הרושם שהשאיר נתניהו: "רגע לא-דיפלומטי"
עם שני ידידים כאלה, מי צריך אויבים, סיכמו במהדורת הערב של NBC את המפגש בין אובמה לנתניהו. לדעת השליח לשעבר למזה"ת, ארון מילר, השקיפות בפגישה היתה "חסרת תקדים". "ניו-יורק טיימס": אובמה הציג קו מתון יחסית, בזכות השפעתו של יועץ הפרו-ישראלי, דניס רוס
"צילום הפוטו-אופ של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, בחדר הסגלגל בבית הלבן עלול להיזכר כאחד הרגעים הכי לא דיפלומטיים שאירעו אי פעם מול המצלמות". כך הגדירו במאמר בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" את סיום המפגש אמש בוושינגטון. עם שני ידידים כאלה, מי צריך אויבים. זה היה עימות, לא מפגש בין ידידים - סיכמו במהדורת הערב של NBC את המפגש הטעון.
ראש בראש בבית הלבן - עוד דיווחים ופרשנויות:
נתניהו הטיח באובמה: לא נחזור לקווי 67'
בפמליית רה"מ טוענים: נתניהו יצא מעודד מאובמה
זעם ברמאללה: על ארה"ב לעצור עקשנות נתניהו
כתבת וול סטריט ג'ורנל, לורה מקלר, הרחיבה על "המבוכה" במעמד ההכרזות בסיום הפגישה הטעונה בין המנהיגים. "ראש הממשלה הישראלי הרצה כיצד שלום המבוסס על אשליות ימוטט את יסודות המציאות במזרח התיכון, בהצהרה המרמזת שבדיוק על כך מבוססת הנוסחה שגיבש אובמה". נתניהו הביט ישירות אל אובמה, תיארה הכתבת לורה מקלר, ומתח ביקורת על החזון שלו למזרח התיכון.
בעיתון האמריקני גם תיארו את שפת הגוף המתוחה של שני האישים: "אובמה ישב בנוקשות והרבה להביט לעבר העיתונאים כשהוא משבח את הקשר בין שתי המדינות. כשראש הממשלה הישראלי דיבר הוא עשה זאת בעוצמה ולהט. הוא השתמש בידיו כשפרש את חזונו לשלום, בזמן שאובמה ישב עם מרפקיו על משענת הכיסא וידו מחזיקה את הסנטר".
ארון מילר, שלקח בעבר חלק במו"מ במזרח התיכון, ציין כי "מעטים המצבים שניתן להשוות למה שהתרחש ביום שישי, גם בהיסטוריה של המזרח התיכון". לדבריו, "הדיפלומטיה מעוצבת בהיעדר שקיפות ויושר, אבל במפגש המצולם בין אובמה לנתניהו היה את שניהם. זה חסר תקדים".
מילר מ"מרכז וילסון", שהיה מעורב כדיפלומט במחלקת המדינה במשך עשרות שנים בסכסוך הישראלי-פלסטיני ושירת כמה נשיאים בנושא הישראלי, קבע כי אובמה דווקא מתון יותר בגישתו מהנשיאים ג'ונסון וקרטר שדרשו נסיגה ישראלית לקווי 67'. כמו הנשיאים האחרים לפניו, אובמה אינו רוצה נסיגה לקווים ההם, ומבין שהם אינם בני הגנה. הוא רואה בקווי 67' בסיס למו"מ עם חילופי שטחים בהסכמה.
רוס קידם קו פרו-ישראלי
לפגישה בבית הלבן קדמו מאבקי כוח בין היועצים הבכירים של הנשיא במשך כמה חודשים, כפי שמדווח "ניו-יורק טיימס". היועצים התווכחו עד כמה צריך הנשיא להיות מפורט בהצגת העמדה האמריקנית לפתרון העימות הישראלי-פלסטיני בנאומו ביום חמישי.
השליח המיוחד, ג'ורג' מיטשל (שהתפטר בסוף השבוע מתפקידו), בתמיכת מזכירת המדינה, הילרי קלינטון, צידדו בהצגת תוכנית אמריקנית כוללת לפתרון הסכסוך, כולל הצגת עמדה בנושאי הליבה: גבולות, ביטחון, ירושלים והפליטים. לעומתם, טען היועץ הבכיר של הנשיא למזרח התיכון, דניס רוס, שיהיה זה לא חכם שארה"ב תיראה כאילו היא מתנתקת פומבית מישראל. לדעתו, הדרך היחידה להצליח היא בתיאום עמדות מוקדם של ארה"ב וישראל.
בסופו של דבר, היו דבריו של אובמה בנושא הישראלי-פלסטיני, מתונים מכפי שכמה מיועציו הציעו. עבדללה מלך ירדן, שביקר בשבוע שעבר בוושינגטון, והיה מודע למחלוקת הפנימית בממשל, צידד בהצגת עמדה אמריקנית כוללת, ודבריו זכו לאהדה במחלקת המדינה ובפנטגון, "אבל לא בבית הלבן, ואנחנו יודעים את הסיבה: זה בגלל דניס רוס. הוא נותן עצה רעה לבית הלבן", אמר המלך עבדאללה בשיחות סגורות.
המלך עבדאללה דרש הצגת עמדה כוללת (צילום: רויטרס)
דניס רוס, בן 62, שירת נשיאים דמוקרטים ורפובליקנים מאז שנות ה-80, והוא מתואר ב"ניו-יורק טיימס" כידידה הגדול של ישראל בבית הלבן וכאחד האישים המשפיעים ביותר מאחורי הקלעים בוושינגטון. האסטרטגיה שלו עומדת לעתים בסתירה מוחלטת לזו של הנשיא אובמה, המתואר כבעל אינסטינקטים בוטים וככזה שמוכן להשוות בין הסבל של הפלסטינים לזה של הישראלים.
אברהם פוקסמן, ראש הליגה למניעת השמצה ומבכירי המנהיגים היהודים בארה"ב, אמר לעיתון שרוס מהווה משקל נגד ומאזן את היועצים האחרים הפרו-פלסטינים, שפעלו לצד אובמה - היועץ לביטחון לאומי, ג'יימס ג'ונס, והשליח המיוחד, ג'ורג' מיטשל. ששניהם פרשו בינתיים. לדעת פוקסמן, "אם דניס רוס היה במעגל הפנימי בתקופה הראשונה, הממשל לא היה מבצע את הטעות העצומה בנושא ההתנחלויות".
ארון מילר עבד לצד רוס, כאשר השניים תפקדו כשליחי השלום בתקופת הנשיא קלינטון. לדעתו, רוס "מצטייר כבעל מעמד רם, מעין רספוטין, שמטיל את קסמו על מזכירי מדינה ונשיאים, אבל בסופו של דבר הנשיא מקבל את ההחלטות הסופיות".