תביעה: טיסה בוטלה - הסוכנות לא אחראית
אדם שרכש כרטיס טיסה לרוסיה, הגיש תביעה נגד סוכנות הנסיעות בגין ביטול הטיסה עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת התעופה. ביהמ"ש דחה את התביעה, וקבע - לא ניתן לחייב סוכני נסיעות לבדוק בכל יום את כל חברות התעופה בעולם
אדם רכש עבור בתו מסוכנות הנסיעות "אליפים" כרטיס טיסה ישירה מנתב"ג לקלניגרד שברוסיה בחברת התעופה KD AVIA תמורת 409 דולר. לטענתו, יום לפני הטיסה נאמר להם כי הטיסה תצא במועדה, אך ביום הטיסה, בן משפחה הנמצא ברוסיה הודיע להם כי חברת התעופה נקלעה לבעיות כלכליות. בעקבות זאת, התקשרו בני המשפחה לסוכנת הנסיעות, וזו הודיעה להם כי הטיסה אכן בוטלה עקב קשיים כלכליים של חברת התעופה, אשר סיימה פעילותה באותו יום.
בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע נגד סוכנות הנסיעות, מנהלת הסוכנות, ומי ששימשה כמתווכת בין הסוכנות לחברת "השטיח המעופף" באמצעותה נרכש הכרטיס, טענו האב וביתו, כי הם זכאים לפיצוי של 7,500 שקל בגין הפרש כרטיס הטיסה החלופי והוצאות נוספות שנגרמו להם, כגון מלון, מוניות, ימי חופשה ועוד.
לטענתם, היה על הסוכנות לבדוק את מצב חברת התעופה סמוך למועד הטיסה, ומשלא עשתה כן - התרשלה. לחיזוק טענותיהם, הציגו התובעים מסמכים שפורסמו באתר ויקיפדיה ברוסית ובעיתון נוסף ברוסיה מהם עולה כי מספר ימים לפני הטיסה הפסיקה חברת התעופה מכירת כרטיסים עקב קשיים כלכליים ואף הודיעה על כך באופן פומבי.
המתווכת בין הסוכנות לבין השטיח המעופף טענה כי הגורם האחראי לנזקם של התובעים הוא חברת השטיח המעופף או חברת התעופה, והגישה תביעה (הודעת ג') נגד חברת השטיח המעופף.
השטיח המעופף טענה כי היא אינה אחראית לפשיטת הרגל של חברת התעופה, וכי לא ידעה מראש כי החברה עומדת להפסיק את פעילותה בישראל. עוד טענה, כי חברת התעופה הפקידה סכום זעום כערבון ברשות שדות התעופה, וכי סכום זה לא הספיק לצורך פיצוי כל הנוסעים.
הסוכנות לא יכולה לעקוב אחר ויקיפדיה
השופט איתי ברסלר-גונן דחה את התביעה. לגבי סוכנות הנסיעות נקבע, כי אמנם סוכנות נסיעות מחויבת להודיע לנוסעים על מצב חברת התעופה, אולם במקרה הנדון, לא הוכח כי במועד רכישת הכרטיסים (3 חודשים לפני הטיסה) היתה חברת התעופה בקשיים כלכליים, ואף לא הוכח מתי וכיצד פורסם דבר היותה בקשיים כאמור. השופט ציין כי לא ניתן לצפות מסוכנות נסיעות הנמצאת בערד לעקוב אחר פרסום בויקיפדיה או בעיתונות ברוסית.
"איני סבור שיש לקבוע רף התנהגות לסוכני הנסיעות לבדוק בכל בוקר ובמשך כל היום את מאות חברות התעופה ברחבי העולם או של מי מהחברות שכרטיסי הטיסה שלהם נמכרו. זהו רף התנהגות גבוה עד כדי בלתי אפשרי, והוא אף אינו יעיל" כתב השופט.
לעניין אחריותה של השטיח המעופף, שקל השופט את האפשרות לחייבה מכוח העובדה כי חברת התעופה לא הפקידה מספיק ערבויות בהתאם לחובתה לעשות כן, אך קבע כי הדבר כלל לא הוכח.
נקבע כי התובעים ישלמו למנהלת הסוכנות הוצאות משפט של 700 שקל, אך בהתחשב בכך שיתר הנתבעות הן חברות גדולות, לא חויבו התובעים לשלם הוצאות משפט נוספות.
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
