איראן לוחצת על הדוושה, לפני "הסתערות גרעינית"

במועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הוצגה אתמול בווינה אחת מתמונות המצב המדאיגות ביותר - האצה משמעותית חלה בחצי השנה האחרונה בפרויקט הגרעין האיראני. מנהל הסוכנות, יוקיה אמנו, הגיש לנציגים את ממצאי הפקחים, שמבקרים במתקנים האיראנים ועוקבים אחר הנעשה בהם באמצעות מצלמות.

מתברר כי בעוד המדינאים והתקשורת העולמית ממקדים את תשומת לבם בנזקי הצונאמי ביפן ובהתקוממות העממית בעולם הערבי, מצטברים במערב דו"חות חסויים וגלויים על התקדמות טכנית משמעותית בפרויקט האיראני. המהימנים שבדו"חות אלה הם דו"חות סוכנות הגרעין.

מסמך חסוי מפברואר השנה שרק פרטים מעטים ממנו דלפו לתקשורת, קובע במפורש כי אחרי יותר משנה  הצליחו המדענים האיראניים להתגבר על החבלה שגרמה תולעת המחשבים "Stuxnet" למתקן העשרת האורניום בנתנז. בין השאר הוציאה התולעת מכלל פעולה כחמישית מכושר הייצור של המתקן והותירה בו פחות מ-3,800 צנטריפוגות פעילות. בנובמבר 2010 אף נאלצו האיראנים להשבית כליל את נתנז לכמה שבועות, במאמץ להתגבר על התקלות והנזקים שגרמה התולעת.

אבל כשביקרו פקחי האו"ם בנתנז בפברואר השנה, הם הופתעו למצוא כמעט 6,000 צנטריפוגות פעילות ומלאי אורניום מועשר בדרגה נמוכה (3.5 אחוז) שתפח עד ל-3,606 ק"ג. פקחי סבא"א קבעו על סמך מה שראו עיניהם כי בנתנז מעשירים כעת אורניום בקצב "העולה במקצת" על הקצב שבו פעל המתקן לפני שפגעה בו התולעת, שפיתוחה מיוחס לישראל ולארה"ב.

אחמדינג'אד מבקר במתקן הגרעיני בנתנז (צילום ארכיון: AP)  

זה היה לפני כארבעה חודשים. לפני כשלושה שבועות הגישה סבא"א דו"ח עדכני נוסף למועצת הנגידים שלה ובו נכתב כי איראן מחזיקה כבר ב-4.1 טונות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה. כלומר, בתוך כחודשיים וחצי היא צברה כחצי טון נוסף. עובדה זו מצביעה על התגברות משמעותית בכושר הייצור. בהקשר זה, חשוב להדגיש כי הכמות הכוללת של אורניום מועשר בדרגה נמוכה שיש כעת לאיראן - אם תועשר לדרגה גבוהה (90 אחוז) - מאפשרת לה לייצר 2-4 פצצות אטום מהדגם הבסיסי הדומה לפצצה שהוטלה על הירושימה במלחמת העולם השנייה.

בנוסף לכך, מדווחת סבא"א כי איראן מחזיקה גם ב-55 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 20 אחוז. לעובדה זו כמה משמעויות לא סימפטיות. אמנם אורניום מועשר לרמה של 20 אחוזים נחשב עדיין "אורניום מועשר בדרגה נמוכה" שייצורו, כשלעצמו, אינו מהווה הפרה של כללי האמנה הבינלאומית לאי הפצת נשק גרעיני (NPT) שאיראן חתומה עליה, אבל במערב מאוחדים בדעה כי מי שיודע להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוז לא יתקשה להעשיר אורניום גם לרמה של 90 אחוז הדרושה לייצור נשק גרעיני.

יותר מכך, הזמן וכמות הצנטריפוגות הדרושים כדי להעשיר אורניום כזה לרמה של 90 אחוז, קטנים בהרבה מאלה הדרושים במקרה של האורניום המועשר בדרגה נמוכה. לייצור פצצה אחת נחוצים 120 ק"ג של אורניום ברמה של 20 אחוז ולאיראן יש כבר עכשיו מחצית מכמות זו ואולי אפילו יותר. המשמעות היא שטכנית איראן יכולה עם כמות הצנטריפוגות שבידה כעת, לייצר בתוך כמה חודשים לפחות פצצה אחת.

