דחיית גיל הפרישה לנשים: רובנו דווקא נרוויח

בסוף חודש מרס חתם שר האוצר יובל שטייניץ על כתבי מינוי לוועדה ציבורית שתדון בעניין גיל הפרישה לנשים. הוועדה אמורה להגיש את מסקנותיה עד ה-30 ביוני, ובאוקטובר הן יוגשו לוועדת הכספים של הכנסת. אם הוועדה לא תמליץ אחרת, גיל הפרישה לנשים יעלה בהדרגה ל-64 לעומת 62 כיום.

הגרעונות חייבו דחיית הקצבאות

הסיפור התחיל באוקטובר 2003, מועד בו שונו פני הזכויות בקרנות הפנסיה הוותיקות. כדי להבריא את קרנות הפנסיה הוותיקות ששקעו בגרעונות אקטואריים עצומים (סך ההתחייבויות של הקרנות כלפי העמיתים גבוה מסך הנכסים שברשותן) הוטלה שורה של גזירות, שאחת מהן היא דחיית גיל הפרישה לנשים ולגברים.

גירעונות אלה, שנאמדו במיליארדי שקלים, אירעו ממספר סיבות: עלייה בתוחלת החיים בעולם בכלל ובארץ בפרט, מנגנון זכויות בלתי כלכלי - המקנה זכויות לעמית שאינן תלויות בהכרח בסך הפקדותיו לקרן הפנסיה, וניהול כושל והפחתה בסובסידיה הממשלתית לקרנות אשר באה לידי ביטוי בריבית המובטחת על הכספים המושקעים בהן.

לפיכך, החישוב האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות מתבסס היום על גיל פרישה לנשים שהוא 64. אם גיל זה ישתנה ל-62, מדובר ביותר מחמישה מיליארד שקל שהמדינה תצטרך להזרים אליהן.

ביטוח לאומי "מיישר קו"

אין ספק שחלק האוכלוסיה הנשית המבוטחת בקרנות הוותיקות הוא מינורי יחסית, ולא היה מרים קול צעקה כפי שנשמע בדיון הציבורי. אלא מה? השינוי בקרנות הוותיקות גרר שינוי רוחבי, וכך הוחלט כי גם המוסד לביטוח לאומי 'יישר קו', כלומר, מועדי קבלת קצבת הזקנה ברובד הבסיסי נדחו גם הם.

מובן שמהלך כזה יכול להועיל מאוד לכל אזרחי מדינת ישראל אם ייעשה בו שימוש מושכל. השינוי כאמור ימנע גלגול של חובות על הדורות הבאים. כדי לבדוק את המשמעות הכלכלית של מהלך כזה, ערכתי בדיקה מספרית בכמה מצבים עבור גב' כהן מחדרה, תוך נסיון להקיף את מגוון התרחישים האפשריים עבורה:

אפשרות א' מדברת על עמיתה בקרן הפנסיה הוותיקה, שעדיין מועסקת, ובהנחה שגב' כהן מעדיפה לעבוד מאשר לא לעבוד, שיקול שאינו כלכלי אלא פסיכולוגי ואינדיבידואלי לגמרי, סביר להניח שמצבה הכלכלי יהיה טוב יותר עקב דחיית גיל הפרישה.

בדרך כלל הקצבה מקרן הפנסיה הוותיקה נמוכה מהשכר עצמו, ומכל מקום היא לכל היותר 70% מהשכר הקובע (לפי שיטת חישוב מורכבת למדי, המביאה בחשבון בדרך כלל את כל המשכורות שהועברו אי פעם לקרן, תלוי בשיטת החישוב לכל קרן ספציפית).

גם ההפסד של קצבת הביטוח הלאומי (שתדחה גם היא), סביר שלא ידביק את הפער בהכנסה החודשית, עם קבלת הקיצבה בגיל 62, לעומת הדחייה לגיל 64.

עמיתה ואינה מועסקת - ההפסד הגדול ביותר

אפשרות ב' - אם היא עמיתה בקרן הפנסיה הוותיקה ואינה מועסקת (אפשרות סבירה עקב פליטת עובדים מבוגרים רבים משוק העבודה), מדובר בהפסד הכבד ביותר עקב דחיית גיל הפרישה, כיוון שאינה מקבלת קיצבת זיקנה, הן מביטוח לאומי והן מקרן הפנסיה. יש לציין כי שני המקרים הראשונים הם פחות שכיחים.

