אנטישמים יהודים - יש חיה כזו

עלילת הדם הראשונה נגד יהודים הומצאה על-ידי יהודי שהמיר את דתו. גלעד עצמון, מוזיקאי ג'אז ישראלי, מגדיר את עצמו אנטי-יהודי, שרואה בשריפת בתי כנסת צעד הגיוני. פרופסור ישראל שחק, כימאי מהאוניברסיטה העברית, הצדיק פעם את פוגרום חמילניצקי, שבו נטבחו עשרות אלפי יהודים. זו אינה שנאת חינם, זו שנאה עצמית.

מחר, תשעה באב, יתקיים בבית אבי חי יום עיון בנושא "שונאים, מאז ולתמיד" שבמהלכו יוקרנו סרטים ויתקיימו דיונים העוסקים בהיבטים שונים של שנאה בחברה הישראלית - כמו שנאה בקרב ילדים, שנאה פוליטית ושנאה עצמית. במושב שיעסוק בשנאה עצמית יוקרנו קטעים מהסרט "המאמין", המבוסס על סיפור אמיתי, ומגולל את סיפורו של יהודי אמריקני שהיה חבר בתנועה הניאו-נאצית. לאחר מכן יתקיים דיון בהשתתפותם של ראש המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות באוניברסיטה העברית פרופ' רוברט ויסטריך והעיתונאית מרב מיכאלי.

"המאמין". שנאה שקשה להאמין. הבקרוב 

"שנאה עצמית יכולה להיות גרסה יהודית לאנטישמיות", מסביר פרופ' ויסטריך "יהודים חיו כמעט 2,000 שנה בגלות, וחלקם עדין חיים בה, מוקפים באנשים שגדלו על תרבויות שאינן ידידותיות כלפי המיעוט היהודי. השנאה עצמית שלהם היא הפנמה של סטריאוטיפים דומיננטיים. השנאה הזו מתבטאת בכל מיני דרכים - יש יהודים שמכחישים את יהדותם, שיסתירו את מוצאם וישנו את שמם. ישנה תגובה קלאסית, שהייתה מאוד נפוצה עד הזמן האחרון, והיא המרת

הדת - בעיקר לנצרות. בלא מעט מקרים, המומרים מצטיינים בשנאתם ליהדות ואף מובילים במסע נגד היהדות. זה היה נכון אז וזה נכון גם לעת החדשה.

"עלילת הדם הראשונה הופצה בימי הביניים באנגליה, על-ידי נזיר שקיבל את האינפורמציה מיהודי מומר. בתחילת הרפורמציה בגרמניה, במאה ה-16, היה יהודי מומר שפירסם את אחד הספרים האנטי-יהודיים ביותר בתולדות גרמניה, שבו הוא האשים את היהודים שהם מוצצים את דמם של הנוצרים בהלוואה בריבית קצוצה, והרופאים היהודים מרעילים את דם חוליהם והם מקור כל הרע. התופעה הזו קיימת היום כמו שהתקיימה בעבר".

אבל השנאה העצמית קיימת לא רק בגלות, אלא גם כאן. "התופעה אינה באותו סדר גודל, אבל היא קיימת. מדובר במיעוט, בדרך-כלל  אינטלקטואלים ואקדמאים. זה אגב כמעט לא קיים בשום מדינה אחרת, וזה המשך ישיר לתופעה הפתולוגית של שנאה יהודית עצמית. מדובר באנשים שלא כל-כך מעוניינים בקבוצת הרוב במדינה, וקבוצת ההתייחסות שלהם היא העולם הגדול והשאיפה להתקבל בקרב הקולגות שלהם בחו"ל. אם אתה רוצה להתקדם ולהיות מוזמן לכנסים בחו"ל, אז יש לך יותר סיכוי אם אתה משמיץ את המדינה שלך ומבקר אותה קשות.

"אני לא מדבר על אלה שמבקרים מדיניות, אלא על אלה שמוכנים לשלול ממנה את הזכות להתקיים ופעולתם היא לגרום לה כמה שיותר נזק. אלו שקוראים בגלוי להחרים את המדינה, להחרים את האוניברסיטאות שלה, מגדירים את מדינת ישראל כמדינה גזענית ומשווים אותה לנאציזם. הם בגלוי שואפים לגרום לדה-לגיטימציה מוחלטת ופירוקה של מדינת ישראל, ובשביל זה דרושה הרבה מאוד שנאה".

וריאציות על שנאה

מיכאלי, מחפשת את הווריאציות בחברה הישראלית. "רואים את זה לפעמים ביחס המזרחיים לעצמם", היא אומרת, "חברתי, גל גבאי, אמרה לי כשהיא ראתה את תושבי השכונות הדרומיות של תל אביב מפגינים נגד העובדים הזרים, היא ראתה את המזרחיים שפעם ספגו גזענות מפגינים עכשיו גזענות. זה מה שקורה כשסביבך הייתה גזענות ואתה מפנים את נקודת המבט הזו. אני חושבת שאנחנו משחזרים את מה שהוטבע בנו

בילדותנו, על-ידי הסביבה הקרובה. אם אהבו אותנו, נהיה אנשים אוהבים, ואם חווינו שנאה - אז נשנא.

"גם במקרה של נשים זה בולט. אנו חיים בחברה פטריארכלית והיררכית, שהגבר הלבן נמצא בראשה, והוא מייצר מנגנונים שעושים שיעתוק של מודלים גזעניים. כשאתה אדם מבוגר ומסוגל לבחור בצורה משוכלת האחריות להתנהלות הזו עוברת אליך".

מיכאלי סבורה כי שנאה עצמית היא גם אמצעי לשליטה. "המדוכאים נאבקים בזה כבר הרבה שנים", היא אומרת, "בחלק מהמקרים המאבק הזה גם צלח - העבדות בוטלה, משטר האפרטהייד נפל, לנשים יש זכות בחירה. אני מאמינה שזה יכול עוד להמשיך ולהשתנות, פשוט צריך להתעקש ולפעול למען זה".

מהן הסיבות לשנאה עצמית?

"אין לנו על כך מחקרים מדויקים", משיב פרופ' וסטריך, "אבל במקרה של אנטישמיות יהודית, אני רואה לעתים קרובות שיש ברקע קשיים

במשפחה, כמו שנאה לאב יהודי שמגלם את התכונות היהודיות. לפעמים זה אמביוולנטי ומעורב ברגשות שנאה והערצה, רגשי נחיתות, זהות יהודית מעורערת, לחצים סביבתיים, רצון להתקדם. 

"אני מעז לומר ששנאת ישראל יהודית מלווה את העם היהודי לאורך כל דורותיו, וזה בדיוק המסר של תשעה באב. בית המקדש השני נחרב בגלל שנאה של קבוצת יהודים לקבוצת יהודים אחרת. אז היו להם קנאים ופרושים וצדוקים, היום יש לנו סוגים אחרים".