בית משפט: חיובי סלולר שגויים – תופעה קשה
מנוי של פרטנר טען כי במשך 21 חודשים קיבל שירותי מידע באמצעות מסרונים, עבורם חויב כל חודש, זאת למרות שלא הזמין השירות. השופטת פסקה פיצויים: "יש תחושה שהספקים משקיעים מאמצים ביצירת חשבונות שהצרכן אינו יכול לפענח"
התובע מחזיק בשלושה מנויים/מכשירים סלולריים בחברת פרטנר. לטענתו, במשך כ-21 חודשים הוא חויב עבור שירותי מידע בעולם הבידור שנשלחו באמצעות מסרונים לאחד המכשירים, אותו החזיקה חברתו, וזאת, למרות שהוא או חברתו מעולם לא הזמינו את השירות, וככל שבוצעה פעולה בנידון, היא בוצעה על ידי בנה הקטין של חברתו, אשר היה באותו זמן בן 7.
לטענת התובע, הוא לא התעמק בחשבונית שקיבל מידי חודש מפרנטר, עד שגילה כי חויב בסכום גבוה יחסית עבור שירות המוגדר כיוסינל, אז פנה לחברת פרנטר, אשר הפנתה אותו לחברת Unicell, וזו מצידה הפנתה אותו לחברת במרום הפקות בע"מ, אך כאשר ביקש להתחקות אחר פרטי חברה זו, נתקל בקושי, ומשהצליח לבסוף לצור עימה קשר, סירבה החברה להשיב לו את הסכומים בהם חויב.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בבית שאן דרש התובע פיצוי והחזר חיובים, וצירף חשבונית לדוגמא המעידה על חיוב חודשי של כ-30 שקל בגין המסרונים. חברתו של התובע טענה כי למרות שראתה את המסרונים, סברה כי מדובר במעין פרסומות, ולא שיערה כי התובע מחויב בגינן.
במרום הפקות בע"מ טענה להעדר יריבות וביקשה להפנות את התובע לחברת "אחות" אשר היא שאחראית לטענתה לשליחת המסרונים. לגופו של עניין טענה, כי החיוב - חמישה שקלים עבור כל מסרון, בוצע בעקבות הזמנת השירות באתר האינטרנט של החברה.
לטענתה, באותה דקה ממש בה בוצעה ההרשמה, הוזמנה סיסמה שנשלחה על ידה למכשיר הטלפון של התובע, וכי ההרשמה אינה מתבצעת אלא לאחר אישור קריאת התקנון והזנת פרטים מזהים. עוד טענה החברה, כי ניתן לבטל את השירות בכל עת, אך התובע בחר לעשות כן רק כעבור כ-21 חודשים.
תשלום? רק אם יש התקשרות
השופטת עיריה מרדכי קיבלה את התביעה חלקית, לאחר שקבעה כי בין הצדדים לא נקשר מעולם כל חוזה מחייב וכי גביית התשלום עבור המסרונים הוצנעה בחשבון הטלפון של פרטנר, כאשר הגבייה בוצעה על סמך התעניינות של צרכן אשר הפרט המזהה היחיד שסיפק היה תאריך לידתו, המעיד על היותו בן 7.
השופטת דחתה את טענת חברת במרום להיעדר יריבות וקבעה כי על מנת לגבות תשלום עבור שירות, חייבת להיות התקשרות כלשהי הכוללת הזמנה והסכמה לתשלום, אך במקרה זה, החברה לא הציגה כל ראיה המוכיחה התקשרות כאמור, וכי עצם העובדה שלפי טענת החברה ההרשמה, הזנת הסיסמה וקריאת התקנון בוצעו דקה ממש, אומרת דרשני.
ביחס לעובדה כי הפרט המזהה היחיד שקיבלה החברה היה תאריך הלידה של הנרשם, ממנו ניתן ללמוד על גילו הצעיר, פסקה השופטת כי גם אם בן חברתו של התובע עשה שימוש במכשירה נייד של אימו, הרי שאין בכך כדי לצור התקשות מחייבת בין התובע - בעל המכשיר, לבין החברה.
השופטת קיבלה את טענת חברתו של התובע, לפיה לא חשבה כי הוא מחויב עבור המסרונים, והוסיפה כי צרכנים רבים אכן בודקים את השורה התחתונה בחשבונות החודשיים, ולא עוברים על כל שורת חיוב בפני עצמה, מה גם שבד"כ מדובר בסכומי חיוב נמוכים ה"נבלעים" בחשבון.
"התופעה של ביצוע חיובים שגויים וחיובים בלתי מבוססים, כולל כאלו, בערכי שקלים בודדים, הינה תופעה קשה, לאור העובדה שהצרכן הבודד מוותר מראש על זכות הבדיקה ועל הזיכוי המגיע לו בדין", כתבה השופטת. "לעיתים, נוצרת תחושה בקרב צרכנים, שהספקים משקיעים מאמצים דווקא ביצירת חשבונות שהצרכן אינו יכול לפענח, אלא לאחר השקעת זמן ועמל רב".
השופטת ציינה כי במקרה הנדון, משלא נקשר חוזה מחייב בין החברה לתובע, לא ניתן לחייבו לזהות את השולח ולפנות אליו על מנת להפסיק גביית כספים שנגבים ממנו שלא כדין מלכתחילה.
לעניין הפיצוי נקבע, כי משלא הציג התובע אישורים על מלוא החיובים שבוצעו בפועל, הרי שיש לראות בחשבונית שצורפה כבסיס לחישוב ההחזר, ולפיכך נקבע כי החברה תשלם לתובע פיצוי כולל של 3,000 שקל הכולל את החזר החיובים ופיצוי עבור עוגמת נפש, טרדה והוצאות משפטיות.
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
