שתף קטע נבחר

פרשנות שלא כתובה בתורה

אתם לא מבינים הכל בתורה? אל דאגה, גם משה רבנו הרגיש ככה. לפיכך קיבלה הפרשנות כבוד כזה גדול לאורך השנים - עד ימינו אנו, כאשר האידיאולוגיות מתגוששות ביניהן. ד"ר חנה השקס חולמת להתעורר בעוד כמה מאות, ולגלות מי צדק

משה קיבל תורה מסיני, וגילה שקשה מאוד להבין את שכתוב בה. דורות על דורות אחריו ניסו לפענח למה התכוון אלוהים. הפירושים, המדרשים והמחלוקות הם תוצאה של אי בהירות טקסטואלית, אשר הולידה את הגישה הפלורליסטית משהו של "שבעים פנים לתורה". הווה אומר: אתה צודק, אני צודק ועוד 68 מפרשים.

 

  • הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

     

    בכנס תנ"ך ופילוסופיה שמתקיים השבוע במרכז שלם בירושלים, תציג חנה השקס, ד"ר לפילוסופיה ועמיתת מחקר במרכז שלם, את גרסתה לעולם הפרשנות היהודי. אבל מה שהיא באמת היתה רוצה, זה להתעורר בעוד כמה מאות שנים, רק כדי לראות פרשנותו של איזה זרם היתה הנכונה. איזו אידיאולוגיה יהודית שרדה במרחב הישראלי.

     

    "כשאומרים 'שבעים פנים' מתכוונים, למעשה, שלדבר ה' אין משמעות אחת", ד"ר השקס אומרת. "הביטוי 'שבעים פנים' אמנם מופיע רק במאה העשירית בערך, אך המקור לכך כבר קיים בדברי חז"ל. יש מדרש במסכת שבת בתלמוד הבבלי, שאומר כי כל דיבור של ה' נחלק לשבעים לשונות, וביטויים שונים מביעים את אותו הרעיון: 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', למשל".

     

    תשאלו את חז"ל

    השקס מחדדת כי ישנן גישות שונות להבנת הטקסט: "הגישה הפשטנית דוגלת בהתאמה

    מדויקת בין הטקסט למשמעות. אם למשל כתוב 'לא תבערו אש' - אז הכוונה היא לפעולה בת אותו מובן, כמו לא להדליק חשמל. גישה זו קיימת בספרות חז"ל, במדרשים שגורסים כי ה' הראה למשה את כל הפירושים שייכתבו על התורה. הוא הציג בפניו את המשנה, התלמוד והתוספות - וכל מה שבא אחריהם.

     

    "גישה זו מתבססת על כך שהתורה מכילה את כל מה שיקרה בעתיד. אך זו למעשה מעין פנטזיה של חז"ל, ואולי גם שלנו, לחשוב שלדברים יש מובן זהה והקְבלה שלמה".

     

    השקס אומרת כי הגישה השנייה הפוכה לראשונה, וטוענת שאין קשר בין הדברים: "חז"ל בעולמם והתורה בעולמה, ולכל אחד יש את המובן שלו. הקשר שנעשה ביניהם הוא מתוך צורך של בעלי הסמכות לבסס את סמכותם", והיא מציעה גישה שלישית, ומנסה להראות כי "למרות שאי אפשר להבין את התורה ואת חז"ל בהקבלה שלמה של אחד-על-אחד, חז"ל מודעים לכך. הם מודעים ליצירתיות שלהם, אבל לדבריהם ולדבר האל יש את אותו המובן, שניתן לייצר רק בבתי המדרש".

     

    פרשנות שקשורה למסורת

    גישתה של השקס מתבססת על המדרש הידוע ממסכת מנחות, המספר שכאשר עלה משה רבנו לקבל את התורה, הוא ראה את אלוהים קושר כתרים לאותיות, והאל הסביר לו כי עתיד לקום אדם שידרוש הלכות מכל קוצו של כתר.

     

    "המדרש מראה שהכול פתוח", מבהירה השקס. "כשמשה מבקש לראות את אותו אדם שידרוש על קוצו של יוד - ה' מביא אותו לבית מדרשו של רבי עקיבא, אבל הוא לא מבין כלום. משה נרגע רק כאשר הוא שומע את רבי עקיבא אומר לתלמידיו שכל ההלכות שהוא דורש, הן הלכה למשה מסיני.

