קצב העיד: "א' רצתה להיות בחדר שלי כל הזמן"
בעדותו בבית המשפט, שהותרה לפרסום, הכחיש הנשיא לשעבר כי אנס את א' ממשרד התיירות בבית מלון והדף את הטענה שרומם את מעמדה כדי לגבות תמורה מינית: "לא הייתה מלכודת דבש, היא לא קיבלה ממני דבר". על הטענות על יחס שלילי כלפיה אמר: "אני משה קצב. 40 שנה מתנהג אותו דבר"
"לא היו דברים מעולם" - כך טען הנשיא לשעבר משה קצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב כשנשאל על טענתה של א' ממשרד התיירות כי אנס אותה בבית מלון. לפי הפרוטוקולים שהותרו בצהריים (יום א') לפרסום, עולה כי קצב טען בתוקף: "אני לא הייתי במלון ב-17.6.98, לא הייתי עם א' ממשרד התיירות בשום יום אחר בבית מלון".
לצפייה בפרוטוקולים שהותרו לפרסום:
ישיבה מ-10 בינואר 2010 , ישיבה מ-12 בינואר 2010 , ישיבה מ-17 בינואר 2010 , ישיבה מ-21 בינואר 2010 , ישיבה מ-2 בפברואר 2010 , ישיבה מ-4 בפברואר 2010 , ישיבה מ-11 בפברואר 2010 , ישיבה מ-16 בפברואר 2010
במשפטו, שהסתיים כזכור בהרשעה בשני מקרי אונס ובעבירות מין נוספות, הכחיש קצב את הטענות שרומם את מעמדן של נשים שעבדו איתו כדי לגבות מהן תמורה מינית. "לא הייתה שום מלכודת דבש. מלכודת דבש יכולה להיות כשאני מבטיח למישהי, עתיד נותן לה מעמד בכיר, מוביל, נותן לה סמכויות מעבר למה שהתקשיר נותן לה, שאני מעדיף אותה על פני האחרים, שאני לוקח אותה לסיורים בחו"ל, שאני נותן לה דרגה עודפת".
"השיחות לא גלשו לתחום האסור" (צילום: AP)
"לא חסרים אמצעים בידי שר", הוסיף הנשיא לשעבר, "והיא לא קיבלה ממני שום דבר, מכל מה שאמור כאילו, לתת לה הרגשה שהיא נהנית ממעמד עודף, או מלכודת דבש. היחס אליה היה יחס שווה כמו כל הרל"שיות שהיו לפניה".
הסנגור עו"ד ציון אמיר שאל את קצב על השיחות הלילות בינו לבין א'. "היחסים היו כיחסים שצריכים להיות בין שר לבין הרל"שית שלו, כשהיא מפעם לפעם משוחחת איתי על הקשיים שלה, על המצוקות שלה, על הבעיות שלה, והיא הרשתה לעצמה לעצמה להיות גלויה וכנה", השיב קצב והדגיש כי "אף פעם השיחות לא גלשו לעבר התחום האסור. כל התיאורים שלה לא נכונים". הוא אמר כי העובדה שהתקשרה אליו לחו"ל, מהווה "ביטוי לאובססיביות שלה כלפיי".
"הפריע לא' שגברים נכנסים לחדר"
הוא נשאל על-ידי התובעת מדוע פיטר את א' והשיב כי התנהגותה הייתה פסולה
ו"היו תלונות קשות נגדה" מצד עובדים אחרים. לדבריו, היא נהגה לנבל את פיה ולומר "מרוקאית מסריחה" או "מניאק". "היא רצתה להיכנס אליי ולמנוע מאחרים להיכנס. הפריע לה שאחרים נכנסים לבד ולא איתה והיא רצתה להיות כל הזמן בתוך החדר שלי. את זה אני זוכר, זוכר את זה ברור. היא רצתה כל הזמן להיות אצלי בחדר והפריע לה שנ.א נכנסת, הפריע לה שגברים נכנסים, הפריע לה שהעוזר הפוליטי נכנס".
הנשיא לשעבר טען כי גם כאשר היחסים המקצועיים עם א' עלו על שרטון, הוא נהג כלפיה באדיבות: "אני משה קצב. אני 40 שנה מתנהג אותו דבר עם הכפופים אליי. אני נעים, אני אדיב, אני צוחק, אני מנומס, אני תרבותי".
"נעים, אדיב, צוחק, מנומס, תרבותי" (צילום: AFP)
קצב תקף את המתלוננת נגדו וטען כי היא פושעת ושקרנית, אשר מוקפת ביועצי תקשורת וב"יועץ פסיכולוגי צמוד כדי להכשיר את השקרים שלה, כדי לתת לגיטימציה לשקרים שהיא השמיעה". גם כלפי התקשורת השמיע טענות: "אני לא בטוח שגם העיתונאים לא שילמו לה עבור הראיונות שהיא נתנה".
ליאת סיטון, שהייתה מזכירה בלשכת שר התיירות, העידה במשפט על העבודה לצד קצב וא'. היא סיפרה כיצד א' נהגה להיערך לפני שנכנסה לחדרו של השר: "הייתה לה חולצה לבנה מכופתרת, היא הייתה פותחת שני כפתורים ונכנסת אליו. היא הייתה אומרת שאף אחד לא ייכנס למשרד כשהיא בפנים. היא הייתה שמה ליפסטיק... ההתנהגות שלה הייתה מוזרה".
קנאה בנשיא בפרס
לדברי סיטון, אחרי פיטוריה א' איימה על קצב "אתה עוד תשמע ממני" ובמקרה אחר
הגיע ללשכתו ונכנסה בכוח למשרדו. "אני חסמתי אותה, שהיא לא תיכנס, שלא תפריע, ואותי היא הדפה בכוח, ממש הפעילה עליי כוח פיזי, תפסה לי את היד והעיפה אותה הצידה", טענה סיטון, "היא נכנסה ושברה את הזמזם ונכנסה אליו".
שמואל מור, עד אחר מטעם ההגנה, סיפר על פגישה עם א' בכנס פוליטי אחרי פיטוריה. לדבריו, כשראתה את קצב היא אמרה: "אני עוד אראה לבן זונה הזה". יוסי נעים, יועץ של קצב, סיפר כי הייתה "אשה מטורפת בהתנהגות שלה... בחיים שלי לא ראיתי דמות כזאת שמתייצבת, צועקת, ריר יוצא לה מהפה. אני הייתי ממש מפחד ממנה".
במהלך עדותו התרגז הנשיא לשעבר על התובעת, עו"ד רונית עמיאל, ששאלה אותו על פיטורים בלשכתו במשרד התיירות. "הפוליטיקאים הטובים ביותר לא יכולים להתחרות איתך בתיאור מסולף של עובדות, ואני, יש לי ניסיון עשיר עם פוליטיקאים שיודעים לסלף עובדות".
באותה עדות מחה קצב על היחס שקיבל מהתקשורת לעומת היחס שמקבל שמעון פרס. הוא סיפר כי פרס ביקר בגרמניה ו"כל אמצעי התקשורת דיווחו שזה ביקור ממלכתי ראשון ונאום ראשון בעברית בבונדסטאג. עובדתית זה לא נכון, הנאום הראשון בבונדסטאג היה שלי, בביקור ממלכתי שם. זה היה ביקור היסטורי, חשוב".