הארכיאולוגיה תוכיח: התנ"ך היה באמת
"האופן היחיד שאני יכול להיות מאוכזב מממצאים ארכיאולוגיים, זה רק אם הם יראו באופן ודאי שחלק מסיפורי התנ"ך אינם מדויקים. אבל עד היום אין כזו הוכחה", טוען לייבל רזניק, מחבר הספר "התנ"ך מן השטח"
יש מי שמאמין בתנ"ך ומקבל אותו כמו שהוא, ויש מי שמתייחס אליו בספקנות. בספר "התנ"ך מן השטח" (הוצאת ראובן מס), שנכתב על ידי לייבל רזניק, מורה לפיזיקה ומתמטיקה ומרצה להיסטוריה יהודית וארכיאולוגיה תנ"כית, הוא מבקש להשתמש בראיות ארכיאולוגיות כדי להוכיח את אמיתותו של ספר הספרים.
"הארכיאולוגיה מנסה לתת משמעות והקשר היסטורי לשרידים עתיקים, לכתבים, מטבעות וכלי חרס באמצעות פרשנות של עקרונות מדעים שהתפתחו במהלך השנים", מסביר רזניק, "אולם, בניתוח הסופי, הפרשנות מבוססת ברובה על תיאוריה אישית ואמונות דתיות או פוליטיות של כל אחד מהחוקרים. זוהי הסיבה לכך שישנן הרבה אי-הסכמות בקרב ארכיאולוגים, בעיקר כשזה מגיע לארכיאולוגיה תנ"כית. איני מנסה להוכיח אירועים תנ"כים באמצעות ממצאים ארכיאולוגים, אבל אני מראה איך מִמצאים ששימשו לסתירת הסיפור התנ"כי יכולים בקלות להיות מפורשים גם באופן כזה שיתמכו בו".
סדום ועמורה
מאחר שבאתרים ארכיאולוגיים בני אלף שנה ויותר אין שילוט מה היה שם קודם, מה שנשאר למי שבא היום לחפור במקום, זה בעיקר לנחש. כשרזניק מנחש הוא נעזר בתלמוד ובמקרא, וכך הוא מצא את
המקום שלדעתו הייתה סדום ועמורה.
"הסיפור התנ"כי של מהפכת סדום ועמורה באש וברד נדחה על-ידי הקהילה המדעית", אומר רזניק, "התלמוד והמדרש מתאר את ערי סדום ועמורה כמו גן עדן. לתושבים של ערים אלו היה עושר של פירות, ירקות ודגנים. היה שם שפע של אוצרות טבע. למעשה, המדרש התלמודי מציג את סדום ועמורה כמטרופולין משמעותי.
"והנה, ערים עתיקות אלו נמצאו דרומית לים המלח קבורות תחת שכבות של אפר. נמצאו שם מאות שאריות שרופות שמעידות על כך שהיה שם מטרופולין גדול. מדענים שניתחו את השאריות של מיכלי האשפה מצאו הוכחות לעושר שהיה שם".
רזניק אף טוען שניתן לזהות את פסליו של המלך פרעה, אותו מלך בשושלת שעל-כורחו שיחרר את עם ישראל מעבדות. "המדרש מספר לנו שאחרי טביעת מרכבות מצרים בים, פרעה נעשה מונותאיסט ובנה עיר בירה חדשה בשנה הרביעית לשלטונו", מתאר רזניק. "המדרש גם מספר לנו שהיה לו מראה מעוות, ושאביו סבל ממוות מחריד שבו הבשר שלו הרקיב כך שאי-אפשר היה לחנוט אותו בדרך המקובלת למומיה.
"בהתבסס על רמזים שנמצאו בטקסטים היסטוריים עתיקים במצרים, אני מראה שפרעה של יציאת מצרים היה פרעה שנקרא אחנאתון. מי שראה את דיוקנו, ועשרות מהם עדיין קיימים, יכול לראות שיש לו מראה מעוות. כמו כן ידוע שהוא הביא לתרבות המצרים את המונותאיזם. הוא בנה עיר חדשה שזוהתה כתל עמרנה, וזה קרה בשנה הרביעית למלכותו. אביו של אחנאתון הוא פרעה אמנחותפ השלישי, שהמומיה שלו נמצאה, ופסלים שנשארו מראים שהוא ככל הנראה סבל ממוות נוראי. המומיה שלו ניזקה קשות מאחר שהוא לא קיבל את הטיפול הרגיל שנהגו לעשות כשהכינו את המומיה".
אין הוכחה? לא היה!
רזניק הוא מעט חריג בתחום שבו בחר לעסוק, מאחר שהגישה הפרו-תנ"כית בקרב האריכאולוגים אינה פופלורית במיוחד. ארכיאולוגים אינם נוטים לקשר בין כדי החרס השבורים שמצאו לאירועים תנ"כים, אלא אם כן שמם מופיע במקום במפורש.
"מכמה סיבות תחום הארכיאולוגיה מוצף באנשים עם גישה שלילית לדת", אומר רזניק. "בישראל אפשר לספור על יד אחת את מספר הארכיאולוגים שיש להם יחס חיובי. אני זוכר שקראתי מאמר בניו יורק טיימס לפני מספר שנים שציטט ארכיאולוג ישראלי נחשב, שהכריז בשמחה שאין הוכחה שדוד המלך
אי פעם חי. הכרזה זו באה משום שלא נמצאה שושלת דוידית.
"מאחר שלא נמצאה שום הוכחה לכך שדוד המלך אי פעם חי, זה הוביל לדעתם למסקנה שדוד המלך לא היה קיים. נדמה שלעתים קרובות מידי הארכיאולוגיה התנ"כית משתמשת בהיעדרן של הוכחות כהוכחה להיעדרות. והנה, כמה זמן לאחר פרסום הכתבה נמצאו כתבי יד עתיקים שמזכירים את שושלת דוד. אז ברור שהארכיאולוגיה אינה יכולה להוכיח הכל. היא עושה זאת בהיקף מצומצם בלבד. אולם האופן היחיד שאני יכול להיות מאוכזב מממצאים ארכיאולוגים זה רק אם הם יראו באופן ודאי שחלק מסיפורי התנ"ך אינם מדייקים. ועד היום אין כזו הוכחה".