מחאת האוהלים: מה קרל מרקס היה אומר על זה

לסיקור המלא של מחאת האוהלים ב-ynet

חירות

ובכן, הדבר העיקרי והמרכזי והעמוק שמרקס (מצטרפים אליו סוציאליסטים אחרים ואנרכיסטים) מבקש עבור החברה הוא חירות. חירות? נשאל, הרי ברית המועצות לשעבר ה"מרקסיסטית" לא היתה מקום שנהנה מחירות רבה. וחוץ מזה נאמר, הרי חירות היא אחת מזכויות האדם החשובות שמונה הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, והוא – לוק – נחשב האבא של הליברליזם והסבא של הקפיטליזם; היריבים של המרקסיזם.

אז איך זה מסתדר? בעניין ברית המועצות, חשוב להגיד, ויגידו רבים - שהיא נשאה את שמו של מרקס לשווא. לא לילד האלים והרודני הזה כיוון מרקס. (המעוניינים לקרוא על כך מוזמנים לקרוא מאמרים מתוך "מרקס ועתיד המרקסיזם" בעריכת אורי זילברשייד – בהוצאת רסלינג).

ולוק? איך יכול להיות שגם הוא וגם מרקס שואפים לאותה מטרה? נסביר. עבור לוק, החופש הוא היכולת לעשות מה שאתה רוצה בלי שהרשויות תתערבנה ובלבד שאתה לא פוגע בזכויות טבעיות של חבריך; לחיים, לחופש ולקניין.

זה מוכר לנו: מותר לי לקרוא מה שבא לי, לחשוב מה שבא לי ובתנאי שזה לא פוגע בחיים ובחופש של אחרים. אבל אצל מרקס, שמתמודד עם מציאות אחרת וצרכים אחרים, גם תפישת החירות שונה. חברה חופשית, על פי מרקס, היא חברה שבה בוטלה השליטה האדנותית.

שליטה אדנותית

בספרו המצוין של חברי ומורי - הנה לכם גילוי נאות - ד"ר יפתח גולדמן "הסוציליזם בין פוליטיקה לאוטופיה", יפתח כותב ששליטה אדנותית מתרחשת בכל פעם שאדם משרת בפעולתו אינטרסים חיצוניים וזרים לו. במילים אחרות, כשאני בא לעבודה ויושב כל היום על מלגזה ונוסע הלוך וחזור כדי להגדיל את הרווחים של החברה שבה אני עובד, אני נתון לשליטה אדנותית. כלומר, אני לא חופשי.

אבל רגע, יגיד לנו לוק, הסתכלו על החברה שלנו; אנחנו חיים בחברה ליברלית, כלומר חברה שבה לכל אחד יש זכות לחיות, זכות לחופש וזכות לקניין. אתה לא רוצה לעבוד על מלגזה? אין בעיה, אתה יכול ללכת וללמוד מקצוע אחר ולעבוד בו. והנה, אם אתה לא רוצה לגור במקום מסוים, אתה חופשי לעבור לעיר אחרת. אין כאן שום שליטה אדנותית, יגיד לוק. (לוק, שקדם למרקס בזמן, לא הכיר כמובן את המושג הזה – אנחנו מפגישים אותם לצורך הדיון).

לא בדיוק, יענו מרקס ותלמידיו. אתם צריכים להבדיל, הם יגידו, בין זכויות פורמליות לבין זכויות, בפועל. נסביר. בפועל, יש לכל אחד מאיתנו זכות לגור בכל מקום שבו הוא רוצה לגור. הנה, כל מה שאני צריך לעשות, זה ללכת, לחפש דירה, לחתום עם בעל הדירה וגמרנו. הבעיה היא שזה רק בתיאוריה. כלומר, יש לי את הזכות הזאת, אבל אני לא יכול להשתמש בה בפועל. היא פורמלית בלבד.

למה? למשל כי אני מרוויח רק 7,000 שקל בחודש ויש לי שני ילדים ואשתי לא עובדת. ולכן, אני חייב לגור במקום מסוים, למשל, בעיר פיתוח רחוקה מהמרכז. יפה, יגיד לנו ג'ון לוק, מצא עבודה אחרת, נצל את הזכות שלך להחליף עבודות. הרי אנחנו כבר לא בימי הביניים, הוא יגיד. אתה לא חייב לעבוד בשביל אף אציל דורסני כל חייך.

