אני רוצה דרכון ירושלמי

בנאומו במשרד החוץ בוושינגטון, דבק אובמה בדרכי העבר כפי שכבר עלו בהסכמי אוסלו, והציע לדחות את הדיון בענייני ירושלים כמו בסוגיית הפליטים. גם בנימין נתניהו דבק בסיסמת העבר ש"אסור שירושלים אי פעם תחולק שוב". עם זה, חידש שהוא "מאמין שעם יצירתיות ורצון טוב, ניתן יהיה להגיע לפתרון". כאן עצר ולא הציג שום פתרון ממשי, לא רעיון יצירתי, ואף לא חידוש מהותי.

כדי להיות נועז ויצירתי יש להבין כי התבוננות אל ירושלים דורשת יכולת לרבע את המעגל בלי לפגוע בפאזל. העיר מסובכת ומורכבת מבחינה פוליטית, דתית, דמוגרפית וסוציו-אקונומית ועל הפתרונות אפשריים, הנה כמה מחשבות:

נולדתי וגדלתי בירושלים ואני גר בה כמעט כל השנים. אני שייך לקבוצה שהיא כיום כנראה המיעוט בעיר - חילונים, ישראלים וציונים. כדי להתמודד עם מקצת הבעיות המעיקות על העיר אני מחפש מנהיג בעל מחשבה יצירתית במיוחד, שיוכל בכל זאת לרבע את המעגל ולשמור על שלמותה.

ההרכב הדמוגרפי והגיאוגרפי של העיר אינו מאפשר להפריד את חלקי העיר ומי שמדבר על חלוקתה, כנראה שלא ביקר בה ולא ניסה לעבור בין שכונותיה. כך למשל, בגבעה הצרפתית, שחלקים ממנה היו בתחום ישראל לפני 1967, כחלק מתחום הר הצופים, יש מיני-שכונות ערביות בתוך השכונות היהודיות.

יתרה מזאת, מי שמבקש להגיע אל הגבעה הצרפתית, עובר כמעט בכל מסלול דרך מארג של שכונות הסבוכות זו בזו כמו אצבעות של שתי ידיים משולבות, שקשה לנתק אותן. כך גם לגבי שכונה נוספת שאין מחלוקת שהייתה יהודית לפני 1948 - נווה יעקב. חלק מהדרכים המובילות אליה חוצות שכונות ערביות, וכל זאת מבלי לדבר על שכונות שהעולם חולק על מעמדנו בהן. לכן, את הפאזל אי אפשר לפרק. הקושי הוא באיזה קופסה לשים אותו - עגולה או מרובעת, ישראלית או ערבית או לאיזו דת לתת את השלטון בחלקים מן העיר.

דרכון שאין כמוהו בעולם

אולי במקום לחשוב על קופסת הפאזל, עדיף לצאת מהקופסה ולפנות לאחור אל החלטת האו"ם 181 (החלטת החלוקה). מחד גיסא, היא הניחה את התשתית להקמת המדינה ומאידך גיסא, יש בה סעיפים קשים כמו מעמד ירושלים. ודווקא אל החלק הזה כדאי להתייחס.

ירושלים צריכה להיות עיר בעלת מעמד מיוחד במינו. צריך ליצור כאן תקדים שאין כמוהו, ולשם כך צריך הנהגה רבת דמיון בכל הצדדים, שתתגבר על דעות קדומות, על תפישות פוליטיות ועל אמונות ואידיאולוגיות ותכונן כאן עיר מיוחדת שאין בעולם כמוה.

ירושלים צריכה להיות בירה משולבת של שתי מדינות - ישראל ופלסטין - אך בה בעת לזכות למעמד מיוחד. את המעמד המיוחד הזה יצטרכו המדינות המעורבות לגבש במשא ומתן רציני ורב דמיון, כדי להחליט כיצד יכוננו בה רשות מיוחדת. את הרשות הזו ניתן ליצור במיוחד או להקים אותה בחסות האו"ם ואולי דווקא העיריה צריכה לקבל לצורך זה סטטוס פוליטי ייחודי.

בדרך זו אולי נזכה סוף סוף להכרה בינלאומית בירושלים כבירת ישראל (ובמקביל כבירת פלסטין) וארצות העולם יוכלו לקבוע בה את שגרירויותיהן - שגרירות אחת לאזרחי שתי המדינות (כפי שהאמריקנים עושים בקונסוליה שלהם בירושלים).

כך תוכל ישראל לממש את המעמד הפוליטי בעיר, עם המוסדות הרשמיים של המדינה שישכנו בה, ובמקביל יממשו הפלסטינים בעיר את המעמד הפוליטי שלהם. לתושבים יהיה מעמד כפול - הם יהיו ישראלים או פלסטינים ויוכלו לשאת דרכונים של ישראל או פלסטין, אך בעת ובעונה אחת יהיה להם דרכון יחיד ומיוחד - דרכון של הרשות של ירושלים - אני בטוח שאם יהיו לי שני דרכונים כאלה - אשמח מאוד להשתמש בשניהם ובמיוחד בדרכון הירושלמי כי לא יהיה כמוהו בעולם.

ד"ר חנן נוה, ראש בית הספר לתקשורת, המכללה האקדמית ספיר