מה עושה חזן ב"הבימה"?

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

במקום רות המואביה בראה ברנדס את רות הגרמניה, בתו של קצין נאצי שעולה לישראל, נישאת לבחור דתי ומגדלת עימו שלושה ילדים. רות שומרת מצוות, מקפידה על תפילות, ומלאה במעשי חסד – אך שומרת באמתחתה סוד גדול: היא ואף ילדיה אינם יהודים, כיוון שהיא לא עברה מעולם גיור.

רק אחרי מותה נחשפת המשפחה לגילוי המהמם, ועכשיו עליהם להחליט מה לעשות: להתגייר – ולהסתכן בכך שהחברה קדישא תוציא את אמא שלהם אל מחוץ לבית העלמין היהודי, ותקבור אותה מחוץ לגדר – או שמא לא להתגייר, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

מקהלה יהודית על הבמה

הקונפליקט הוא רעש אדמה בעוצמה שלא תאמן עבור המשפחה. הם נזרקים מחוץ לעולם שהם מכירים ומאבדים שייכות. הדבר היחיד שמרכך את רעשי המשנה זו המוסיקה שמלווה את ההצגה. על הבמה, מאחורי וילון שקוף במעין בית כנסת מאולתר, מלווים שלושה זמרים את הדמויות שנאבקות למטה. מקהלה יהודית ששרה טקסטים השאובים מן המקורות, ועברו עיבודים מקסימים על ידי אורי וידיסלבסקי.  

על הביצוע אחראים החזנית האורתודכסית עדי ארד, הזמר החסידי שחזר בשאלה מני פיליפ ויגאל מזרחי. "המחזה הזה מתחיל מהמוזיקה", ברנדס מסבירה. "לפני חמש שנים פנה אלי אורי ואמר לי שהוא רוצה לכתוב מוזיקה יהודית. הוא ביקש שאכתוב לו מחזה שעוסק בזהות היהודית. אמרתי לו שאני לא מחזאית, אבל הוא לא ויתר, אז החלטתי ללכת על זה. לא היה לי מושג עד כמה זה הולך להיות קשה ומסובך".

החלק המסובך התחלק לשניים: טכניקה ותוכן. בצד הטכני היה על ברנדס ללמוד לכתוב מחזה, ואילו בצד התוכני, היא היתה צריכה לבחור על מה. "הבעיה היתה לקחת חומרים שמתעסקים איתם בבתי המדרש, ולהפוך אותם לדרמה עכשווית," מסבירה ברנדס, "ואז לשלב בתוך זה מוזיקה. החלטתי לשאול את עצמי מה היתה עושה המדינה אם רות היתה מגיעה היום. לפני 3,000 שנים פתחו אנשי יהודה בפניה את זרועותיהם בלי מקוואות, בלי לימודים ובלי מבחנים, ובזכות זה קיבלנו את דוד המלך.  

"לקחתי את סיפור רות, ושמתי אותו היום. יצרתי אישה שנמצאת במקום הכי משוקץ – גרמניה, בת למשפחה נאצית, ובדקתי מה קורה לאחר מותה. כל אחד מילדיה משקף צד בחברה הכללית. יש לה בת חילונית, בן הומו ובת דתייה אדוקה. המסע שלהם הוא מסע משפחתי לאומי".

לא ייתכן סוף טוב

ברנדס ידעה שהיא מוציאה את הגיבורים שלה למסע מפרך, וגם ידעה בתוכה שסוף טוב - לא יכול להיות פה. "היה לי ברור שבמדינה שבה יש ערבוב נוראי בין דת למדינה, לגיבורים יהיה קונפליקט רציני", היא מודה. "מבחינה חברתית לא יהיה פה סוף טוב. הם האנוסים של תקופתנו, כי אם ידעו שהם לא עברו גיור, לא יתחתנו איתם. לא יתפללו איתם. במחזה יש ללא ספק ביקורת כלפי החברה ויחסה לנוכרים. פעם קיבלו את רות, אבל היום לא מקבלים אותה.

"ברגעים הקשים ביותר, המוזיקה מזכירה את המאחד" (צילום: איתן ויתקון)

המוזיקה מרככת את המכה

אבל לא כולם אוהבים את מה שברנדס אוהבת. השינוי שהיא מבקשת לחולל על הבמה לא מתקבל

תמיד באהדה על ידי הקהל שלה.

היהדות היא של כולם

"היה לי חשוב שהמוזיקה תייצר נחמה", מחדד וידיסלבסקי. "זו לא מוזיקה שנמצאת מעל האנשים, והיא לא מנחמת כי היא יודעת יותר - אלא משום שהיא מגיעה ממקום מוכר, מהמקום שמשותף לכולם. היא מזכירה שלכולנו יש שורש אחד. לכן בחרתי בטקסטים מוכרים. המוזיקה מאפשרת לראות את הדמות מעבר לקונפליקט שהיא נמצאת בו".

ייעוד ואחריות של שחקן

עדי ארד, חזנית אורתודוכסית וזמרת, מרגישה כי ההצגה מהווה, מבחינתה, שילוב אופטימלי בין תיאטרון לתפילה.

"השילוב הזה אומר שהתפילה שייכת לכולם", ארד אומרת. "אין אדם שלא יכול להתחבר לטקסטים שאנחנו שרים. למוזיקה בהצגה יש ייעוד - ולנו יש אחריות. אחריות - כי נתנו לנו טקסט קדוש, והיעוד הוא לחפש את הגנום היהודי.