הוא עוד ישוב
יורם קניוק קץ ביהדותו, והוא מבקש מבית המשפט להכיר בו כחסר דת. אלא שהוא שכח, כנראה, שאין יהודי ניכר - אלא בעורמתו הלמדנית והפלפולית. לפי היגיון זה, אל תתפלאו אם יום אחד קניוק עוד יחזור בתשובה
אוטו שלמה ויינינגר היה פילוסוף יהודי-אוסטרי, שפרסם את אחד הספרים המשמעותיים בתחילת המאה העשרים: "מין ואופי". ויינינגר המיר את דתו זמן קצר לאחר הוצאת הספר, לאחר שחקירתו הפילוסופית הובילה אותו למסקנה שאין רע מהיות יהודי. אלא שהתנצרותו לא גאלה אותו מן התחושה ש"העיקרון היהודי מקנן בתוכו". אין זה פלא שהיטלר עצמו אמר על ויינינגר (מן הסתם, בהספדו היחיד על יהודי): "יש רק יהודי אחד הגון, והוא הרג את עצמו".
הפילוסוף היהודי תיאודור ליסינג (שנרצח על ידי הנאצים), ניסה להבין מהו אותו "עיקרון יהודי" שהוביל להתאבדותו של ויינינגר. ליסינג הגיע למסקנה כי ויינינגר הבין שאי אפשר להפסיק להיות יהודי, או במילותיו שלו: "אף אדם מעולם לא שחרר את עצמו מכפייה של דמו". כלומר, הדם הזורם בעורקיו של אדם, התורשה והתהליכים האבולוציוניים שהקבוצה היהודית עברה - כל אלה הינם היבטים שלא ניתן להשתחרר מהם.
הצל היהודי עוקב
נזכרתי בסיפור אוטו-אנטישמי זה, בעת קריאת דבריו של הסופר יורם קניוק. קניוק הצהיר על כוונתו
גרסת הדוקו
שואלים יהדות
צופיה הירשפלד
"אני משוכנע לגמרי שאין אלוהים, אבל יש לו קיום ניכר וממשי בעולם שלי, במובן הקיומי-נפשי. אני מתגעגע אליו", אומר אחד מגיבורי סרט התעודה של גליה עוז, שבו היא מנסה לברר "האם יש יהדות אובייקטיבית, או שהיהודים בראו את היהדות?"
לפנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, על מנת שישנה את סעיף הלאום בתעודת הזהות שלו ל"חסר דת", משום ש"נפשו נקעה מן הדת היהודית".
לבי עם יורם קניוק. האיש מנסה ללא הרף להיפטר מזהותו היהודית - ואינו מצליח. מה כבר מבקש אדם, להמיר את זהותו? קצת נחת מבקש קניוק קשישא בן ה-81. הכול הוא ניסה: הוא אינו שומר תורה ומצוות ו"אף לא מצווה אחת", כדבריו, הוא נשוי לאישה שאינה יהודייה - ובכל זאת הצל היהודי אינו מרפה הימנו כל אימת שהוא מאיץ את צעדיו. וקניוק כבר אינו צעיר. סר כוחו מעליו לשאת את נטל היהדות על גבו, והוא מבקש לפרוק מעליו את משא היהדות אחת ולתמיד.
בניגוד לויינינגר, קניוק אינו מבקש להתאבד. דיו באיבוד הדת. אך הסופר המזדקן אינו יודע, כנראה, שאין יהודי ניכר - אלא בעורמתו הלמדנית והפלפולית. כיאה לאבות אבותיו שהמציאו, למשל, את ה"גוי של שבת" - מבקש קניוק להערים על בית המשפט. הוא הרי יודע שהיהדות מעולם לא שמעה על אדם "חסר דת", ובדומה לברכת האבלים שבה מתנחם אדם ששורו או חמורו מת עליו - "המקום ימלא חסרונך" - מבקש קניוק מן הדיינים שיכירו בחסרונו, וימלאהו.
תמיד יש סיכוי לתשובה
על בסיס תקדימים מן העבר, נראה כי קניוק ימשיך לשאת את גיבנת היהדות על כתפיו. בהקיצו בבוקר, בשעה שבני אדם אומרים "מודה אני לפניך" - הוא יתמרמר על יהדותו, ובערב, בשעה שבני אדם עולים על משכבם בברכת "המפיל" - הוא ימשיך להתחבט חסר מנוחה בשאלה מדוע נגזר דווקא עליו, להיוולד לעם הלא נכון.
אד"ם הכהן לבנזון היה מגדולי המשכילים המתפקרים במאה ה-19. מסופר שכאשר מלאו ימיו בשיבה טובה, ראו אותו תלמידיו חוזר בתשובה. שאלו אותו: כיצד אתה, המטיף הגדול נגד הדת, מקיים מצוות בערוב ימיך? ענה להם: אמרו חז"ל "שרשעים אפילו על פתחו של גיהינום, אינם חוזרים בתשובה", ורציתי להוכיח שחז"ל טועים. שהרי אני אפיקורס גמור וגיהינום תחתיי, ועושה תשובה.
ומי יודע, אולי עוד נזכה לראות את קניוק עושה תשובה כבן אד"ם בערוב ימיו, ולו על מנת להכעיס. לאלוהים פתרונים.
לפנייה לכתב/ת 
נטל היהדות. יורם קניוק
צילוםף עידו ארז
איתמר מרילוס
מומלצים
