בשביל זה באתן עד קאן?

אחד הדברים שהמעצב(נ)ת מתעבת זה אנשים מתנשאים (שאין להם הצדקה לזה), מעתיקנים, כמו אלו ש"שואלים" אמרות שפר וציטוטים מאנשים דגולים ומייחסים אותם לעצמם, ואפילו לא אומרים תודה. וכמובן, אנשים שאין להם טיפת חוש טעם ומתעקשים שלא לקרוא את המדור, שכל רצונו הוא לסייע. אחרי הזינוק לעשורים הקודמים שביצעה בלילה אחד מחריד של אירוויזיון, החליטה המעצב(נ)ת לנפוש בפסטיבל קאן, שכידוע מביא איתו הרבה קולנוע משובח, אבל עוד יותר מזה - טעם אופנתי מזעזע.

נעמי קמפבל: למה שלא תגזימי קצת?

נעמי קמפבל הפציעה גם בתצוגת אופנה וגם התמנגלה לה בין האורחים. המעצב(נ)ת אישית היתה מוסיפה אותה למדורת ל"ג בעומר (או לפחות את הפרוות שלה), אבל רגע לפני שהיא מציתה גפרור, היא שמה לב שקמפבל לבשה בערב אחד את מנקה האסלות המעוצב שיש בשירותי האורחים בביתה, ובערב אחר משהו שמזכיר למעצב(נ)ת את ימי הלנז'רי העליזים שלה, מינוס מכנסיים, חולצה או כל דבר אחר שמסתיר את מה שצריך, כולל שאריות חוטים מתגי המחיר שמישהו שכח להסיר. יותר מדי זה לרוב רע מאוד, וכך גם פה: השמלה השחורה נראית כאילו נלקחה מארון הסאדו של הגברת, ושמלת הקפלים המוגזמת מזכירה ליצן צעצוע.

לא שכחת להוריד משהו מהחולצה? קמפבל

גולדי הון: עם פלסטיק, בלי חזיה

הקולגה הבאה היא גולדי הון, שמישהו צריך לומר לה דחוף להפסיק להסתובב בשמש בלבוש מינימלי, כי באמת כבר אין מקום על העור לעוד נמשים. ג'ינג'יות זה מהמם, אבל צריך לדאוג לבריאות. הון החליטה לקחת דוגמה משעוונית השולחן במטבחה המעוצב של המעצב(נ)ת - זה ששומר על השולחן היוקרתי מנזק של ילדים וצלחות שבירות - ועטפה את עצמה, לא בצורה איכותית, בפלסטיק. ואם לא מדובר בשעוונית, אז אולי בעור של דג מת. בשילוב הג'ינג'ים - נו, זה לא יסתיים בטוב. 

אוי לא! שכחתי ללבוש חזייה. תפסתם אותי! הון

אומה תורמן: ברבור לבן, תחרה שחורה

הבאה בזירת הפשע היא אומה תורמן, שחילקה את האירועים לפי הצבעים שחור ולבן. מצד אחד, שמלה שחורה זה תמיד נחמד ויפה. מצד שני, לא צריך להעמיס עליה בתחרה, בעיקר כשמדובר בתחרה שעוברת את קו החצאית ונראית כמו כתמים על הרגליים. אפשר היה להסתפק בחלק העליון בלבד, הרי אם היה מדובר בתחתונית די ברור שלא היית מסתובבת איתה ברישול כזה. אגב, דוז פואה לנעליים. הניסיון להידמות לברבור לבן בשמלת נוצות, שוודאי העסיקה כמה וכמה ידיים מסכנות שהיו צריכות לתפור נוצה-נוצה, נראה קצת מגוחך. אפשר היה ללכת על שמלה לבנה מעוצבת בחתיכות ואפילו עם ריצ'רץ' חשוף לעין. העגילים מהממים וגם השרירים.

מה, בשיער לא צריך להשקיע? נו-נו-נו אומה 

אליזבת אולסן: מה שיותר שקוף

אם השם הבא מצייץ לכם מוכר, זה בטח בגלל המשפחה המיוחסת. אליזבת אולסן היא אחותן של מארי-קייט ואשלי, וכיאה לפטמה שלישית שממש זועקת לתשומת לב, כך גם האולסנית שעומדת בפני עצמה. אם שמלת הקרושה הלבנה לא היתה מספיק חשופה, אולסן בחרה באחת שקופה לחלוטין לערב ואף בצבע שחור, שכל פלאש מצלמתי הופך אותו לשקוף יותר. בואו נגיד שהייתם צריכים להיות שם כדי לראות שהיא נושאת עמה את התאומות קרוב ללב.

