צאו מהבית, צאו מהכלים

בימים האחרונים זועקים צעירים נגד השתוללות מחירי הדיור. המחאה אמנם החלה בתל-אביב, אך היא אינה מחאתם של צעירי מרכז תל-אביב בלבד. היא מקיפה את כלל ציבור הצעירים בישראל: מקריית שמונה ועד אילת, בחולון, בראשון לציון, בחיפה, ירושלים, וגם בתל-אביב.

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

כל מדינה מתוקנת חייבת להכיר בזכותם הבסיסית של אזרחיה לדיור נאות. מדינת ישראל התחייבה לכך באמנות בינלאומיות, וכעת היא מתנערת מאחריותה ומפקירה אותנו מול השוק המטורף. בחודשים האחרונים עושה הממשלה כל שביכולתה כדי לדכא את הביקושים לדיור במקום להרחיב את ההיצע ולקדם פתרונות משלימים של דיור בר-השגה לצעירים, כפי שמקובל אפילו בניו-יורק, בלונדון ובטוקיו שוחרות השוק החופשי. למה לשנות משהו כשהרווחים לקופת המדינה כה נאים? מקסימום שהצעירים ישלמו את המחיר.

קומו מהכורסא וצאו לרחוב (צילום: עופר עמרם)

ונאמר מיד, לגיטימי בהחלט שהממשלה תחליט כי לא כל אזרחיה צריכים להחזיק בדירות משלהם. לא מוסרי לעשות זאת כאשר אין פתרון חלופי ומאיתנו הצעירים מצפים להישאר בבית ההורים או אולי להתגורר בתוך קרטונים. לאן נלך? שוק השכירות מדהים כאן בעליבותו והקטסטרופה המתחוללת בו מכריעה מדי יום רבים מאיתנו. מלאי הדיור הציבורי נגמר כבר מזמן ודיור בר-השגה הפך לסיסמה ריקה שאיש אינו דואג ליישמה. 

כל שהצליחה הממשלה הגדולה בתולדות ישראל לספק לנו היתה הצעה מטופשת לעבור לפריפריה תמורת כמה שקלים. מאז, כמה מפתיע, לא התגלה הצורך לתגבר את קווי האוטובוס לשם. שכן מה הועילו חכמים בתקנתם? עליות המחירים הגבוהות נרשמו גם בפריפריה, והאמת - מי מכם היה עוזב לימודים, עבודה ומשפחה לטובת מעבר לישוב מרוחק וחסר במקומות עבודה, המחובר למרכז הארץ, במקרה הטוב, באוטובוס מקרטע שעובר בו פעמיים ביום.

ססמאות במקום פתרונות

האופן שבו מתמודדת הממשלה עם בעיית הדיור מלמד עד כמה רחוקה היא ממצוקתנו: במקום להידרש לפתרון הבעיה באופן אמיתי - עוטפים רעיון פופוליסטי באמירות בומבסטיות וברטוריקה מושלמת - והרי לכם הפתרון לבעיית הדיור. בינתיים, ממשיכים מחירי השכירות והבעלות לעלות.

הממשלה מצקצקת בלשונה וטוענת שאין שום פתרון אפקטיבי מיידי למצב. היא טועה ומטעה. היא מתעלמת מהעובדה שהמדינות המפותחות כבר מקדמות פתרונות של דיור בר-השגה; היא שוכחת שניתן לספק תמריצים ליזמים ולפתח כאן שוק שכירות (ארוכת טווח) ראוי לשמו; היא זונחת את האפשרות לשלב משקיעים מוסדיים בשוק הנדל"ן, להעביר יותר סמכויות פיקוח ואכיפה לשלטון המקומי, ליזום חקיקה ייעודית; וכמובן היא מקפידה להשתיק כל דרישה להקטין את עלות המיסוי או מרכיב הקרקע ברכישה.

אפשר רבותי, באמת שאפשר, אולם לשם כך צריכה להיות מדיניות ברורה וסדורה - ובישראל מדיניות היא מצרך נדיר, והחלטה אסטרטגית אַין.

בימים האחרונים הצטרפו למחאה אלפי סטודנטים בכל הקמפוסים ברחבי הארץ כדי להזכיר לכולנו שהמצוקה נוגעת לכולנו. אולי אתם מוכנים לוותר עלינו, אבל אנחנו לא מוכנים לוותר לכם. זה הבית שלנו ומגיע לנו לבנות בית במדינה שלנו. עד כה המתינו בדריכות צעירי ישראל לפתרון המיוחל מהממשלה, אך כעת אנו מבינים שהפתרון חייב יהיה לצמוח מתוכנו - מתוך מאבק ציבורי - מאבק על הבית. לכן, צאו מהבתים. סטודנטים, צעירים, הורים (שפעמים רבות מממנים את מגורי ילדיהם). צאו עם הילדים שנמצאים בחופש הגדול. צאו מהעבודה. צאו מהכלים. הפעם אנחנו לא מוותרים.

איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית