לונדון זה כאן? בין מחאת האוהלים למאבק הבוזזים

כיכר תחריר, כיכר הבימה, כיכר פיקדילי. בשלב זה של מעגל החדשות העולמי, נדמה כי בכל מדינה בעולם עלולה לפרוץ תוך רגעים ספורים מחאה חברתית שתתפשט במהירות ותאיים על הסדר הקיים. האביב הערבי - סדרת האירועים שעירערה משטרים רבים במזרח התיכון - היה רק נקודת הפתיחה, כך נדמה, למחאות בחברות המערביות, בדרישה לשינוי.

רחובות בריטניה בוערים - עדכונים שוטפים ב-ynet:

• נוסעים ללונדון: "מקווים שהמהומות יקצרו את התור"
• 1,100 עצורים, המוקד במנצ'סטר: 'הכי גרוע שהיה'
• רצח במהומות: 3 נדרסו למוות כשהגנו על העסק
  

על רקע זה, קל לשייך את המהומות ברחבי בריטניה למחאת האוהלים בישראל, ולטעון כי הקיפוח החברתי-כלכלי שוזר בין האירועים, למרות המרחק הגיאוגרפי. מבט עמוק יותר, הבוחן את הנתונים ואת המארג החברתי בשתי המדינות, מגלה כי האמת מעט שונה, על אף שהעקרונות עצמם זהים.

רחובות לונדון. "המעמדות הנמוכים מודרים מהחברה" (צילום: MCT)

על פי פרופסור דני גוטוויין, היסטוריון חברתי-כלכלי מאוניברסיטת חיפה, "ההבדל

הגדול בין המחאה הישראלית למחאה הבריטית הוא שבישראל מדובר במחאת מעמד הביניים, הרואה עצמו כמהות החברה ונאבק עבור סדר עדיפות חברתי. בבריטניה, לעומת זאת, מוחים המעמדות הנמוכים ובני המיעוטים, שרואים עצמם כדרך קבע מודרים מהחברה, ולכן הם לא חלק מכללי המשחק".

גוטווין מדגיש כי בעוד שבישראל, משתתפי המחאה מאמינים כי ניתן לבצע שינוי בתוך השיטה הפוליטית הקיימת ולאו דווקא להפיל את המשטר, בבריטניה מבטאת המחאה חוסר אמון גורף בשיטה הפוליטית. "הקבוצות הללו חשות שאינן באות לידי ביטוי במוקדי הכוח החברתי. למעשה, גל המחאות ששוטף את בריטניה צריך להדליק נורת אזהרה גם בישראל. המחאה כאן חייבת לדעת להכיל בתוכה גם את יסודות המעמד הנמוך בפריפריה, שחש עצמו מודר מהחברה".

מחאה של השוליים

לדברי גוטווין, "ברור לגמרי שמשטר האי-שוויון הקיצוני בישראל איבד

את הלגיטימיות שלו ותחושות הזעם והתסכול בקרב המעמדות הנמוכים עשויות להתפרץ בעתיד. כפי שכבר קרה בעבר בישראל, במהומות ואדי סאליב ומהומות אוקטובר".

המחאה החברתית-כלכלית בישראל, שהחלה להתפשט ברחבי המדינה לפני כחודש, מורכבת, על פי גוטווין, מאנשים הרואים עצמם כחלק מהממסד ומאמינים שיש להם את היכולת לעשות שינוי. "במובן זה, אם אני פועל באלימות, אני למעשה גורם נזק לעצמי, ויש אמון בכללי המשחק. מנגד, כפי שכבר קרה מספר פעמים בעבר בבריטניה ובארצות הברית, כיוון שקבוצות השוליים חשות שאינן שחקן משמעותי, אין להן עניין להיות חלק מהחברה. לאורך השנים נצברו בתוכן תחושות זעם וברגע שהמחאה ניצתת, הם מבטאים לא רק כעסים פרטיים אלא אי-כיבוד המדינה וחוקיה".

מאהל המחאה בשדרות רוטשילד. "מעמדות לא מוגדרים" (צילום: מוטי קמחי)

ד"ר אלישבע סדן, מומחית למחאה חברתית מבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, מסבירה כי המחאה בבריטניה "היא מחאה של קבוצות שוליים ומיעוטים אתניים החיים בשכונות העניות של לונדון ומרגישים שבריטניה היא לא המדינה שלהם. הזהות שלהם היא רק למשפחה או לקהילה הקרובה, אך לא למדינה".

סדן מדגישה את הקושי שמציבה החלוקה למעמדות בבריטניה, שאינה מאפשרת מעבר וניוד, "עד כדי כך שאם גדלת כחבר במעמד הנמוך, רק בשל המבטא שלך לא יקבלו אותך לעבודה כמזכיר בחברת ביטוח. בישראל, לעומת זאת, המעמדות לא מוכוונים ולא מוגדרים מראש והמשמעות היא שישנם אנשים שעל פי כל קריטריון צריכים להיות במעמד הנמוך, אך הם מזהים את עצמם כמעמד ביניים".

בבריטניה לא מכירים את השכנים

גודלה של ישראל והעובדה כי "כולם מכירים את כולם", כהגדרת סדן, גורמים לכך ששריפת וביזת חנויות של שכנים נתפסים כדבר לא לגיטימי. לעומתם, הבריטים שיוצאים לרחוב והורסים אותו לא מרגישים שייכות לחברה, הם לא מכירים

את השכנים וחלקם אפילו לא הולכים לבית הספר. הם לא רואים סיכוי לשינוי ולכן הזעם מתפרץ החוצה בצורה של אלימות ואנרכיה".

לדברי סדן, "התחושה במחאה הישראלית היא שמדובר בטעות חברתית-כלכלית שהיא ברת-שינוי, ולכן כדי לתקן אותה צריך לפעול במסגרת חוקי החברה ולא מחוצה לה".