     

    "וזו הגישה השלישית: ההסתמכות על המסורת. כל עוד הפרשנות נשענת על המסורת, היא לגיטימית, למרות שאי אפשר לראות אותה בטקסט. כך, לא כל פירוש הוא אפשרי. המפרש חייב להיות דמות סמכותית כמו רבי עקיבא. הבעיה היא שלא ניתנו לנו קריטריונים לפרשנות נכונה, ולכן כששואלים מדוע רבי עקיבא קיבל את הסמכות, ולא הפרשנות הקראית או הנוצרית - התשובה היא שהפירוש חייב להיות בתוך המערכת, כדי שתהיה לו סמכות. אי אפשר לתת פירוש מנותק. הוא חייב להיות מעוגן בתורה, ולא נוגד את ההתנהגות הקהילתית".

     

    בין חסידות לנצרות

    לעניין המסורת יש חשיבות רבה בעיניי השקס. המסורת היא הכוח האבולוציוני שקובע מי יישאר בפנים - ומי בחוץ.

     

    "הנצרות הקדומה יכלה להתמסמס לתוך המיינסטרים היהודי בדיוק כמו שקרה לחסידות", השקס אומרת. "צריך לזכור שלחסידות היו המון מתנגדים. בהתחלה לא הסכימו להתפלל איתם ביחד, אך הם מצאו את דרכם פנימה, בעוד הנצרות לא. אולי כי המובילים הנוצרים רצו זהות חדשה. לדעתי, מדובר בתוצאה קהילתית. העם הכריע בכל אחד מהמקרים מהי הזהות הנכונה שלו. זה חלק מכוחה של זהות שנובעת ממסורת".

     

    לדבי השקס, גם לקראים במאה התשיעית היה המון כוח. המנהיגים המוסלמים רצו שהם יהיו מייצגי היהדות, אלא שרבי סעדיה גאון ואחרים לחמו בהם, ובסוף ההנהגה התלמודיסטית הצליחה.

     

    "אני חושבת שכל דור ודור מתמודד עם זה. גם אנחנו. כל אחת מהתנועות הדתיות הקיימות היום רואה בעצמה ממשיכת הדרך. אני הייתי רוצה להתעורר בעוד 300 שנה ולראות מי נשאר פה: החרדים, הקונסרבטיבים או האורתודוכסים? בכל מקרה, אני מאמינה שמי שיישאר יזכה לברכת ה'".

     

    משתתפים ביצירה של האל

    במדרש על רבי עקיבא, מבקש משה רבנו לראות את סופו של אותו דרשן שלכבודו קושר ה' כתרים על האותיות. האל מראה לו את ספו המר של רבי עקיבא, ומשה מזדעק: "זו תורה וזו שכרה?" בתשובה עונה לו האל: "שתוק. כך עלה מלפניי".

     

    "המדרש מעורר את השאלה הכי קריטית בהבנתנו את האלוהות", אומרת השקס. "לא צריך לכוון לאמת האלוהית, כי אותה לא נצליח להבין. גם משה רבינו לא מבין את כוונת האל. הוא גם לא מבין מדוע התורה ניתנה על ידו ולא על ידי רבי עקיבא, או את סופו של רבי עקיבא. אין לנו יכולת להבין, אך קיבלנו מנדט להשתתף ביצירה של דבר האל. וכדי לתת לה פרשנות נכונה, אסור לנו להתעלם מכך שהיא ניתנה לנו על ידי אלוקים.

     

    "כוחה של הפרשנות נובע מההבנה שאנו עוסקים בדבר ה'. פעמים רבות יש ביקורת על חז"ל, כאילו דבריהם מנותקים מהתורה. אני חושבת שללא ההקשר הרוחני והביטחון בשימור דבר ה', זה לא היה מצליח. עם התורה קיבלנו גם אינטואיציה שלא מתעלמת מהמסורת שקדמה לנו, והיא שנותנת לנו את הכוח להבין מה ה' רוצה מאיתנו".
  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מנסים להבין למה התכוון האל
    צילום: ישראל ברדוגו
    ד"ר חנה השקס
    צילום: רוני קוברסקי, באדיבות מרכז שלם
    מומלצים