כשהעולם הערבי בוער, למי יש זמן לפלסטינים?

דיפלומטיה במהלך המהומות. המאבק הדיפלומטי בין ישראל לרשות הפלסטינית לקראת כינוס העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר התנהל בזירות רבות ברחבי העולם. באחת מהן, לפחות, הניצחון הפלסטיני לא הוטל לרגע בספק. תמיכת מדינות ערב במהלך כמעט מובנת מאליה, אך ניתוח המהלכים האחרונים מעלה כי עמדת העולם הערבי לא יכולה לעודד את הפלסטינים, אלא מייצגת בעיקר עיסוק פנימי בהתפתחויות האחרונות במזר התיכון.

מאז החל תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים ב-1993, לא הסתירו מנהיגי מדינות ערב למי נתונה תמיכתם. חלקם התנגדו לתהליך, חלקם תמכו בו והיו אף כאלה שלחצו לחתום (כמו חוסני מובארק בטקס החתימה על הסכם פריז, שגער ביאסר ערפאת הסרבן ולפי חלק מהנוכחים, אף קילל אותו).

זה בדיוק העניין. אין כיום מנהיג ערבי שיכול להעניק לפלסטינים "רשת ביטחון" להתגמש בנושא כלשהו. במהלך המשא ומתן בין אהוד ברק לערפאת בקמפ-דיוויד, טילפן האחרון לנשיא המצרי ולמלך הסעודי כדי לקבל תמיכה בוויתורים, אך כיום, המצב שונה לחלוטין. המנהיגים הערביים המרכזיים עסוקים בהישרדות פוליטית, ולאיש אין את היכולת או הרצון לקחת על עצמו סיכון נוסף. 

מבט על פי חתך מדינות יציג את ההבדל:

מצרים: השינוי הדרמטי שחל במדינה בחודשים האחרונים מייצג את האובדן הגדול ביותר עבור אבו מאזן. מאז הודח מובארק, איבד יו"ר הרשות את התמיכה המשמעותית ביותר שהיתה לו בעולם הערבי, וכנראה בכלל. הנשיא המצרי המודח תיעב את חמאס מחד ותמך בתהליך מדיני מצד שני. הוא התייצב לכל הטקסים והכינוסים בנושא (האחרון שבהם בוושינגטון, לצד אובמה, נתניהו, עבדאללה ואבו מאזן), ובאופן כללי, לא חדל להעביר לישראל את המסר: עליכם להתקדם.

עתה, לאחר לכתו, חש אבו מאזן בחלל החסר. ראש המועצה הצבאית העליונה במצרים, מוחמד טנטאווי, לא יהיה מוכן להסתכן עבור אבו מאזן, ולא יחרוג מעמדתו הציבורית כלפי הפלסטינים. רק זה חסר לו כשההמונים ברחובות כבר מפגינים נגד המוסד בראשו הוא עומד. טנטאווי חושש כי מהלך לא נכון שלו יצרף אותו לקולגות שלו לשעבר, המשחקים כדורגל בחצר בית המעצר "טורה" בקהיר. גם מבכירים אחרים במצרים לא צפויים מהלכים דרמטיים. מזכ"ל הליגה הערבית היוצא, עמר מוסא, עסוק כבר בקמפיין הנשיאות שלו ואילו המזכ"ל המיועד, נביל אל-ערבי, מחזיק בדעות קשות אף יותר כלפי ישראל.

הפגנות הזדהות בקהיר במהלך יום הנכבה (צילום: רויטרס)

ירדן: על אף שלירדן אין סיבה רשמית עקרונית להתנגד להכרזה על מדינה פלסטינית, בממלכה חוששים אולי יותר מכל מצעדים חד-צדדיים. אלה, על פי תפישת הירדנים, עלולים לדרדר את המצב במהירות ולגרום להם לשלם מחיר כבד, עקב מספר הפליטים הפלסטינים הגדול בשטחה.

"ישנה הסכמה עתה כי המכשול הוא ישראל", אמר שר החוץ הירדני, נאסר ג'ודה, בראיון שהעניק לאחרונה ליומון הירדני "א-דוסתור". "נתניהו דחה את המסגרת העקרונית שהציב אובמה בנאומו, ואילו הפלסטינים והליגה הערבית קיבלו אותה בברכה. כעת, יש לשכנע את הישראלים ואת נתניהו".