ניסויים במתקני נפץ גרעיניים

אבל איראן אינה מסתפקת באלפי הצנטריפוגות שיש בידה כעת. על-פי מידע שהגיע לאחרונה למערב ועל-פי פרסומים של ארגון האופוזיציה האיראני "מוג'הידין חלק", קיימים באיראן עוד לפחות שלושה מפעלים המייצרים חלקים שמהם מורכבות צנטריפוגות נוספות. המידע מפרט את שמות המקומות שבהם נמצאים המפעלים והוא כה מפורט עד שלשר האנרגיה האיראני לא נותרה ברירה אלא להודות בחצי פה שארצו אכן מייצרת צנטריפוגות נוספות.

למערך ייצור זה דרושים חומרים וחלקים המיוצרים מחוץ לאיראן. הסנקציות שהטילה מועצת הביטחון אמורות למנוע ייצוא של חלקים ומתכות אלה למשטר האייתולות. אבל מתברר כי מערך ההברחות האיראני מצליח להתגבר חלקית על הבעיה ומאפשר את המשך הפיתוח וההרכבה של צנטריפוגות מתקדמות מדגם IR2 ו-IR3 שתפוקתן כפולה מזו של הדגם המקורי שקיבלה איראן מהמדען הפקיסטני עבד אל-קדיר חאן. אלה גם צנטריפוגות עמידות יותר בפני קלקולים וחבלות. ארגוני מודיעין במערב חושדים שאיראן מתקינה צנטריפוגות כאלה באתרים סודיים שאינם מפוקחים על-ידי סבא"א.

המתקן בנתנז. העבודה הופסקה וחודשה ביתר שאת (צילום: AFP) 

וזה אינו הכל. בידי סבא"א הצטבר לאחרונה מידע לפיו במקביל להעשרת האורניום, איראן ממשיכה לפתח בצורה מואצת את מרכיבי מתקן הנשק הגרעיני עצמו. בהתבסס על מידע זה, שהוגדר בסוכנות הגרעין "אמין", שיגר לפני כשלושה שבועות אמנו מכתב חריף לראש פרויקט הגרעין האיראני.

 במכתב טוען אמנו כי ידוע לו שאיראן מפתחת ומנסה 'הדק' (נפץ מיוחד) המפעיל מתקן נפץ גרעיני, עוסקת בכבישה של אורניום מועשר למתכת אורניום שממנה עשויה ליבת הפצצה ועוסקת בעיצוב ובמזעור ראש הקרב הגרעיני כדי שאפשר יהיה להרכיבו על טיל קרקע-קרקע ארוך טווח מדגם "שיהאב 3".

אמנו אינו מפרט במכתבו את מקורות המידע שהגיע אליו, אך הוא דורש מראש הפרויקט האיראני הסברים. זה דחה כצפוי את ההאשמות וטען שהן "מפוברקות". אמנו לא קיבל את ההסבר והחליט לדווח את שידוע לו למועצת הנגידים ובקרוב יוצג המידע הזה רשמית גם למועצת הביטחון. ארה"ב וכמה ממדינות אירופה החליטו לא לחכות ולאחר שאיראן דחתה את האפשרות לשוב לשולחן המשא ומתן, הן החמירו לפני כמה ימים ביוזמתן את הסנקציות המוטלות על איראן.

נסיקת הנפט ביטלה את הסנקציות

כך שלמרות החרפת הסנקציות, החבלות, החיסולים ועריקות המדענים שהאטו את פרויקט הגרעין בשנתיים האחרונות - האיראנים ממשיכים בשלהם. האפקט השלילי של הסנקציות על הכלכלה האיראנית נוטרל במידה רבה בזכות נסיקת מחירי הנפט בעולם, דבר שהגדיל את הכנסות המשטר בעשרות אחוזים. כפועל יוצא מכך, דעכו הציפיות במערב לנפילת המשטר בטהרן בגלל משבר כלכלי-חברתי.

מתי אם כן, אם בכלל, תהיה לאיראן פצצה גרעינית? אין בעולם מי שיכול לתת תשובה מוסמכת לשאלה זו. אפשר רק להעריך וגם זה רק בערבון מוגבל. הסיבה לכך היא שמי שיכול, אולי, להשיב על שאלה זו הוא רק מנהיגה העליון של איראן, עלי חמינאי. הוא זה שיחליט וייתן את ההוראה לבצע את מה שמכונה במערב "הפריצה הגרעינית" (באמ"ן מכנים זאת "ההסתערות הגרעינית"). מדובר ברגע שבו ייקחו המדענים האיראניים את האורניום המועשר שבידיהם ויעשירו אותו בתוך כמה חודשים לרמה גבוהה המתאימה לשימוש צבאי.

