לוקח לילד שעה לאכול? 5 סימנים להפרעות אכילה

כשדנה בת השנתיים רצתה לבקש מאמה חגית עוגייה, היא הרימה את הצלחת כמו כדי לדווח שכבר אכלה מספיק מהקציצות ומהאורז. חגית הסתכלה על הצלחת בעיניים בוחנות ואמרה שהיא רואה כמה מהקציצות מוחבאות עמוק בתוך האורז. "זה לא נחשב", אמרה, "תצטרכי לאכול לפחות עוד קציצה אחת כדי לקבל עוגייה".

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

כשהילדים שלנו לומדים שקינוח הוא פרס על אכילה "מייאשת" של כל החובות הקודמים כמו ירקות או בשר, הם למעשה מבינים שבשר וירקות לא טעימים, אחרת לא היה צריך להשקיע כזה מאמץ כדי שיאכלו אותם. הנה, את העוגייה למשל אמא לא משכנעת אותם לאכול.

דנה עלולה לגדול בתחושה שאכילה היא סוג של משא ומתן עם המבוגרים, ובמיוחד עם אמא. לאט לאט היא תאבד את היכולת לחוש מתי היא שבעה, כיוון שהיא נדרשת לספק גורם חיצוני באכילה שלה. יותר מדי מקרים של אכילה מתערבת מהסוג הזה מסתיימים בהשמנה בגיל מבוגר ובזיכרונות של אמא האורבת תמיד עם עוד כפית יוגורט.

במקרה אחר, הסתכל יאיר על השולחן וסרק במהירות את המאכלים שהוגשו לארוחת הערב. אף על פי שהיו שם כמה דברים שהוא אוהב לאכול, כמו לחם וטחינה, הוא הכריז בקול "אין לי מה לאכול, לא אוהב את האוכל הזה".

אמו, למודת הניסיון, ידעה שערב המתחיל בסירוב לאוכל ממשיך בדרך כלל בהרבה קשיים ועצבנות.

"אולי רק כמה ביסים קטנים?", התחננה. יאיר הפעוט, שמכיר היטב את מלאכתו, אמר: "לא אוהב לחם וטחינה. רוצה משהו אחר". במחשבה על הילד הרעב והמסכן, חזרה אמו אל המטבח ושוב מצאה את עצמה מבשלת פסטה ונקניקיות, מוטרדת בלבה מחוסר הגיוון בתפריט ובפנייה למזון מעובד.

שתי הדוגמאות האלה מעידות על התנהגות שאפשר להגדירה כ"בעיות אכילה". עם הדרכה טובה באשר לתפקיד ההורים בעת ההאכלה הן יכולות להיפתר ולא להתפתח מעבר למצב הקיים. אם נשכיל להבין שאנו האחראים לקביעת סדר הארוחות ומה שיוגש בהן, ואילו הפעוט אחראי על כמות האוכל שיאכל ועלינו לכבד את רצונו - נבסס יחסי אמון הדדיים.

תינוקות בשנה הראשונה לחייהם יודעים לווסת היטב את כמות המזון הנחוצה להם, לא רק קלורית אלא גם במגוון. בסקרים שנעשו על מגוון המזון שתינוקות אכלו, נמצא שאם ניתנה להם האפשרות לבחור הם ידעו לפזר את המגוון שהוצע על פני השבוע. הידיעה הזאת מרגיעה מאוד, ועלינו רק להאמין שארוחה קלה מדי לטעמנו תלווה בארוחה גדולה יותר בפעם הבאה.

בשנתם השנייה והלאה עלול הצורך באוטונומיה להתפתח למאבק - כשהאוכל עומד במרכז הזירה. אם אתם מוצאים את עצמכם משוחחים על מה שהילד אכל הרבה אחרי שכל הכלים כבר נוקו, סביר להניח שגם האווירה סביב השולחן רוויית מתח ושאתם נעים סביב האוכל כל היום: מה הוא אכל? מה לא אכל? מה נשאר בתיק מארוחת עשר?