אינה עמיתה ואינה מועסקת - הפסד כבד

אפשרות ג', המקרה השכיח יותר - בגיל 62 גב' כהן אינה עובדת, וללא חיסכון פנסיוני קיצבתי (לטענת "נעמת" שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה יורד אחרי גיל 54 משיעור של 72.6% ל- 62.2%). במקרה זה מדובר בהפסד כבד עקב דחית גיל הפרישה, שכן היא תפסיד את הקצבה מהמוסד לביטוח לאומי.

החוסכות בקרנות החדשות - רובן ירוויחו

עתה נבחן את הדוגמה השכיחה ביותר, הנוגעת לכלל הנשים העובדות. במקרה זה יש ברשותה של גב' כהן חיסכון פנסיוני באחד האפיקים או שילוב בינהם: קרן פנסיה חדשה (נוגע לכל מי שהצטרפה לקרנות הפנסיה מתחילת 1995), ביטוח מנהלים או קופת גמל.

אם גב' כהן אינה מועסקת ומחכה לגיל 64, בהנחה שהיא מתפרנסת ממקורות אלטרנטיביים בתקופה הזו, הרי הקיצבה שלה בגיל 64 תהיה גבוהה יותר מהקיצבה שתקבל בגיל 62 (בחישוב חיסכון פנסיוני בקרן פנסיה מקיפה, הקיצבה תהא גבוהה יותר בכ- 12%), שהרי חברת הביטוח או קרן הפנסיה תתגמל אותה על כך שמספר השנים עבורן יצטרכו לשלם קיצבה קטן יותר.

מאידך, יש להפחית את אבדן הקצבה שהייתה אמורה לקבל מגיל 62 עד גיל 64, וכן את הקיצבה מביטוח לאומי שלא קיבלה בתקופה זו. ברוב המקרים המספרים מראים הפסד, אם כי ההפסד נמוך יחסית.

אולם אם גב' כהן מועסקת ופורשת בגיל 64, היא תקבל גם קיצבה גבוהה יותר מהחיסכון הפנסיוני שברשותה, וגם תקבל משכורת גבוהה יותר באותן שנתיים בהן לא פרשה, והשתתפה בכח העבודה. אין ספק כי דחיית הפרישה כלכלית לחלוטין.

מהי המסקנה? ניחשתם נכון - להמשיך בעבודה. רואים בבירור שאישה עובדת, מצבה תמיד טוב יותר, וגם המדינה נהנית, שכן יש השתתפות רבה יותר בכוח העבודה, במיוחד במגזר הנשים, שבו כוח העבודה מצומצם יותר מזה של הגברים.

השתתפות גבוהה יותר של נשים במעגל העבודה חוסכת למדינה מיליארדים רבים, הן מה"חור" בתקציב בקרנות הפנסיה הוותיקות, והן מהחיסכון בקיצבאות הביטוח הלאומי. מעבר לכך, מדובר בעליה בתוצר הלאומי, ממנו נגזרת גם העליה בצמיחת התוצר הממוצע לנפש.

אם באמת נשכיל למנף את דחיית גיל הפרישה גם לעידוד תעסוקת נשים, כלומר להפנות את החיסכון הלאומי לטובת יצירת מקורות פרנסה לנשים, ואף מתן סובסידיה למעסיקים נשים בגילאים מבוגרים יותר, הרי לכל בנות מדינת ישראל תהיה 'אורה ושמחה וששון ויקר', לפחות ברמה הכלכלית.

ראוי להזכיר גם את העובדה שמרבית המדינות המפותחות כבר העלו את גיל הפרישה. הרי לא נתווכח עם המציאות - תוחלת החיים עולה בקצב משמעותי. האם באמת דחיית גיל הפרישה לנשים לגיל 62 היא מהלך נורא כל כך? אולי בדיוק ההיפך.

הכותבת היא יועצת פנסיונית ובעלת "סיטרין ייעוץ פנסיוני"