עם ישראל חי

מאות האלפים ששטפו את הרחובות הציגו מחזה מרהיב שספק אם נראה כמותו מאז קום המדינה. קריאתם המשותפת מתאחדת לקול שנשמע כקול שאגתו של אריה ענק שקם ממקום רבצו אחרי שנים ארוכות, ומזכיר את ימיה האגדיים של מלכות ישראל - עם ישראל חי.

הציניות נשברה ונעלמה ברחש הקהל שמצהיר בצורה נחושה: לפני שאנחנו לאום, או מדינה, אנחנו קבוצה חברתית אחת, קבוצה של חברים. בקריאה הטבעית הזו יש כל כך הרבה עומק: כי ידוע הדבר שכשחייל רץ לאש בשדה הקרב, לפני שהוא רץ להגן על דגל, או על לאום, הוא רץ בשביל החברים שלו. הערך הבסיסי הזה של רעות וחברות עליו למעשה נוסדה המדינה הזו, זוהר היום בצבעים בוהקים מאי פעם: לא עוד ישראל ויהודה, לא עוד כעס ותסכול ואפלייה - אלא צדק לכל חברי הקבוצה. זו לא האדמה שמקודשת בדם, העם שחי עליה הוא המקודש.

גולשים, מומחים ופעילי שטח כותבים - בערוץ הדעות

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

האווירה החגיגית ברחובות היא הדבר האמיתי - וייתכן שכדאי לפתוח יומנים ולרשום יום חג חדש - חג העצמאות של עם ישראל. כי ביום זה לא הצהרנו על העצמאות מול העולם, אלא הכרזנו העצמאות שלנו כעם. הכרזת עצמאות של עם שלם מול עצמו. כילד שהפך למבוגר: לא עוד מובל על-ידי הפחדות, על-ידי טשטוש, אלא עם שמוביל את עצמו במודעות עצמית, מתוך בגרות אמיתית.

חג העצמאות האמיתי. מפגינים בתל-אביב (צילום: רויטרס)

הניסיונות הכושלים לתייג את המחאה הזו כמשהו פוליטי או עדתי הופכים להיות מגוחכים מרגע לרגע. הם משולים לעכבר שמנסה לשכנע את האריה השואג שהוא לא אריה. הקול האמיתי של המחאה הזו לא מונע מתוך רצון לכסא בממשלה. אתם המנהיגים יכולים להתרווח בו, הוא שלכם. תקשיבו ואולי תיהנו מהצליל של העם שלכם, שאתם כה מתיימרים להגיד שאתם רוצים בטובתו. מנהיגים יקרים, תחגגו איתנו את העוצמה הזו שגילינו כי אין לכם שום כוח לעמוד מולה, ועזרו לנו בכישוריכם הרבים לתעל אותה ליום יותר טוב לכולנו.

כי ביום העצמאות של עם ישראל אין יותר ימין ואין יותר שמאל, אין עדה כזו ואחרת, אין מטעני עבר, יש רק התייחסות להווה ומבט לעתיד. הגבולות שנדון בהם היום אינם גבולות 67'. הם לא מעניינים וכך גם לא מעניינים השכנים שלנו. ביום חגנו מעניינים אותנו רק הגבולות שבתוך לבנו והשאלה שהלב הזה שואל: מה צריך לעשות כדי שהמדינה הזו תהיה מדינה שבאמת שווה לחיות בה? זו לא השאלה אם שווה לחיות בה, כי על שאלה זו כבר ענינו בכך שיצאנו לרחובות והוכחנו את הרצון העז שלנו להפוך את הגן עדן הזה שיש כאן לגן עדן לכולם.

ביום חג זה הבנו את הכוח האמיתי שלנו בתור עם: כמה אנרגיה מיותרת בזבזנו על שנאת חינם, על תסכול, במקום לקחת את כל האנרגיות האלה כפי שאנו עושים בימים אלה ולכוון אותן פנימה - אל הלב האמיתי שלנו, לסדר את הזרימה, להרחיב את העורקים, כמה כוח זה נותן, כוח שמייצר עוד כוח עד לאינסוף.

האריה התעורר, רבותיי, אנחנו החברים שמרכיבים אותו התאחדנו לאחד שלומד מחדש את כוחו ואת גבולותיו האינסופיים. הציניות והשנאה מתו ליום אחד, ואחרי שנים ארוכות של שתיקה השאגה נשמעת למרחקים: עם ישראל חי. 

גלעד שגב, זמר ויוצר

גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i