות העלייה בתוחלת החיים.

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לא עלה

מנתוני סקר נשים וגברים שנערך בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 1990- 2009 עולה כי ב-10 השנים שחלפו לא חל כל שינוי באחוז הגברים המשתתפים בכוח העבודה בישראל. לפי נתוני הסקר, הן ב-1990 והן ב-2009 היה שיעור השתתפות בכוח העבודה 62% (במהלך התקופה השיעור אף ירד עד 60% ועלה שנית). לעומת זאת, שיעורן של הנשים המשתתפות בכוח העבודה בישראל עלה מ41% בשנת 1990 ל52% בשנת 2009.

עוד מציינים בסקר, כי שיעור השתתפות בכוח העבודה של הגברים בישראל 62% נמוך מזה שבמדינות המערב. בלתי מועסקים בשנת 2009 היו 121 אלף גברים בלתי מועסקים לעומת 108 אלף נשים. אבטלה ממושכת שכיחה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. שיעור הבלתי מועסקים מעל שנה מכלל הבלתי מועסקים היה 24% בקרב הגברים לעומת % 17 בקרב הנשים.

מסתבר כי למרות העלאת גיל הפרישה לגברים, לא חלה עלייה במספר הגברים המשתתפים בכוח העבודה. לגברים עדיין קשה יותר למצוא עבודה בישראל והאבטלה שכיחה יותר בקרבם, זאת למרות שבאוצר קיוו כי הארכת גיל הפרישה תגרום לנתונים הפוכים.

יש היגיון רב בהעלאת גיל הפרישה לנשים אך מנגד יש לבחון יותר לעומק את ההחלטה כי גיל הפרישה לגברים יהיה 67.

הכותב הוא עו"ד בעל משרד עורכי דין המתמחה בדיני פנסיה ורגולציה