לדברי שר החוץ הירדני, "אם נתניהו יכריז על הסכמה למשא ומתן בהתאם לעיקרון שתי מדינות על גבולות 67' ולפי המסגרת שהציב אובמה, אני לא רואה כל מכשול בפני חידוש השיחות תוך חודש". כאן, בחידוש המשא ומתן, טמונה אולי התקווה הירדנית, בעיקר על רקע המצב הפנימי המתוח במדינה, המושפע גם מהמתרחש בסוריה. 

סוריה: לנשיא הסורי, בשאר אסד, יש דאגות גדולות יותר מאשר ההכרזה על מדינה פלסטינית. יתרה מכך: אסד כנראה משתוקק להסטת אור הזרקורים ותשומת הלב התקשורתית בעולם מהנעשה בסוריה. לכן, אם הדברים היו תלויים בו, לבטח היה מייחל לעימות ישראלי-פלסטיני מחודש ולהתכתשות שתזכיר לכולם מיהי "הדמות הרעה" של המזרח התיכון. על כל פנים, לא אסד יוריד את אבו מאזן מהיוזמה להכריז על מדינה פלסטינית.

תמונות האחים אסד עולות באש בדמשק (צילום: רויטרס) 

ומה חושב על המהלך חסן נסראללה? בנאום שנשא לאחרונה, התברר כי דבר לא השתנה אצלו. "מה השאירו נאומי אובמה ונתניהו לפלסטינים? אובמה הודיע על התנגדותו להכרזה חד-צדדית. הוא דיבר על מדינה פלסטינית מפורזת וגבולות 67', ואחרי יומיים חזר בו", אמר נסראללה. "אחרי כל הדברים שאמר נתניהו, על מה בדיוק הוא ינהל עם הפלסטינים משא ומתן?"

לדברי מנהיג חיזבאללה, "אירועי העשורים האחרונים הוכיחו שהבחירה הנכונה, המציאותית וההגיונית, היא הבחירה בהתנגדות עממית מזוינת, והיא זו המשיגה את מטרותיה". עמדתו אינה מפתיעה, אך עדיין, מדובר באחד האנשים החזקים בלבנון, החברה במועצת הביטחון של האו"ם.

האזור מתקפל לתוך עצמו 

סעודיה: הממלכה שקועה עד צוואר בקרב הבלימה של המזרח התיכון. בית המלוכה השקיע מאמצים כבירים לשמור על בחריין, החצר האחורית שלו, מחשש להשתלטות איראנית עליה. כוחות צבא סעודיה, יחד עם חיילי מדינות המפרץ, פועלים באזור ובית המלוכה הסעודי עצמו משקיע מאמצים יוצאי דופן ומנהל כמעט לבדו, ללא ארצות הברית והאיחוד האירופי, את קרב המאסף של שליטי המזרח התיכון מול גלי המהומות.

המלך הסעודי עבדאללה רתח על הדחת מובארק וזעם על הקריאות לרפורמות בבחריין. בנוסף, הוא קלט את נשיא תוניסיה המודח, טיפל בנשיא תימן והציע מקלט גם למובארק, שסירב. על רקע לוח השחמט האזורי הלוהט, קריאה להתגמשות פלסטינית כדי לחזור לשולחן המשא ומתן עם ישראל פשוט נראית לא סבירה. עם זאת, העמדה הסעודית עשויה להשתנות, בכפוף להתפתחויות בגזרות האחרות שמעסיקות את עבדאללה.

המזרח התיכון כולו שקוע בקרבות הישרדות והתאמה. על אף הזהירות המומלצת בתחזיות לאזור זה, נראה כי לאיש אין כרגע אינטרס או חזון לנסות להוריד את אבו מאזן מעץ ההכרזה בספטמבר. גם יוזמות מדיניות מצד מדינות ערב אינן צפויות בעתיד הנראה לעין, בוודאי בהתחשב בכך שאפילו כינוס של הליגה הערבית הפך למשימה מורכבת.

המזרח התיכון, אם כך, מתקפל לתוך עצמו, וכל מנהיג עסוק בענייניו. דמות העשויה להשפיע על אבו מאזן והפלסטינים תאותר, אם בכלל, בזירות אחרות.