כשר, אבל מסריח מכסף
אריה דרעי הבחין בהזדמנות, ורתם את הכשרות כדי לרכוב על מחאת הקוטג'. גם אם מחיר הגביע לא בנפשו - הקרב ראוי, שכן גופי הכשרות יודעים להסיר את ההשגחה כשיש רקדניות בטן, או כשהמוכרת "יהודיה משיחית", אבל לא כשיש עוולות חברתיות
אריה דרעי עושה קאמבק פוליטי, והוא לא יכול היה לפלל למשהו טוב יותר מאשר קרנבל הקוטג', כדי לעשות את זה כמו שצריך. יושב ראש ש"ס לשעבר חזר ותהה תחת כל מיקרופון רענן: "גופי הכשרות המהודרים בודקים ומחמירים לפני מתן התעודה, אבל האם מותר להעניק כשרות לחברה שגוזלת את הציבור ועושקת את העניים?"
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שדרעי פורט על אותם מיתרים שעליהם ניגן בימי תור הזהב של ש"ס, אי שם בעיצומן של בחירות 99'. גם כעת הדגל החברתי נתלה על המרפסת, אלא שהפעם גם הדרעי מבין שלא בהכרח נכון לעשות את זה על המרפסת של ש"ס. מחאות חברתיות צריכות לפנות למכנה משותף רחב הרבה יותר, והזקן הש"סניקי, שיושב לו על הסנטר כמו גיבנת - רק מפריע.
דרעי כבר לא נושא את דגל התורה, וכבר לא מחזיר עטרות ליושנן, הוא אבטיפוס לזן חדש של פוליטיקאים דתיים (מישהו אמר הרב אמסלם?), שמגייסים עקרונות מהדת כדי לשמור על קהל המאמינים הקודם, אך עושים בהם טרנספורמציה ופרשנות מחדש כדי להרחיב את השפעתם גם על קהל שאינו דתי. במקרה הזה, הדת היא בסך הכל אצטלה נוחה להתעטות בה ותו לא.
הלכה סלקטיבית
אני לא יודעת אם העלאת מחירי הקוטג' בנפשו של דרעי, כמו ההזדמנות להראות נוכחות פוליטית במקומות הנכונים, ולהציג משנה חדשה ומפוקחת. ולמרות זאת, מגיע לדרעי לייק גדול. באבחת גביע קוטג' 5% הוא הצביע על צביעותם הגדולה של גופי
הכשרויות, ואם זה הסיפתח - מי יודע אלו פרות כשרות הוא עוד ישחט בעתיד.
כל בעל עסק יודע שלא כדאי להרגיז את הרבנות הראשית , מילה לא במקום - ותגיד שלום לתעודת הכשרות. עברת לספק לא מוכר? תשכח מהמשגיח. החלפת את סוג החסה? קבל ביטול.
אבל לא רק ענייני כשרות גרידא מעסיקים את הרבנות הראשית. בשנת 1989 בעלי עסקים הגיעו עד לבג"ץ לאחר שהרבנות התנתה את מתן תעודות הכשרות באי-הופעתן של רקדניות-בטן בבתי האוכל שבבעלותם. לפני שנתיים הוגש בג"ץ נוסף על כך שהרבנות סירבה לתת תעודת כשרות לקונדיטוריה באשדוד, רק משום שבעלת המקום המירה את אמונתה ליהדות משיחית. ועוד לא הזכרתי את מספר בתי העסק שהוחרמו בגלל חילול שבת.
יואילו בטובם גופי הכשרות השונים להעניק לכולנו הסבר מניח את הדעת על הקו ההלכתי הסלקטיבי שלהם. מדוע נזכרים עסקניהם לצייץ רק כשמדובר בהלכות צניעות, שמירת שבת ובאמונה דתית, ושותקים לנוכח פסיחה על סעיפי הלכה לא פחות חמורים כמו "לא תעשוק את רעך" ו"לא תגנוב"?
טרף חברתי
הייתי רוצה לראות אותם נעמדים על הרגליים האחוריות גם בשביל עובדות הסופר-מרקטים שנאלצו להעביר את הברקודים בעמידה. שיעכבו תעודות כשרות למפעלים שמלינים את שכר עובדיהם. שיצאו בגלוי נגד קרטל מוצרי היסוד שנמכרים במחירים מופקעים. נראה אותם מחרימים את בעלי העסקים שמנהלים קשרים עם העולם התחתון, את מלביני הכספים, את משפילי העובדים
הזרים, את בעלי המסעדות שמונעים זכויות סוציאליות מהמלצרים שלהם.
אין פלא שיוזמת "התו החברתי" לא הגיעה מהרבנות הראשית, אלא מגוף פרטי. נותני הכשרויות, בהתאם לשיוכם הסקטוריאלי, מאמצים אליהם זן מסוים מאוד של ערכים ביהדות. כמו חבריהם לפוליטיקה, שצדק חברתי מעניין אותם רק כשזה נוגע לקיצוץ בקצבאות ילדים או השלמת הכנסה לאברכים, גם הם הופכים את השולחן רק כשמדובר בנושאים סקסיים, ואת העוולות החברתיות האחרות הם משאירים למפלגות השמאל החברתי החילוניות.
נותר רק לתהות האם אותם אניני כשרות, שמקפידים בדקדקנות על אוכל נקי מתולעים ושאר מרעין בישין, חיים בשלווה לנוכח העובדה שהאוכל שהם מכניסים לפה שלהם כשר, אבל מסריח.
לפנייה לכתב/ת 
