קורבן בהכשר הבג"ץ
אשה שהמתינה לגט שבע שנים, חויבה לשלם לבעלה הסרבן פיצוי על הגירושים. הבג"ץ - בהרמוניה נפלאה עם בית הדין הרבני - הכשיר את השרץ
לאה ובעלה הסרבן חיו בנפרד שנים רבות, ובמשך שבע שנים ניהלו דיונים סביב סרבנותו של הבעל לתת לה גט, וסביב דרישתו לשיפוי תמורת הגט (ענייני הרכוש נדונו ונפסקו בבית המשפט). לאה עמדה על שלה כל השנים, ולא הסכימה. גם אם היתה רוצה, לא היה ביכולתה לשלם לבעלה את הסכום שדרש ממנה – חצי מיליון דולר!
הקורבן פיצה את הסרבן
באחד הדיונים פנה בית הדין לבעל, והציע שקודם יוסדר הגט, ואחר כך יפסוק בית הדין לגבי סכום
הפיצויים המגיעים לו תמורת הסכמתו לשחרר את אשתו. האישה חשבה לתומה כי אין כל עילה ובסיס לחייב אותה בפיצויים כלפי בעלה הסרבן, וכי לא מגיע לו כלום (ואולי אף להפך – מגיע לה פיצוי על שנות עיגון). היא הסכימה מיד להצעת בית הדין. הגט נערך באותו היום, והאישה שוחררה מכבלי עגינותה.
למרבה ההפתעה, בחלוף מספר חודשים קיבלה האישה לביתה פסק דין, ובו נכתב כי "לבעל מגיע פיצוי תמורת הסכמתו להתגרש לאלתר, בניגוד לעמדתו אותה הביע במהלך כל השנים". האישה חויבה בסכום של 60 אלף שקלים.
האישה ערערה על פסק הדין. והנה גם בבית הדין הגדול קבעו כי לבעל הייתה זכות להמשיך להיות נשוי לאשתו, ומאחר וויתר על זכותו זו, והאישה הסכימה בקניין לפצותו תמורת הוויתור הזה – אין לה על מי להלין.
יד רוחצת יד
על החלטה זו פנתה האישה לבג"ץ. שם טענה כי אין כל בסיס בדין או בחוק לכך שאישה תפצה את בעלה על הסכמתו לתת לה גט. בפסק דין משלים שהעביר הרב שרמן לבית המשפט, הובהר כי אכן אין כל בסיס משפטי להטלת פיצוי על האישה, תמורת הסכמתו של הבעל לשחררה – מלבד הסכמתה של האישה לקבל על עצמה פיצוי מעין זה, ובמילים אחרות: הסכמת – אכלת אותה, גם אם אין לכך הצדקה בדין. הגדיל הרב אלגרבלי, בחוות דעתו המשלימה, לנסח "ומפסיד נישואין לדרישת האישה לשם הנאתה בשחרור מכבלי נישואין, למרות שהגירושין מנישואין אלו לא מחויבי המציאות".
בג"ץ קבל את עמדת בית הדין הרבני, הקובעת שהסכמת האישה לשלם לבעל פיצוי תמורת הגט, והסמכתה את בית הדין לדון בנושא – מאפשרת להם לפסוק בעניין לפי ראות עיניהם. וכך כותב הבג"ץ: "עם כל אי הנחת מן הרעיון של קניית גט בכסף, נראה כי למרבה הצער מדובר במעשה הקורה בדרך זו או אחרת יום-יום".
האם בג"ץ קבל את עמדת בית הדין משום שהוא סבור כי רשאי בית הדין לדון בכל מה שהאישה נתנה עליו את הסכמתה - או שמא בגלל דבריו של עו"ד שמעון יעקובי, היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, שהבהיר בבג"ץ כי אם יבטל הבג"ץ את פסק דינו של בית הדין הרבני, יעורר בית הדין את שאלת תוקפו של הגט!
למרות שהאישה איננה מיוצגת על ידי אחד מארגוני הנשים - כל הארגונים עקבו בדריכות אחרי התיק הזה. פסקי הדין השערורייתיים מגלים מספר דברים: ראשית, סחיטת האישה תמורת הגט נהיית יותר ויותר לגיטימית בעיניי בית הדין, ובג"ץ נתן הסכמתו לכך. שנית, בית הדין הרבני סבור כי הוא רשאי לפסוק ככל העולה על רוחו, וליצור הלכות חדשות (תזכורת: הסכמת – אכלת אותה), ובג"ץ נתן הסכמתו לכך. ושלישית, לבית הדין נשק יום הדין – פסילת תוקפו של הגט – ובית המשפט יודע זאת. אז מי אמר שאין כבוד לבית הדין הרבני?
לפנייה לכתב/ת 