לפחות עשית פדיקור? אולסן

דווקא גוף כמו שלה ממש חבל לחצות עם חצאית או חלקי בד לא ברורים בין החלק העליון לתחתון. שמלה שחורה ונוצצת בגזרה של הגופיה והחצאית היתה מושלמת (וכן, עם תחתונים), ושמלת קרושה בחלק אחד גם היתה עובדת מצוין, ולא מזכירה למעצב(נ)ת את מפיות התחרה שהיו נחות על כורסאות סלון סבתה המנוחה שהמעצב(נ)ת מאוד אהבה, אם כי מודה לאלוהים שלא ירשה את הטעם האופנתי שלה. אגב, גם אם את לובשת קרושה, את צריכה לבחור את הסנדלים/כפכפים המתאימים, בעיקר כשאת באירוע. 

פנלופה קרוז: בואי נעמיס קצת חרוזים

את פנלופה קרוז אתם כבר מכירים, וגם את הטעם האיום שלה שלעתים לוקח חופשה קצרה שמביאה לתוצאות נעימות, אך לא הפעם. ברגע שפגשה המעצב(נ)ת בשמלה, מיד נזכרה בפעם הראשונה שנכנסה לחנות חרוזים ושאר מוצרים לעיצוב תכשיטים. היא קנתה מכל הבא ליד - שיפונים, אורגנזות, חרוזים וקישוטים בלי סוף, ושילמה מחיר כבד בשקלים, וגם בעובדה שעד היום, עשרים שנים אחרי, עוד מסתובבים בביתה חרוזים מאז. השמלה של קרוז היא בדיוק הערבוביה שארגנה המעצב(נ)ת אז: שיפון, קפלים, חרוזים, חוטים מוזהבים, חוסר אוויר לנשימה וריצ'רץ' אחד שכאילו מודבק מאחור. תוסיפו לזה את תסרוקת הפיפטיז והפוני המרגיז, והרי לכם דוגמה מושלמת לתחפושת הג'יני שהפכה לבת הים הקטנה וכדאי שתשחה הרחק מכאן.

קשה לך לנשום? תנשמי דרך הזימים. קרוז

ג'ודי פוסטר: הבדל של יום ולילה

את ג'ודי פוסטר המעצב(נ)ת מחבבת מאוד, בעיקר משום שהיא יודעת שמעט זה מצוין, אבל הפעם השמלה הכחולה שבחרה לערב היתה קצת סתמית עם חלק עליון לא מאורגן, שלא לומר מבולגן להחריד, ולא ברור אם יש שם כתפייה או בד שקוף שאמור לכסות. דווקא הגזרה מאוד מחמיאה וגם האורך, רק ממש חבל שלמעלה הבלאגן חוגג וממקד את תשומת הלב בעובדה שהשמלה יושבת קצת נמוך מדי מתחת לבית השחי.

אבל בקז'ואל הסיפור שונה לגמרי: המעצב(נ)ת חייבת להודות שהיא התאהבה קלות בשמלה הקייצית שפוסטר בחרה. אמנם אפשר היה לוותר על חתיכת הבד העליונה ולהתחיל עם חיתוכי השכבות נמוך יותר, אבל השמלה פשוט משדרת קלאסי, כייפי ונעים, ומתאימה בול לפסטיבל קאן השמשי. כמובן שהכל נהרס לנוכח האקססורי המדיף ניחוחות אלכוהול ששמו מל גיבסון, אבל את השיעור "איך לבחור חברים מתאימים לבגד" נשמור להזדמנות אחרת.

מישהו ראה את מר ביבר? אולי הוא הלך להביא לפוסטר סנדלים אחרים

אנג'לינה ג'ולי: צריכה אולי עוד בד?

