תאומות לא זהות
בני ברק ולייקווד חתמו ברית ערים תאומות, שכן בשתיהן ישיבות גדולות ואוכלוסייה חרדית גדולה - אבל בזה מסתיים הדימיון. לייקווד מוכיח שיש כזה דבר מרקם אורבני חרדי, שליו ויפה. איפה היא ואיפה בני ברק? מצאו את ההבדלים
השבוע הודיעה עיריית בני ברק שנולדה לה תאומה. תאומה נוספת, ליתר דיוק. בטקס רב רושם הכריזו שם, "בעיר התורה והחסידות", על לייקווד-ניו ג'רזי כעל התאומה המוניציפלית. ראש העיר הרב יעקב אשר ועמיתו האמריקני הרב מנשה מילר, לחצו ידיים והתחבקו, בהכרזה שעיקרה, אם תהיתם, כלום ועוד כלום.
הראשונה שקטפה את התואר המפוקפק, עיר תאומה לבני ברק, היא ברוקלין. האחות הכעורה, אך מגניבה של מנהטן. חסידים בלבוש השחור, והשחורים בלבוש הלבן, היו כנראה סיבה מצוינת ל"מפגש אחיות", או יותר נכון שנור ומתנות. כילדה בני ברקית לשעבר אני עדיין זוכרת את היום שבו הכריזו בהתרגשות בעירייה על פתיחת "פארק ברוקלין", ולצידו פינת חי
יפיפייה. כמובן, במימונה המלא של הכפילה. אז כל ילד בני ברקי הבין למה צריך עיר תאומה, בשביל הזכות הנדירה להתגלש במגלשה ראויה לשמה.
הפארק הקטנטן, שאצו רצו אליו בהתרגשות מכל קצות העיר, הפך אחרי תקופה קצרה של "תחזוקה בני ברקית" לפיסת דשא מצהיבה ועייפה. בהיעדר יד משמרת, המתקנים היפים החלידו ונהרסו. ואף עופות המים שהידסו בגאווה על "גשר ברוקלין" המוקטן, מעל האגם שבכלוב, נשכחו במהירות . רק הצחנה העזה שעלתה מאזור פינת החי המפוארת של אז הזכירה לעוברים ושבים, שיש פה חיים. ילדי בני ברק שנפשם חשקה ב"ספארי המקומי", נאלצו להצטייד באטב על האף ולפסוע לעבר פינת החי. זה מה שקרה עם "התאומה הישנה".
הפעם החליט ראש עיריית בני ברק הנוכחי לעזוב את הברבורים והבִּרבורים בצד וללכת על מכנה משותף "אמיתי" בין העיר החרדית למקבילתה האמריקנית החדשה, לייקווד. על פניו נראה שהשידוך מושלם. שתי הערים מתגאות בישיבות מן השורה הראשונה, כוללים רבים וחיי תורה תוססים. אך בנקודה זו פחות או יותר תמה ההשוואה.
ספרייה וקבוצת בייסבול
שיטוט קצר באתר עיריית לייקווד מגלה תמונה שונה לחלוטין ממקבילתה בגוש דן. עיר פסטורלית לחופו של אגם יפהפה. מרבדי פריחה משגעים, לצד סירה מוסתרת למחצה על החוף, עצים בגווני שקיעה מרהיבים ובניינים היסטוריים מטופחים, הם רק חלק מהתמונות המקומיות של "הפלא האמריקני". זה נראה כמו כל פרבר שקט בארצות הברית. גם הקאנטרי קלאבים המקומיים (יש שלושה) עם מגרשי גולף עתירי כלורופיל משדרים לעין יופי לא חרדי בעליל. איפה זה ואיפה בני ברק?
ללייקווד, שמתהדרת גם באוכלוסייה לא-יהודית גדולה, גם ספרייה ציבורית מרשימה. מרכז מוזיקה לכישרונות המקומיים וגם קבוצת בייסבול מקומית בשם ה"טפרים הכחולים". איפה הם ואיפה בני ברק?
ואם לא די בכך, במעמד ההכרזה, החליטו שתי המשלחות לוותר על ביקורי-תרבות מקובלים כלהקות מחול ותיאטרון, שאינם בנמצא בבני ברק, ולהתמקד בחילופי משלחות של מרצים תורניים. חבל שבכך יסתיימו העניינים. הייתי רוצה לשמוע מהרב מילר, ראש עיריית לייקווד, איך מסבירים לתושבים שרחוב הוא לא פח הזבל של הבית. אצלם מסתבר, זה מובן מאליו. ובכלל איך ישתפרו חייו של הבני ברקי הממוצע אם עיריית לייקווד תהיה תאומה?
לחשוף את השקר
זה לא שיש לי אשליות על אגם מוריק במרכז רחוב רבי עקיבא, או שיחי ויסטריה ריחנים לאורך רחוב חזון איש, אך איכשהו, "הברית החדשה" חושפת את התרמית הגדולה. כתושבת לשעבר, התייאשתי. הפנמתי את המנטרה שעיר מלוכלכת היא תוצר לוואי טבעי של חרדים עם הרבה
ילדים. והנה באה התאומה החדשה לחשוף את השקר. אפשר יופי וגם אופי. יש מצב ליצור מרקם אורבני כל-כך יפה ושליו, בלי לוותר על חיי תורה. שהקומבינציה הזאת שתמיד חלמתי עליה, היא לא פנטזיה, אלא עיירה חיה וקיימת, בארצות הברית.
לייקווד מספרת, שאם רק ירצו, יוכלו הבני ברקים לשקם את "התדמית המלוכלכת" שדבקה בהם. השאלה היא, אם יש להם בכלל כוונה ללמוד משהו מהתאומה?
לפנייה לכתב/ת 