ומה נגיד ללוק? שוב נגיד לו שאנחנו מסירים בפניו את הכובע. נגיד שהוא רוצה טוב ומחפש טוב, אבל הוא לא מציאותי. כי הרי איך אני יכול למצוא עוד עבודה, אם מפעל א' הוא המפעל היחיד בעיר שלי. אולי עריכת דין? ישאל לוק. הנה, אין אצלכם מספיק כאלה. וללמוד? נשאל את לוק, מי יממן את הלימודים? וזו הבעיה של זכויות אדם או זכויות טבעיות. המון פעמים הם נשארות ברמת ההצהרה ולא מצליחות לשנות את המציאות.

אז מה בכל זאת?

אז לאן מרקס רוצה ללכת? ובכן, הוא רוצה לבטל את השליטה האדנותית, כלומר השליטה של אנשים מסויימים או גופים מסוימים בחיים שלנו. וזה מביא אותנו לשמוע את מרקס טוען שהשליטה המדכאת הזאת (דיכוי אנשים, לא דיכאון) היא תופעה טרנס – היסטורית. כלומר, היא תופעה שחוצה את ההיסטוריה ומופיעה בכל הגלגולים של החברה האנושית.

הנה, במצרים, דיכאו מעטים, אוליגרכים (קבוצה קטנה ששולטת למען האינטרסים של עצמה), את רוב העם והעבידו אותו בפרך. והנה, בימי הביניים שירתו איכרים את האצילים המעטים, והנה, זה קורא גם בימיו של מרקס.

אם כך, יגיד לנו מרקס, מה שמשתנה בכל תקופה בהיסטוריה הוא לא העובדה שקיים דיכוי וקיים ניצול וקיימת שליטה אדנותית של רבים בידי מעטים - אלא מה שמשתנה הוא האופן שבו מדכאים המעטים את הרבים.

קפיטליזם

לאופן הדיכוי של זמנו (ואולי גם זמנינו למרות שהמערכות שונות מאוד זו מזו) קורא מרקס "קפיטליזם". קפיטל הוא הון, ולכן קפיטליזם זה משהו כמו "הוניות". ואיך פועל הקפיטליזם ואיך הוא מאפשר דיכוי וניצול של רבים בידי מעטים. יגיד מרקס, בזכות ההפרדה של הפועל מכלי הייצור.

נסביר. בסדנא המשפחתית של ימי הביניים היה לאומנים ציוד בבית. הם עבדו, השתמשו בו, יצרו, מכרו והתפרנסו.

אבל החל מימי המהפכה התעשייתית הדבר הלך והשתנה, ונוצר מעמד שלם של אנשים שלא היה להם שום רכוש חוץ מהזרעונים והביציות שלהם, כלומר, חוץ מהיכולת שלהם לפרות ולרבות (to be prolific) ולייצר עוד אנשים כמוהם. מהפרוליפיק הזה באה המילה פרולטריון.

ואיך הם מנוצלים? הם מגיעים בהמוניהם לבתי החרושת. אין להם שום רכוש. אין להם שום כלי עבודה. הם מצוידים בזכות לחופש מבית מדרשו של לוק, אבל הם לא באמת יכולים להגשים אותה. אין להם ברירה והם משכירים את הכוח שלהם לאינטרסים של בעל אמצעי הייצור והוא מעסיק אותם. ומרקס רוצה לשחרר את ההמונים.

אז מה? אנשי המאהלים הם פרולטריים בסגנון מרקס? ממש לא! האם איש הייטק, מהנדס תוכנה, שמרוויח 20,000 שקל לחודש תמורת פתרון בעיות מתמטיות שמרתקות אותו הוא איש מנוצל? לא בטוח. ועובדת סוציאלית בעלת תואר שני, משכילה, עמוקה ומלאת סיפוק מקצועי – מנוצלת? שאלה טובה.

אם כך, מה מקום המרקסיזם בימינו? האם הוא רלבנטי? ובכן, הוא מאוד רלבנטי, אבל עם המון עבודת שינוי, המון עיבוד והמון התאמה למציאות של מאת השנים האחרונות. נדבר על זה בטורים הבאים.