יין ירוק? היקבים בעולם עוברים לבקבוקי פלסטיק

יצרניות יין מניו זילנד, ארצות הברית ואפילו מצרפת עוברות מבקבוקי זכוכית לבקבוקי יין מפלסטיק, משום שאינם פוגעים באיכות היין ובטעמו, קלים יותר לייצור ולנשיאה, ברי מיחזור וככל הנראה - גם משתלמים יותר. הבקבוקים, העשויים מתרכובת פלסטית מבוססת פוליאלתלן המכונה PET, דורשים פחות אנרגיה בתהליך הייצור שלהם, הם בלתי שבירים וקלים יותר מבקבוקי הזכוכית המסורתיים, ולפיכך יותר נוחים להובלה, בפחות אנרגיה.

"אנחנו רואים בשימוש בפלסטיק צעד חיובי מבחינת האנרגיה הדרושה לייצור ולהובלה", אמר מייקל וונוורת', מייקב יילנדס בניו זילנד. "הוא קל ב-89% מזכוכית, כך שאנו מצמצמים את פליטות הפחמן ואת טביעת הרגל הסביבתית שלנו".

 לטענת היקבים, במבחני טעימה עיוורת שערכו מול מתחריהם ומול היינות שלהם בבקבוקי הזכוכית, טעמו של היין לא השתנה בעקבות המעבר לבקבוקי הפלסטיק.

בחברת "יקבי נייקד" האמריקנית משתמשים בבקבוקי ה-PET כבר יותר משנה ומנצלים את המעבר לתמיכה בקונספט השיווקי של שתייה במהלך טיולי קמפינג. "אני אוהב לצאת לטיולי שטח, עם תיק על הגב, ואני אוהב לקחת יין לטיול, כך שהפלסטיק הוא פתרון מושלם", אמר דייוויד בארינגר, יינן בחברה.

לא ליינות יקרים ששוכבים במרתפים

עם זאת, למרות יתרונותיהם הניכרים מבחינת נוחות ויעילות, בקבוקי הפלסטיק סובלים מדימוי בעייתי בעיני רוב הלקוחות, שמעדיפים להיצמד לבקבוקי הזכוכית המסורתיים. יקבי בוואזה מקליפורניה לא התקשו במכירת יין המרלו בבקבוקי הפלסטיק, אך נתקלו בבעיה במכירת יינות הבוז'ולה בשנת 2008. 

הצרכנים, שנוהגים להביא כמתנה למארחיהם בקבוק של היין הצעיר לארוחת חג ההודיה השנתית, התלוננו. "חג ההודיה הוא חג מסורתי מאוד, ולכן הצרכנים התלוננו. הם רצו אריזה יותר מסורתית ומהודרת ליין", אמר פטריק איגן מבוואזה.

 בהתאם, חזרו ביקב מקליפורניה לשימוש בבקבוקים מזכוכית, אך בחרו בזכוכית דקה מאשר זו המשמשת לבקבוק המסורתי והכבד.

המכון למדעי היין בבורדו שבצרפת, שככל הנראה מנסה לשמור על מסורת ייצור היינות, גילה בניסויים שערך כי יין לבן בבקבוק פלסטיק נשאר טרי במשך שישה חודשים בלבד. מחברת אנבינו המייצרת את הבקבוקים נמסר בתגובה כי הם אינם מיועדים ליינות יקרים, ש"נחים" במשך שנים במרתפי יין לפני שלוגמים מהם בהנאה. "היינות האלו מהווים פחות מ-3% מהשוק. אנחנו מכוונים ל-97% הנותרים", אמר דובר החברה, מארק קאופמן.