ועוד אחת שהגזימה היא אנג'לינה ג'ולי. המעצב(נ)ת לא יכולה להישבע בקשר לזה, אבל היא די בטוחה שאת השמלה הזו קנתה ג'ולי באותה חנות שבה קנתה לפני כחודש המעצב(נ)ת את הווילונות הדרמטיים שלה לחדר השינה. ג'ולי נראית כאילו היא סבוכה בתוך כמויות בד עצומות, נאבקת להוציא רגל החוצה מרוב חום. אין ספק שהשמלה של ורסאצ'ה לוקחת את הצבע החום לגבולות חדשים, ויש על מה לדבר, אבל לא נראה שהגברת נהנית מהשמלה, וחבל. באמת אי אפשר היה לוותר קצת על בד ולאפשר לה להתהלך בכוחות עצמה? דווקא באירוע לכבוד "קונג פו פנדה 2" (בתמונה מימין), היא נראית כל כך חופשיה ומאושרת בשמלה קצרה ומתוקה בגוון בהיר, עושה בדיוק מה שפוסטר עשתה עם השמלה הקייצית שלה - פשוט מושלמת.

מישהו רואה איפה הקדימה ואיפה האחורה של השמלה? ג'ולי

שרה ג'סיקה פרקר: זה מה שלמדת מקארי?

אחרי שפגשה בשרה ג'סיקה פרקר הגיעה המעצב(נ)ת למסקנה שאת שם הפסטיבל צריך לשנות מפסטיבל קאן לפסטיבל דברים שמצאתי שם, קבורים מאחור בארון של סבת-סבתי. השיק הבוהיימייני חביב על המעצב(נ)ת, אבל שוב - צריך לדעת איפה הגבול, ופרקר מן הסתם הלכה לאיבוד בכמויות הבד שנדבקו אליה (והיתה צריכה כל הזמן לפרוש את השמלה כדי לראות שיש עוד הרבה ממנה). כרגיל, האיפור והשיער מוקפדים, אבל יותר מדי מהשיק ומקבלים רעד בלתי מוסבר בעפעף. מהצד השני יש לנו את שמלת התחרה, שלא ברור אם עש יצר את החורים בה או שככה היא הגיעה. בואי נניח, גברת פרקר היקרה, שאם היית מוותרת על החגורה זה היה נראה קצת פחות מגוחך, אבל ככה כל מה שחסר לך זה כובע קש, חציר בפה ואיזה חמור שיקח אותך מקאן.

ואם כבר עיצוב אישי, למה לא באורך המתאים? פרקר מנקה שטיחים

מורן אטיאס: פספוס כפול

בגזרת הישראליות פגשה המעצב(נ)ת את מורן אטיאס, שאו שמאוד הרגיזה מישהו, או שפשוט שכחה להרכיב עדשות ביום בחירת השמלות. קוואלי או דולצ'ה וגבאנה, לבחור בשמלות שנראות כאילו עלו שקל וחצי בשוק, ממש לא מתאים לה. הימנית נראית כמו שמלה דמוית עור פלסטיק - שלמעצב(נ)ת כמובן אין שום בעיה עם זה, נהפוך הוא, אבל יש תוצרת קצת יותר מחמיאה. וגם אם לא מדובר בסוג הבד הזה, הרי שרק הרעיון גונז כל סוג בד דומה. השמלה השמאלית היא דוגמה למה שלבשו בובות הברבי בשנות ה-80, ומפתיע שאטיאס לא צירפה לזה שיער מתולתל מנופח. השמלה עצמה נראית כמו עיצוב של ילדי גן שהשתתפו בשיעור יצירה שכלל הרבה דבק וגזירי נייר מבריקים.

תיזהרי שאיזה שור לא ייכנס בך. אטיאס

בר רפאלי: קצר ומשגע

ואחרונה חביבה משלנו היא בר רפאלי, שבימים אלו מככבת בכל מקום אפשרי רק מפני שהיא וליאו אמרו ביי. ובכן, המעצב(נ)ת לא מתעסקת בזוטות ולליאו היא תרים טלפון מאוחר יותר. מה שמעניין אותה זה למה לכל הרוחות השמלה הארוכה של רוברטו קוואלי נראית כמו בגד ים לשחייניות מקצועיות שנוסף לו פריאו מגוחך? אם לשפוט לפי אורך השמלה השנייה, רפאלי היתה יכולה להישאר רק עם בגד הים וליהנות. דווקא השמלונת המבריקה מצליחה להוציא מרפאלי את המיטב. המעצב(נ)ת אמנם לא מתה על דוגמת דגל בריטניה בצבעים כהים, וגם לא על הפאייטים המוגזמים, אבל האורך, הגזרה, האיפור, השיער - בקיצור, הכל - נראים פשוט מצוין, ואין ספק שהיא אחת מהמתלבשות הטובות. או שזה פשוט העניין של להיות לבד שעושה לה טוב.

אז מתי קופצים לים? רפאלי

(צילומים: gettyimages imagebank)