מנכ"ל תנובה לשעבר: הסיליקון? זה חמור יותר
יצחק לנדסמן, שפרש מניהול תנובה בעקבות משבר הסיליקון ב-1995, אומר כי "זו אולי הפעם הראשונה שבה אנחנו נחשפים לכוח המשמעותי של הצרכן". לדבריו, "הממשלה תרצה להראות שהיא מתחשבת בציבור, ולכן המשבר הנוכחי עשוי לפגוע בהערכות השווי של אייפקס או בתחזיות לגבי מחיר מימוש"
מביתו בהרחבה של קיבוץ איילת השחר, עוקב יצחק לנדסמן (81) אחר משבר הקוטג' של תנובה. "יש בעיה אחת שתמיד ליוותה אותנו, והיא מעמדה של תנובה. אני לא בטוח שיש הרבה ארצות בעולם שבהן פירמה אחת שולטת על 70%-60% מהשוק. אין מה לעשות, תנובה כנראה הגזימה בהעלאת המחירים", כך אומר לנדסמן, ששימש כמנכ"ל החברה במשך 25 שנה, בשיחה עם "כלכליסט".
סערת הקוטג'
- יו"ר תנובה: לא תיאמנו את המחירים
- תנובה מוכרת לישיבות עודפי קוטג' ב-2.60 ש'
- מגה באולטימטום למחלבות: הוזילו מוצרים
לנדסמן פרש מתפקידו בעקבות משבר הסיליקון ב-1995, אולם המשיך להיות מעורב בניהול תנובה, ובעיקר בניהול הנדל"ן שלה, עד לפני כשלוש שנים. "אני לא חושב שאפשר להגיד שלתנובה אין בכלל תחרות. יש תחרות מסוימת, אך זו לא תחרות מספיקה כשמדובר בפירמה אחת גדולה מאוד בתחום מוצרי החלב".
בשנים שבהן ניהל לנדסמן את תנובה (1995-1970) היו המוצרים תחת פיקוח מחירים הדוק. "המצב בתקופתי היה פשוט יותר, אך גם יותר מסובך", הוא אומר. "לפיקוח היו צדדים חיוביים, אבל הוא יצר לא מעט בעיות. פיקוח מחירים מבטיח את מחיר החלב אבל הוא גם יוצר למחלבה תלות מאוד גדולה בגורמים ממשלתיים. זה גרם לנו לא פעם להיכנס לגירעונות. לכן אני מאמין שהיה צריך להוציא כמה שיותר מוצרים מפיקוח, אבל להשגיח טוב יותר על המחירים. אין ספק, היציאה מהפיקוח הביאה לגידול משמעותי ברווחים של תנובה ושל יתר המחלבות".
בדומה לרבים אחרים, לנדסמן הופתע אף הוא מהמחאה הצרכנית. "הפתיע אותי הכוח העצום של הצרכנים שהתגלה פתאום. אחרי שהניסיונות למחות על מחירי הדלק לא ממש התרוממו לחרם, חשבנו שבישראל כבר לא תהיה מחאה אזרחית בסגנון של כיכר א-תחריר במצרים. והנה עובדה שהצרכנים כן מוחים. כנראה שכשהפגיעה בצרכן מגיעה במאסות, זה כן גורם לאנשים לפעול.
"היום אתה יכול לשבת מול המחשב, להיכנס לפייסבוק ולהביע את המחאה שלך בלחיצת כפתור. אבל ברגע שעשית את זה, אתה מרגיש שהמחאה מחייבת אותך כשאתה מגיע לסופר ואתה פשוט לא קונה. לכן אני גם חושב שהכוח וההשפעה של המחאה הזו גדולים כל כך".
אפשר להשוות את משבר הסיליקון למשבר הקוטג'?
"אני חושב שלא. תנובה כחברה כמעט לא ניזוקה ממשבר הסיליקון. מי שבעיקר ניזוק הייתי אני עצמי. בדיעבד אני יכול לספר שבעקבות המשבר ירדו מכירות תנובה באחוזים בודדים לתקופה של שלושה-ארבעה חודשים, אבל לא היתה פגיעה מתמשכת במכירות. הסיבה היא שפרשת הסיליקון היתה רלוונטית לתחום צר מאוד של מוצרים, והפרשה לא פגעה לאורך זמן במותג.
"הפעם המשבר מסתמן כסיפור אחר לגמרי, בגלל עוצמת המחאה הצרכנית שמתרחבת מעבר לקוטג'. המותג תנובה אולי לא ייפגע, אבל המכירות כן. זו אולי הפעם הראשונה שבה אנחנו נחשפים לכוח המשמעותי של הצרכן. יש כאן צירוף של נסיבות שהופך את המשבר לחמור יותר, גם כי אנחנו מתקרבים לבחירות והממשלה חייבת להראות שהיא מתחשבת בציבור. לכן נדמה לי שהמשבר הפעם קשה יותר, וגם עשוי לפגוע בהערכות השווי של אייפקס או בתחזיות שלה לגבי מחיר מימוש".
