אצל חז"ל הקוטג' לא היה כה יקר
אינתיפאדת הקוטג' היא דוגמה לתאוות הבצע שהשתלטה על בעלי ההון. הלוואי שהמחאה מבשרת על חזרה להיגיון הכלכלי של חז"ל, ששירטט גבול דק בין קפיטליזם לסוציאליזם
לא רק שחז"ל לא ראו במלאכה ובעבודה כורח, אלא ההיפך - הם ראו בה דבר מבורך שיש לבוא אליו ממקום של אהבה: "אהוב את המלאכה" (פרקי אבות).
גם עיון ראשוני ושטחי בקורות חייהם של גדולי ישראל לדורותיהם - מהתנאים ודרומה, ומהרמב"ם וצפונה - יגלה עד כמה הם ראו במלאכה ערך, ועד כמה, רובם ככולם, עסקו במלאכות כאלו
כרוניקה ידועה מראש
מכיכר הלחם לכיכר העיר
אבי רט
אל שוועת הגר, היתום והאלמנה מצטרפים כעת קולות חדשים - של מעמד הביניים. מאז משה רבנו נבחנו מנהיגים טובים ביכולתם לשמוע את הזעקה, ואם מנהיגינו לא ישכילו לפקוח את אוזניהם, יעלו הקולות מכיכר העיר
ואחרות, מסנדלרות ועד נפחות, ממסחר ועד ייצור.
אלא שבמקביל להדרכה זו של חז"ל, שהציבו רף תחתון ואמרו שעל האדם להתפרנס מיגיע כפיו ולא להיות לנטל על הציבור, הם גם הציבו רף עליון ודיברו נגד תאוות הבצע, והשאיפה הבלתי מסויגת לעושר. נכון, עליך לעבוד כדי להתפרנס וכדי לפרנס את משפחתך בכבוד, אך תיזהר שלא להיגרר לסחף של ריצה בהולה ומלאת תאווה אחר הממון.
החוכמה הייתה לייצר מודל שיש בו אלמנטים סוציאליסטיים מצד אחד - דאגה לחלש, חסד, ערבות הדדית ומתן הזדמנות שווה - ומצד שני, יש בו גם אלמנטים קפיטליסטיים - כל אדם מתוגמל בהתאם למאמץ, לאנרגיה וליצירתיות שהשקיע.
כל-כך הרבה תיעוד יש על גדולי ישראל לאורך כל הדורות ובכל המקומות, שישבו בחנות ומכרו את מרכולתם כדי להתפרנס, אולם כאשר הגיעו לרף של ההכנסה היומית המספיקה להם כפי שהקציבו לעצמם, הם סגרו את החנות גם כדי לאפשר לחנויות אחרות להתפרנס, וגם כדי להתפנות ולעסוק בלימוד ובשאר דברים רוחניים לנפש ולנשמה.
תסתפק במה שצריך
אחד השיעורים הגדולים ביותר שקיבלו ישראל במדבר היה ה"מן". כל יום ירדה מנה אחת של מן לכל אדם, וביום שישי ירדה מנה כפולה גם לשבת - וזהו. אין טעם ואין צורך לצאת ולהמתין למנות נוספות, לשים בצד, לחסוך. אלו שלא סמכו על כך, ויצאו ללקוט מעבר למיכסה, גילו שכל מה שלקחו מעבר - הסריח, התקלקל והבאיש.זה היה שיעור גדול באמונה, בביטחון ובריסון התאווה. תסתפק במה שיש לך, ותאמין שמזונותיך קצובים לך.
אינתיפאדת הקוטג' המתרגשת עלינו בימים אלו, היא בדיוק הדוגמה לתאוות הבצע בשרשרת המזון, וזו רק דוגמא לתעשיות אחרות ולתחומי מסחר שונים. היום כולם מודים שאין שום הצדקה לשלם שמונה שקלים לגביע קוטג', וכי הפער בין עלות הייצור לבין מה שהצרכן נדרש לשלם נובעת מכל מיני תאבי בצע בשרשרת הייצור והשיווק, שהקופונים שהם גוזרים בדרך לא מספקים אותם, ואם אפשר לחלוב עוד את הצרכן כדי לממן משכורות ענק מנופחות למנהלים ועוזריהם - אז למה לא.
מנכ"לים ובכירים בחברות שונות מרשים לעצמם לקחת משכורות ענק ועתק של רבבות ומיליוני שקלים בחודש. ואתה שואל את עצמך - למה? מכוח מה? ולשם מה? לשם מה אדם צריך כל-כך הרבה? ולמה הוא חושב שמגיע לו כל כך הרבה? אז מה אם הוא מנכ"ל? נכון שצריך לתגמל אותו באופן מכובד ורציני, אבל מכאן ועד משכורות של מאות אלפי שקלים בחודש הדרך ממש-ממש ארוכה, לא הגיונית, לא אנושית וגם לא יהודית. כך לא בונים חברה יהודית רגישה, צודקת וחומלת.
מתחיל בקוטג' ונגמר בהימורים
תרבות העושר והשואו, התחרות למי יש יותר גדול, המרוץ אחר הצריכה, בין אם היא נדרשת ובין אם לאו, ההליכה לקניון סתם בשביל לקנות גם מבלי שהחפץ הזה בכלל נצרך, כל אלו הכניסו את האדם והחברה למרוץ של תאווה. ובמרוץ הזה נבנה מגדל בבל כלכלי של תאוות ממון - כל אחד גוזר את הקופון שלו, ודופק את זה שמתחתיו, וזה שמתחתיו עושה אותו דבר לזה שמתחתיו וכן הלאה וחוזר חלילה. זה מתחיל בקוטג' ונגמר בשוחד ובהימורים בכדורגל. המרוץ אחר הכסף הגדול מפיל חללים בדרך.ערכים כמו "איזהו עשיר השמח בחלקו", צניעות, הסתפקות במועט ופשטות, כמעט ועברו מן העולם. בעולם רכושני צרכני וכוחני אין מקום ואין דרך להישרדות לשמחים בחלקם, שהטייקונים גוזרים עליהם קופון אחר קופון, ומותירים אותם הרחק מאחור ומלמטה בשרשרת המזון.
פרנסה, אמונה וביטחון שלובים זה בזה. בדיוק משום כך טרחו חז"ל לשרטט לנו את הגבול הדק שבין העובדה שמצד אחד מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד ראש השנה, ומצד שני עליו לעמול לפרנסתו ולעשות את
ההשתדלות שלו. זו בדיוק מידת הביטחון והאמונה שפרנסה היא לא רק עניין של עבודה קשה אלא גם עניין של ברכת שמים. יש אנשים שיש להם הרבה כסף אבל אין בו ברכה.
הלוואי שאינתיפאדת הקוטג' תהיה הסנונית הראשונה שתבשר את החזרה לשפיות חברתית וכלכלית, להיגיון כלכלי, לצמצום פערים בלתי ראויים ובלתי נסבלים, לריסון תאוות הממון, ולחזרה לשמחה פנימית אמיתית של השמח בחלקו, בלי קשר כמה יש לחברו, ולחיים של צניעות בלי רצון לנקר עיניים, ושל ביסוס כלכלי בלי לדרוך על החלש בדרך.
לפנייה לכתב/ת 
הקוטג'. בשורות טובות בדרך?
צילום: גיל יוחנן
לחז"ל היו כללים
צילום: מיכה דומאן. באדיבות מרכז חב"ד ת"א
מומלצים