ראש אמ"ן, האלוף אביב כוכבי, העריך לאחרונה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי אם איראן הייתה מחליטה היום לבצע את "הפריצה", היא עלולה להחזיק בנשק גרעיני בתוך שנה, מקסימום שנתיים. הערכה זו אינה תחזית מודיעינית הצופה שלאיראן תהיה פצצה גרעינית לכל המאוחר ב-2013, זו רק הערכה תיאוריטית המתבססת על קצב הפיתוח והייצור של מרכיבי הנשק הגרעיני של איראן.

טיל "שיהאב 3" (צילום ארכיון: AFP)

באמצעות הערכה זו ביקש ראש אמ"ן להמחיש לחברי הכנסת עד כמה מתקדם הפיתוח הגרעיני באיראן וכי כל יום שעובר מקצר את פרק הזמן שיעבור בין החלטת הנהגה לבצע את הפריצה לבין הרגע שבו היא תחזיק בפועל בנשק גרעיני. היום פרק זמן זה עומד על שנה או שנתיים, בעוד שנה הוא יתקצר לכמה חודשים. לעובדה זו משמעות חשובה מפני שההנהגה האיראנית מעריכה שאם תהיה לה פצצה - לא יעזו ארה"ב, ישראל ואולי אף גורמים נוספים בקהילה הבינלאומית לתקוף לצאת לפעולת סיכול. לכן, רוב הסיכויים שהם יחליטו לייצר את הנשק הגרעיני עצמו רק כאשר ישלימו את ההכנות לכך ואז, כאשר יהיו במרחק של חודש חודשיים מהפצצה, יאחרו ארה"ב וישראל את הרכבת.

אסטרטגיה זו מתבססת על הלקחים שהפיקו האיראנים מחוסר האונים שמגלה המערב בכל הנוגע לתוכנית הגרעין הצפון-קוריאנית. אחד הלקחים שלמדו בטהרן הוא הצורך בפיזור המתקנים, הסתרתם והטמנתם מתחת לקרקע.

 גורמי מודיעין בארה"ב ובישראל מעריכים כי בנוסף למאמצים שמשקיעה איראן בפיתוח הגרעין והטילים לטווח ארוך, סביר שהיא משקיעה מאמצים שתכליתם לגרום לכך שתקיפת מתקניה תהיה בלתי אפשרית או לא יעילה.

ממשל אובמה, כמו ממשל בוש, מתנגד נחרצות לתקיפה באיראן לפחות בעת הנוכחית. בוושינגטון סבורים כי תקיפה בעתיד הקרוב תביא להתלקחות אזורית שתגרום נזק חמור לבעלות בריתה של ארה"ב במפרץ הפרסי (סעודיה, כווית, עיראק ובחריין), לאפגניסטן וכמובן גם לישראל. מחירי הנפט ינסקו ויסכלו גם את המשך ההתאוששות האמריקנית מהמשבר הכלכלי. בוושינגטון סבורים שניתן עדיין למנוע מאיראן נשק גרעיני באמצעות סנקציות כלכליות ודיפלומטיות ובאמצעים אחרים שאי אפשר לפרטם.

לדעה זו שותפים גם בכירים לשעבר ובהווה בממסד הביטחוני בישראל. ביניהם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, וראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. סביר להניח שגם הרמטכ"ל וראש המוסד הנוכחיים, גנץ ופרדו, מחזיקים בדעה זו. כמו נתניהו וברק, גם הם סבורים שלישראל חייבת להיות יכולת אמינה לתקיפה באיראן, אך השימוש בה צריך להיעשות רק כאשר מוצו כל האפשרויות האחרות. הואיל ואין עדיין צורך בהכרעה בשאלה האיראנית בטווח המיידי, יכולים ברק ודגן לומר שלישראל אין כרגע כוונה לתקוף. שניהם יודעים מה הם אומרים, אך שניהם גם מעוניינים שבוושינגטון יידעו שבישראל שוקלים ברצינות את כל האפשרויות.