ישנם כמה קריטריונים להפניית ילדים למרפאות אכילה, ובהם גם חלק מהסעיפים הבאים, שכדאי לבחון בכל מקרה שבו יש חשד לבעיה:

הילד אחראי על הכמות שיאכל ועלינו לכבד את רצונו (צילום: shutterstock)

1. שבירת עקומות גדילה

על פי רוב, שבירה של שתי עקומות גדילה מהווה בעיה. חשוב לציין שהדבר צריך עקבי ושלא מדובר בשינוי זמני שמקורו בצמיחת שיניים או בווירוס שהוביל לתקופה שבה הפעוט אכל פחות. עקומות גדילה משמשות את אנשי המקצוע ואפשר למצוא אותן בקלות במרפאות הילדים, בתחנות טיפת חלב ובלשכות משרד הבריאות.

2. אכילה הנמשכת זמן רב

ארוחות הנמשכות מעבר לזמן סביר וגלישה של האכילה לפעילויות אחרות כמו צפייה בטלוויזיה או משחק - רק כדי לגרום לפעוט לאכול - צריכות להוביל אותנו להבנה שמשהו בסגנון האכילה של הפעוט משובש. הילד לאו דווקא בוחר בזה בעצמם, וייתכן מאוד שההורה דוחף לכך מתוך דאגה כנה להתפתחותו, אבל כך או כך מדובר בבעיה.

3. מאבקי כוח

זו אולי הסיבה הנפוצה ביותר להגעה למרפאות לבעיות אכילה: ההורים מעוניינים להקנות לילד הרגלים טובים וגם משקיעים בכך מחשבה ומשאבים רבים, אך הפעוט בשלו. הדרכים שבהן באים לידי ביטוי מאבקי כוח יכולים להרחיק לכת, מפעוטות ש"נתקעים" על הנקה בלבד אפילו בגיל שנתיים, או כאלו שמקיאים את האוכל בשיטתיות מבלי שנמצאה סיבה רפואית לתופעה.

4. עיכוב בהתפתחות באוכל

מעברים כצמתים - כמו מהנקה לשילוב מוצקים או לישיבה עם כל המשפחה סביב השולחן - הם נקודות זמן הדורשות תשומת לב מיוחדת. המעבר מהינקות הנעימה והחובקת של אמא ואבא אל הנבדלות והעצמאות העקשנית של הפעוט אינה פשוטה. שינויי מצב הרוח של הפעוט עלולים להפתיע אותנו והיכולת להישאר שפויים מול הטרטורים של המהנדס הקטן נראית בלתי אפשרית.

אם הפעוט מתעכב מאוד במעבר מהנקה או תחליף חלב אם למוצקים, למשל, ייתכן והדבר מהווה אינדקציה לבעיית אכילה הדורשת טיפול מעמיק יותר.

5. קשיי בליעה ולעיסה

בנוסף לאלה, קיימות פתולוגיות נוספות כמו קשיי לעיסה של מזון ובליעתו, שעלולות להתלוות להן הפרעות בתפקודי האכילה הדורשות בחינה.

בסופו של דבר, החיים עם הפעוט הם תמיד אתגר. מצב הרוח המשתנה תדיר של הפעוט מפעיל לחץ על ההורים, וכדי להצליח להאכיל אותו זקוקים האם והאב לתמיכה זה של זה. מסר אחיד וגיבוי בהצבת גבולות יעזרו להם להצליח במשימה. אם ההורים רבים ומטרפדים את הניסיונות של בן הזוג להציג גבולות, הפעוט ימשיך לעשות בדיוק את מה שהוא רוצה, ולאו דווקא את הדבר הטוב ביותר עבורו.

בכל מקרה שההורה מודאג וחרד בקשר להרגלי האכילה של הפעוט שלו, כדאי לבקש את עזרתה של דיאטנית קלינית המנוסה בתחום. דאגנות היתר עלולה להסב נזק במיוחד, כשהיא לא מוצאת נחמה.

הכותבת היא דיאטנית של Life, מומחית לתזונת תינוקות.