שבועות חלף, עשרת הדיברות עוד כאן

אני ממש לא מתכוון להשבית שמחות, חלילה. ואני גם ממש לא מתכוון להיתפס לכל סוג של הטפה, אך לו אני יכול להציע הצעה לשבועות של שנה הבאה (והאמת היא ששבועות כל-כך קרוב, שאפשר לעשות את זה עוד השבת), אני מציע לכל הורה, בלי קשר להיותו דתי, מסורתי או חילוני, לכלול טקס שאורכו עד עשר דקות לתוך סדר היום העמוס של החג.

לפני שאציע את הטקס, אני חייב הקדמה קצרה. האם השם "פיליפ גלר" אומר לכם משהו? שמו כיכב שלא בטובתו ליום, או אולי יומיים, בכותרות כלי התקשורת, וכמובן בהתאם לצו הקדמון של המציאות הדינאמית, הלך שמו ונדחק לשורות התחתונות עד שנעלם כליל.

אז רק תזכורת קטנה: "בזמן שתלמידי כיתה י' נבחנו בבגרות בלשון, מחוץ לבית הספר מקיף ז' בבאר שבע עמדו בבוקרו של יום אוטובוסים שהמתינו לקחת את התלמידים להלווייתו של הנער פיליפ גלר. חבריו לשכבה עוד לא מעכלים את שאירע ביום שישי, אז נדקר למוות פיליפ בן ה-16, במהלך קטטה עם חבר. בבחינה פגשו התלמידים לראשונה את חבריהם לספסל הלימודים, שחשודים כי לא הזעיקו עזרה שעה שפיליפ התבוסס בדמו".

לא מספיק עיכלנו את המציאות שנכפתה עלינו. חבר ("שביקר אצלנו", מספרת האם השכולה) דוקר למוות את חברו, ושאר חבריהם השתויים, נמלטים מהמקום מבלי להושיט לחברם עזרה. והם בסך הכל בכיתה י', בני 16!

נחוץ מקור חשמלי נוסף

כשהייתי ילד ונחשפתי לעשרת הדיברות, שהם התמצית היהודית של חג השבועות, לא הבנתי (כמו רבים מהפרשנים) מדוע צריך להופיע בציוויים המכוננים שנחרתו על לוחות הברית הצו: "לא תרצח"? מי לא מבין את זה? שאלתי את עצמי. הרי אין אומה ולשון שמכבדים את עצמם, וגם אין אדם על הפלנטה שלנו שמצפונו אינו מורה לו כיצד לנהוג ביחס לחיי אדם. מדוע אם כן נדרש הצו הבנאלי הזה לכאורה לרדת מהר סיני?

אתם בוודאי מבינים שהיום אני כבר לא שואל מדוע אלוקים צריך לצוות במקום שהמצפון אמור לעבוד. כי זה כמו לשאול האם בית חולים צריך גנרטור, ומדוע אין הוא יכול לסמוך רק על חברת חשמל.

את הצו הזה, "לא תרצח", אני מציע לשנן עם ילדינו בחג מתן תורה. אבל הצו הזה קשור עם הדיבר החמישי המופיע בלוחות הברית: "כבד את אביך ואימך".

איפה ההורים שמרשים לילדיהם את השכרות הזאת? "מדינת ישראל היא השנייה בעולם בצריכת אלכוהול לבני נוער!" שמעתי בחדשות. אנחנו אחרי אוקראינה. איפה ההורים שאינם יודעים להציב גבולות מינימליים (מדוע צריך חוק, לעזאזל)? איפה אנחנו? איפה הכבוד שילדינו אמורים לרחוש לנו בשעה שאנו מציבים גבולות? אז גם את "כבד את אביך ואמך" כדאי לקרוא ולשנן יחדיו בחג מתן תורה.

ומה עם שבת?

כן, וגם את הציווי הרביעי - המצווה על השבת, שבא לפני הציווי על כיבוד ההורים. האמינו לי שאיני מתכוון להיכנס לשאלה ההלכתית. אני מודע היטב להבדלים בינינו. אני רוצה לדבר על העיקרון, והעיקרון הוא שפעם בשבוע (לפחות) אנו מחויבים לשבות ולהסתכל בעיניים של הילדים שלנו, לדבר איתם, ואת כל החינוך שלא הספקנו לבצע באמצע השבוע ("התיבה שלי מתפוצצת ממיילים שלא עניתי עליהם") . יום בשבוע נסעד איתם (ליל שבת), נלמד

איתם, נשוחח איתם, ונאמר "לא" למשפחה שמתפזרת למסיבותיה ושיחות הסלון שלה, במקום לדבר האחד עם השני.

נדמה לי שקוראי מבינים כבר מהו הטקס הקצר שאותו אני מציע. אני מציע לכל הורה ולכל אדם לקרוא בצוותא את "עשרת הדיברות", את מה שנתפס כתמצית היהודית של "חג מתן תורה".

זה ייקח דקות ספורות (אתם כמובן מוזמנים לפתח את אחד הנושאים הנראה לכם חשוב), אבל דבר אחד ברור לי: אנו חברה שזקוקה דחוף לעוד מקור חשמל, לעוד מקור סמכות שיתמוך במוסריות הקצת רופפת שלנו .

שבת שלום

לנוחיותכם (העתק-הדפס) הנה עשרת הדיברות :

(ב) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

(ג) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:

(ד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי:

(ה) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:

(ו) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקֹוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:

(ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:

(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ:

(ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

(י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְקֹוָק אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

(יא) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

(יב) לֹא תִּרְצָח ס לֹא תִּנְאָף ס לֹא תִּגְנֹב ס לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:

(יג) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ ס לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

(שמות, פרק כ')