התחרות על התייר: ירדן רצה קדימה, ומה אצלנו?

השבוע השיקו שכנינו הירדנים תוכנית אסטרטגית שמטרתה העלאת ההכנסות מתיירות בחמש השנים הקרובות ל-4.2 מיליארד דינרים (קרוב לשישה מיליארדי דולר). נקודת הפתיחה שלהם ליעד השאפתני היא הכנסות מתיירות שהסתכמו ב-2.4 מיליארד דינר ב-2010. באותה שנה הגיעו למדינה 8.2 מיליון מבקרים, כולל ממדינות ערב השכנות. לשם השוואה, אצלנו ביקרו קצת פחות מ-3.5 מיליון, לצד תיירות פנים ענפה.

התוכנית שגובשה על ידי הממשלה הירדנית בשיתוף המגזר הפרטי וסוכנות הסיוע האמריקאית USAID מתבססת על ארבע נקודות מרכזיות - שיווק, השקעות במוצר התיירותי, פיתוח כוח אדם מקצועי ושמירה על איכות הסביבה.

בראש כל אחד מהתחומים עומד איש מקצוע מתעשיית התיירות שמפקח על מועצה שתתווה את המדיניות.

הירדנים, שזו תוכנית החומש האסטרטגית השנייה שהם משיקים (אחרי שהקודמת בוצעה), גם מצליחים לקבוע עובדות בשטח. קחו לדוגמא את פיתוח אזור עקבה - הרבה מעבר לתחומי העיר עצמה, ופיתוח האזור הצפון-מזרחי של ים המלח.

באזור עקבה, שטח גדול של 375 קמ"ר מוגדר על ידי הממשלה כ"אזור כלכלי מיוחד". שם הוקמו בעשור האחרון קרוב ל-5,000 חדרי מלון ברמות שונות, פותחו מארינות ליאכטות, מגרשי גולף, מרכזי כנסים, ונבנו מתחמי נופש. עד סוף 2010 ההשקעה באזור עקבה הגיעה ל-18 מיליארד דולרים.

עקבה פורחת ומתפתחת 

רשתות בין לאומיות נוהרות לירדן

רוב בתי המלון החדישים שנבנו שם בשנים האחרונות ממותגים ומנוהלים על ידי חברות ניהול מלונות בינלאומיות כדוגמת אינטר-קונטיננטל, קמפינסקי, הילטון, מובנפיק ועוד היד נטויה. התוכנית הירדנית קובעת כי ב-2020 יהיו באזור עקבה מעל 12,000 חדרי מלון.

ומנגד, באילת כבר שנים שלא נפתח מלון חדש. די לקרוא את הדו"ח החמור שפרסם מבקר המדינה באפריל האחרון, שבו צוין כי יש בעיר 11,150 חדרי מלון. למרות המספר המרשים, כמות התיירים הזרים ששהו באילת נמוכה לעומת המספרים בעקבה. בשנים האחרונות אילת היא בעיקר עיר של תיירות פנים, לעומת עקבה שתוכננה מהיסוד לכיוון התיירות הנכנסת.

ומה קורה צפונה משם בים המלח? בצד הירדני מורגשת כבר כמה שנים תנופת פיתוח. הירדנים מתמקדים בפיתוח אזור צפון ים המלח, שנמצא במרחק 50 דקות נסיעה משדה התעופה בעמאן. תוסיפו לכך את העובדה שחלקו הצפוני של הים עדיין טבעי, ואינו מושפע מעליית מפלס הבריכות התעשייתיות - כפי שקורה באזור המלונות בצד הישראלי. נכון, הממשלה קיבלה החלטות בנושא, אבל כעת מתחולל הקרב על מימון המהלך. הביצוע, בינתיים, לא נראה באופק.

נקודה נוספת לזכותם של הירדנים היא בשמירה על ערכי הסביבה ותכנון קפדני של בניית המלונות בים המלח. אלו מלונות הבנויים בגובה נמוך, ובסגנון בנייה המתאים ומשתלב באזור. בנוסף, הירדנים דאגו למשוך גם לכאן מותגי מלונאות בינלאומיים מן השורה הראשונה, ואלו משווקים את המלונות ברחבי העולם: מריוט, מובנפיק, קמפינסקי, הולידיי-אין וכעת הילטון הנמצא בשלבי הקמה מתקדמים.

ואם נתב"ג יתמלא - זה מדאיג מישהו?

ובישראל, כמו בישראל. ב-11 השנים האחרונות נוספו ברחבי הארץ כ-2,500 חדרי מלון חדשים בלבד.

שתי הסיבות העיקריות לכך - חוסר כדאיות כלכלית, והליכי תכנון ובנייה בלתי מתקבלים על הדעת. רשתות בתי המלון הבינלאומיות לא נוהרות לכאן, וחלקן אף עזבו בתקופה הזו את הארץ. די לציין את המותגים שרתון, נובוטל, ראדיסון ומובנפיק - שתכננה מלון בתל-אביב ולאחר סחבת בת 11 שנים פרשה.

המחסור במלונות מצטרף ל"צוואר הבקבוק" הצפוי בשער כניסה לישראל. כמות הנוסעים בנתב"ג תגיע השנה ל-12 מיליון. הקיבולת המירבית שלפיה תוכנן השדה עומדת על כ-15 מיליון נוסעים בשנה. מי יאשר שדה תעופה נוסף במרכז הארץ ויקים אותו?

נכון שבימים אלה טרוד ראש הממשלה וטרודים כמה משריו בפתרון בעיות ביורוקרטיות, בעוד המחאה זועקת ברחובות בשלל תחומים.

אבל די במבט חטוף מזרחה כדי לראות מדינה שגם בה הקשיים לא מעטים (ומחאות הרחוב שהיו בה אלימות וקשות יותר) - אך היא דואגת היטב לאחד ממנועי הצמיחה החשובים עבור העתיד. האם כדאי שגם התיירנים בחליפות ובעניבות יקימו אוהל – חמישה כוכבים - בשדרות רוטשילד?

התמונה המצטיירת היא שהירדנים עוסקים באסטרטגיה תיירותית, בעוד ישראל קבורה בטקטיקה. אם בספטמבר אכן תהיה הכרזה על מדינה פלסטינית ומגמת הירידה בתיירות הנכנסת תגבר - כבר יהיה מי שיסביר לנו שאין צורך להגדיל הוצאות על תשתיות, מכיוון שמה שכבר קיים - בהחלט מספק.

הכותב הוא חבר מועצת המנהלים באי.די.בי. תיירות