זיכרונות מהברביקיו: עוף בלימון ובירה

יושב אני בקפה השכונתי, לוגם אספרסו כפול מסורתי ומנסה להתעורר. חושב על מה לכתוב. זוהי עונת המלפפונים, תרתי משמע, וכבר כתבו הכל על צזיקי, מרקי יוגורט למיניהם ושאר מלפפונים. אבל הכל שגרתי. שום אירועים מסעירים, גסטרונומיים או אחרים, לא התרחשו השבוע. נכון שכל סרטי הטיולים של השנים אחרונות חזרו מעריכה. תענוג כשלעצמו. לוקחים סרט של כמה שעות, שולחים לאיתן והבחור מחזיר סרט עלילתי של כ-30 דקות, ערוך למופת עם מוזיקה. תענוג!

"תגיד", שואל הוא, "לא מיותר לערוך את כל הסרטים? הפרצופים אותם פרצופים, ואתם רק שותים, אוכלים וצוחקים". "שמע, ידידי הצעיר", אני עונה לו, "שנים לקח לנו לגדל פרצוף כזה (לד' השמן לקח קצת יותר) ושנים לקח לנו להתרגל לפרצופים הללו. הייקל הדבר בעיניך שחמישה זוגות חברים נוסעים כבר שנים וחוזרים חברים טובים יותר? וחוצמזה, לא קל להתמודד עם התיאבון של החברים האלה...".

די, הבטחתי לעצמי שלא יהיו סיפורים על חו"ל, שהרי הטיול הגדול של הקיץ אוטוטו מתקרב, ומה יש לי לכתוב? על מה שעשינו בשבת האחרונה? הרי כל השבתות אותו הדבר: קצת ספורט והרבה אוכל (מת על השגרה שלי!). "נכון, תראי, השגרה באמת משמרת", אני אומר לגברת שממש, אבל ממש לא חושבת כמוני. "כן", היא עונה, "היא רק משמרת לך את הכרס".

גם אין לי כוונה לחזור לסיפורי הדיאטה הנצחית שלי ואיך אני היחידי שסוחב פריכיות אורז לחומוסיה, אבל מעולם לא מוותר על בקלאווה. ברור לי שאין קשר, הפריכיות הן תחליף לפיתה, לבקלאווה פשוט אין תחליף.

אולי כדאי לספר על אותו ברביקיו לפני המון שנים בו ניסיתי להיות יצירתי ובריא יותר וקיבלתי החלטה אמיצה: הפעם נאכל רק עוף. איך השריתי ליומיים שלמים חזות עוף (פרפרים מחולקים לשניים ומצוחצחים) במשרה של שמן זית, מיץ לימון טרי סחוט, פלפל ומספר לימונים כבושים טחונים ומעט שום, עד שקיבלו צבע לבנבן. או אז שיפדנו אותם על שיפודי מתכת גדולים. יצא נימוח ושונה לגמרי ממרקם עוף רגיל. טעים פחד. איך כולם היו בטוחים שאני עובד עליהם ואוטוטו ייצאו גושי הבשר הענקיים וצלעות הטלה ממחבואם ויצעקו "הפתעה", ואני אכלתי כמעט הכל לבד, כי כולם כאמור סירבו להאמין שזהו, ורק כרסמו מקלחי התירס שבושלו חלקית והונחו על הגריל עד שהיו פריכים, נמשחו בחמאה ומלח גס וזהו. וכך כולם חיכו וחיכו, ורק כשיצא האבטיח הבינו שאני לא עובד עליהם.

אז גררו אותי למסעדה, נאלצתי לראות איך כולם זוללים, ואני אפילו גרם לא יכולתי להכניס לפי ובנוסף לכל הצרות, גם השתתפתי איתם בתשלום. מאותו יום מר ונמהר, השינוי היחידי שהעזתי לעשות בברביקיו לחבר'ה היה להחליט אם לפרוס את האנטרקוט או לצלות אותו בנתח. מסתבר שבאוכל גם הם אוהבים את השגרה שלי.

אני כאמור מאוד מחבב את השילוב של עוף ולימון. לכן הכנו בבית ירכי עוף בלימון ושמן זית והוספנו להם בירה. הבירה מוסיפה מעט קרמל, ניחוחות וטעמים.

שילוב מצוין - עוף עם לימון (צילום: MCT) 

ירכי עוף בלימון ובירה

המרכיבים (ל-6 סועדים): 

12 ירכי עוף ללא עצם גב, אבל עם עור

למשרה:

1/2 כוס מיץ לימון סחוט טבעי

1/2 כוס שמן זית

1 כוס בירה בהירה

בערך 1/2 כוס לימון כבוש מרוסק בבלנדר

1 כפית גרגרי כוסברה

מעט מלח

1/2 כפית סוכר

אופן ההכנה: 

1. משרה: מערבבים היטב את כל החומרים, מעסים את העוף ומשרים אותו לפחות ללילה במקרר.
2. עוף: מכניסים את העוף המושרה לתנור עם נוזלי המשרה כשהעור כלפי מעלה. מכסים את התבנית בנייר כסף ואופים  במשך 40 דקות בטמפ' של 180 מעלות.
3. מורידים את הכיסוי וממשיכים לצלות באותו החום כ-25-30 דקות, עד שהעור נהיה פריך.
4. הולך נהדר עם אורז לבן. (נ.ב. הסוכר חובה שכן לבירה יש נטייה להפוך מרירה בבישול).
   

אגב, את אותו הדבר ניתן להכין על ברביקיו, רק שזה לוקח זמן וסבלנות. בכלל, ברביקיו אמיתי מצריך סבלנות. אם אתם מכינים אותם על הגריל, לכו על זה עד הסוף. צלו על הגריל בסבלנות ומבעוד מועד בצלים שלמים בקליפתם, בשלו קלחי תירס במים, יבשו אותם, הניחו על הגריל, הברישו בחמאה ומעט מלח גס וכאשר הצבע שלהם משחים, הברישו בעוד חמאה. הגישו את העוף הזה עם הבצל והתירס ולידו סלט עגבניות פשוט עם שמן זית, לימון ומעט פלפל חריף. אם זה לא יצנן לכם את הקיץ, אז נסו מרגריטה קפואה.

• לאתר של רפי אהרונוביץ'