טיול באתיופיה: האחות החורגת של ציון
ממלכת שבא ועד לעליית יהודיה - הקשר בין ישראל ואתיופיה תמיד היה הדוק. טיול במדינה חושף כנסיות עם מגן דוד, אוכל כשר והעתק של ארון הברית. ומי יידע אם אברהם לא היה שחור?
אם יש עוד מדינה בעולם שיכולה להיחשב כארצם של יהודים רבים - זוהי אתיופיה. לאתיופיה וליהדות יש מערכת יחסים ארוכה שתחילתה מתקופת התנ"ך, והיא קיימת גם במדינה הנוצרית של היום.
בשנים האחרונות יותר תיירים ישראלים מגיעים לפינה הנידחת של אפריקה, ולא רק בגלל נופיה הפראיים או תרבותה המרתקת. עבור רבים, אתיופיה מייצגת סוג של מראה – אותנטית, אחרת, או מעוותת, אם תרצו, של היהדות הישנה.
"אישור יהדות" של אשה בהרי סימיאן, אתיופיה (צילומים: ירדן הורן)
המפגש הראשון בין אתיופיה ליהדות
הממלכה האתיופית הראשונה היתה ממלכת שבא. לפי המסורת, מלכת שבא, ששמעה על חכמתו של שלמה המלך, באה לארץ במסע של שלוש שנים כדי לחוד לו חידות ולתת לו מתנות. שלמה, שהיה מוקסם מיופיה של המלכה, הבטיח שלא ייגע בה בתנאי אחד - שלא תיקח דבר מהארמון.
בערב שבו שהתה המלכה בארמון הוגשו לה מאכלים חריפים, שיעוררו את צימאונה. המלכה הצמאה לא יכלה להתאפק, ובלילה היא שתתה מכד מים שמצאה. המלך שארב לה ותפס אותה
בקלקלתה אמר לה שהמים הם מצרך יקר בממלכה, וכיוון שהיא הפרה את ההסכם, עליה להתמסר לו. מהייחוד ביניהם נולד הבן מנליק, מייסד קיסרות אקסום.
כאשר גדל מנליק, הוא נסע לארץ ישראל כדי לראות את אביו. שלמה המלך מינה את מנליק לקיסר אתיופיה, והוא חזר לארצו עם 12 אלף יהודים, ביניהם כוהנים ואנשי דת. יש אומרים שמשלחת זו הם אבותיהם של קהילת ביתא ישראל, ויש אומרים שהם נטמעו בין התושבים המקומיים. כך או כך, השפעתם על התרבות האתיופית היתה גדולה, והדת הפגאנית נדחקה לטובת היהדות.
מראה של היהדות הישנה. בית קברות של הכפר וולאקה
סמלים ומנהגים יהודיים באתיופיה
עד להיילה סלאסי (קיסר אתיופיה האחרון במאה ה-20), צאצאיו של מנליק שלטו באתיופיה ללא הפרעה. השושלת נחשבה מקודשת כיוון שבניה יוחסו לשלמה המלך. בתרבות האתיופית אומצו סמלים יהודיים, כמו אריה יהודה ומגיני דוד, ומזבחות הוקמו בכל רחבי אתיופיה. תושבי אתיופיה קיבלו על עצמם כמה מנהגים יהודיים כמו מילה וכשרות, ואלה נשארו גם לאחר התנצרות הממלכה.
כיום מעטרים הסמלים היהודיים את קירות הכנסיות. גם מבנה הכנסיות מחולק לשלושה, בהתאם למקדש:
החלק החיצוני שבו מתכנסים, החלק הפנימי ובו מתפללים בעמידה בלבד, ו"קודש הקודשים" ("בית אלמקדס") שבו נמצאת רפליקה של ארון הברית, ואליו נכנס רק הכומר המקומי. ההתיחסות אל ארון הברית הינה בשל העובדה כי המשלחת היהודית השאירה עוד מזכרת חשובה: ארון הברית. לפי המסורת, שלמה המלך התכוון לתת למנליק העתק של ארון הברית, אך נתן לו בטעות את הארון המקורי. הטעות התבררה רק אחרי שמנליק כבר היה באתיופיה, ומאז ועד היום הארון המקורי נמצא שם.
בדומה לתורה, אף אחד אינו רשאי לחזות בארון הקודש, חוץ מהכומר הראשי, פעם בשנה. מדי שנה, בחודש ינואר, חוגגים האתיופים את חג ה"טימקט". זהו "חג ארון הברית" הנחוג בתהלוכות ותפילות ססגוניות ברחבי אתיופיה.
שייט על אגם טאנה באתיופיה (מקור הנילוס הכחול) בסירה הנקראת "שלום"
ממלכת ביתא ישראל
על פי דעות רווחות, קהילת ביתא ישראל קמה במאה ה-4, לאחר שהאתיופים המירו את דתם לנצרות. מלחמת אזרחים התפתחה בין היהודים למתנצרים, שבסופה היגרו היהודים להרי הסימיאן הנידחים ושמרו על הדת בגרסתה הטרום-רבנית. כיום, שמורת הסימיאן היא מוקד משיכה למטיילים ואוהבי טבע בזכות נופיה הייחודיים. חלק מהכפרים שבשמורה היו בעבר מקום מושבם של קהילת ביתא ישראל.
בשונה מקהילות אחרות בגולה, ביתא ישראל נהיתה לממלכה עצמאית ששלטה על שטחים עצומים. בשיא כוחה היא נשלטה על ידי המלכה יהודית, שהפילה את ממלכת אקסום. אך במאה ה-17, בימי המלך גדעון ה-7, הממלכה היהודית נפלה והשליטה חזרה לשושלת הנוצרית. מאותו רגע כונו היהודים "פלאשה", ונאסר עליהם להיות בעלי קרקעות אלא רק אריסים. גם ספרי הקודש שלהם נשרפו, וכמעט ולא נותרה בידם עדות כתובה ליהדותם.
הקשר בין תנועת הראסטפרים ליהודי אתיופיה
בשנות ה-70 נכנסה מוסיקת הרגאיי לזירה הבינלאומית, עם סמלים יהודיים כמו מגיני דוד, אריה יהודה, שירי כמיהה לציון, ושנאה לבבל ("באבילון"). חוקרים תהו על הקשר בינם לבין המוטיבים היהודיים. תיאוריה אחת אומרת שבמלחמה בין ביתא ישראל לשושלת אקסום נלקחו יהודים רבים לעבדות. חלקם נשלחו לעבוד במטעי הסוכר של ג'מייקה, ותרבותם חלחלה לתרבות המקומית, ואל שירת העבדים.
באופן פרדוכסלי, תנועת הראסטפרים ראתה את אתיופיה כמולדתם. לאחר שהקיסר היילה סלאסי, הנחשב למשיחם, הצליח להשיג הסכם עם בני בריתו האנגלים, הוחזרו בשנות ה-50 כ-6,000 איש מג'מייקה לאתיופיה, והתיישבו באזור ששמאנה.
בית של בן דת הראסטפרי בשאשאמאנה
למתעניינים ביהדות וגלגוליה השונים, באתיופיה קיימים אתרים רבים השווים ביקור. באקסום נמצאים כנסיית ארון הקודש ושרידיו של ארמון מלכת שבא.
בהרי הסימיאן נמצאים כפריהם של ממלכת ביתא ישראל לשעבר. ובכל פינה בולטים הסמלים היהודיים והכמיהה לציון – במגיני הדוד שעל קירות הכנסיות, בפסלים המקומיים המחקים את הקדרות של ביתא ישראל, ובעיר לאליבלה, שנבנתה כ" ירושלים החדשה".
אפשר לומר שטיול לאתיופיה הוא מסע לשרידיה של יהדות ישנה שלא הכרנו - היהדות של ממלכת שלמה, שהשפיעה על עמים אחרים וממלכות רחוקות. הצצה לעולם הקסום הזה היא חוויה שכדאי לחוות כיהודי וכתייר.
- הכתבה באדיבות חברת סביב העולם
לפנייה לכתב/ת 