יש לך משהו להגיד לזהבית כהן?
"מההתרשמות שלי, זהבית כהן היא אשת עסקים מאוד קשוחה וחזקה למרות שהיא נוהגת לספר על המוצא העיראקי שלה ושגדלה בפתח תקווה, לבית מהמעמד הבינוני. כהן היא גם אשת עסקים מאוד טובה וחכמה, ועובדה שהיא הבינה את הפוטנציאל הגדול שגלום בתנובה. אבל מזון זה עסק מאוד מסובך ונראה לי שכהן תצטרך להיזהר יותר בעתיד.
"איך בוחנים היום איש עסקים טוב? לפי כמות הכסף שהוא עושה, ולא לפי כמה שהוא סוציאליסט. במובן הזה זהבית כהן מקבלת ציון גבוה. היא אשת עסקים מצוינת כי היא עושה הרבה כסף, ואת זה אני אומר בלי להיכנס להערכות שנוגעות להיבטים כספיים של תנובה או להתייחס לחלוקת שלל. עברו לא מעט שנים מאז שהייתי בקי במספרים, אבל כנראה שבסוף לא רק הרווחים קובעים וצריך לגלות רגישות. מה מידת הרגישות שלה - זה בדיוק מה שעומד עכשיו למבחן".
בדיעבד אתה חושב שזו היתה טעות למכור את תנובה לקרן זרה כמו אייפקס?
"בזמנו חשבתי שצריך למכור את תנובה, כי קואופרטיב שמתפרק מלמטה לא יכול לנהל חברה. זה עצר את תנובה והפריע להתפתחות שלה, ולכן היה צריך למכור. השאלה היא למי מוכרים. לב לבייב הציע בזמנו סכום גבוה יותר, אבל אני בכלל לא בטוח שהיה עדיף למכור לו.
"זה נכון שאחד השיקולים הוא שאייפקס היא קרן זרה שרוצה למקסם רווחים ולממש. מצד שני, חברות היום מחליפות בעלים כמו שאנשים מחליפים גרביים. המטרה של קרן זרה היא אמנם למקסם רווחים בזמן קצר, אבל מה זה זמן קצר? אם אייפקס תהיה בתנובה עשר שנים, זה שקול ל-30 שנה של לפני כמה עשורים. לכן אני יכול להגיד גם בדיעבד שאין לי ספק שהיינו חייבים למכור את תנובה. האם היינו צריכים לבחור דווקא באייפקס? קשה לי לענות".
ומה אתה מרגיש היום כשאתה רואה מה קורה לתנובה?
"לא צובט לי הלב. אני חושב שעבר מספיק זמן כדי שאוכל להסתכל על הדברים בצורה אובייקטיבית. גם ברור לי שאי אפשר להשוות את המצב של תנובה למצב בתקופתי. הרבה מאוד דברים השתנו, ותנובה חייבת להתאים את עצמה ואת צורות העבודה שלה לעידן החדש. בזמנו תנובה היתה קואופרטיב שחלק מהמטרות שלו היו לשמור על החקלאים. אני לא בטוח שתנובה של היום מחזיקה באותן המטרות.
"אבל כחקלאי לשעבר, מה שמטריד אותי מאוד במשבר הזה הוא הפגיעה הלא מוצדקת בחקלאים. אני שומע עכשיו שרוצים לפתוח את שוק החלב לייבוא. זה פתרון לא רציני, אפשר לייבא לישראל רק אבקת חלב או גבינות קשות ולא מוצרים טריים. מעבר לזה שהיבוא לא יפתור את הבעיה, הוא יגרום לפגיעה קשה מדי בחקלאים.
"גם החזרת הפיקוח על המחירים פוגעת בחקלאים. אני יכול לספר מניסיון שבגלל התמשכות המו"מ עם הממשלה בנוגע למחירי הפיקוח, היו לא מעט מקרים שנאלצתי להשהות תשלומים לחקלאים רק כי לא הגענו להסכמות. צריך למצוא פתרון שלא יגרום נזק חריף לחקלאים. הם השקיעו הרבה מאוד כסף בתשתיות שלהם, ובחקלאות אין רווחים של זהב.
"לכן צריך למצוא לדעתי פתרון שלא יפגע בחקלאות ומצד שני יאפשר למחירים לחזור לרמות סבירות. וכן, יש לי הרושם שהמחלבות הגזימו גם בהעלאות המחירים. אני מאמין שאם אני הייתי היום מנכ"ל תנובה, אפילו אשתי לא היתה מתייצבת לצדי אחרי שינויים עצומים במחירים".
לפנייה לכתב/ת 
