גיל ההתבגרות של מדינת היהודים
מחאת האוהלים העלתה שוב את השאלה מה מקומם של מיליארדרים מחו"ל שתורמים למטרות שונות בארץ - להפגנה ברוטשילד או לעיר דוד. האם איננו יכולים להסתדר בעצמנו?
אגב כל השאלות החברתיות והכלכליות ש"המצב" ומחאת האוהלים מעלים, צצה לה בשולי הדברים שאלת מעורבותם של קרנות כאלה ואחרות, ושל יהודים מחו"ל בנעשה בארץ - באמצעות תרומות, לחץ ציבורי ופוליטי, קמפיינים וכדומה.
זה התחיל עם הטענה שבאה מצד ימין, על כך שמיליונר שמזוהה עם השמאל מזרים תרומות למאבק ולמחאה הציבורית, ומשפיע בכך על הנעשה בארץ - על הפוליטיקה, ועל המדיניות. התשובה שבאה מצד שמאל אמרה - וכי אתם לא מגייסים תורמים ותרומות בחו"ל שמשפיעות על החיים הישראליים? מה ההבדל בין לגייס כספים לעיר דוד או להר חומה או לכל מתחם אחר בירושלים או ביהודה ושומרון, לבין לגייס כספים למען אלו שחושבים ההפך?
מי זה מתערב לנו?
השאלה העקרונית היא האם לאלו שלא גרים בארץ, שאינם אזרחים, שלא משרתים כאן בצבא, שלא עושים כאן מילואים, שלא מזיעים בקיץ ומקטרים בחורף, שלא עומדים בתור לביטוח לאומי ולא מחכים עשר שעות בחדר מיון, שלא נתקעים כאן בפקק ולבם לא פועם בחוזקה לפני כל מבזק חדשות - האם לכל אלו יש זכות להשפיע על חיי הישראלים?
אי-אפשר לאחוז בשני קצותיו. אם מותר לימין לגייס כספים מקרנות מחו"ל למען יש"ע, ולאפשר למיליארדרים לקבוע עובדות בשטח, אז באותה מידה זה לגיטימי שתורם המזוהה עם השמאל או קרנות כאלו ואחרות יממנו פעילויות שעולות בקנה אחד עם השקפת עולמן.
אם החברה הישראלית מוכנה שמיליארדר מחו"ל יממן עיתון יומי ישראלי, וישפיע על דעת הקהל בישראל ועל השקפות פוליטיות ואחרות, היא לא יכולה לפתע להציב תמרור אין כניסה למי שרוצה גם הוא להשפיע בדרך תקשורתית או ציבורית אחרת לפי השקפתו.
ישיבות ויישובים עסקו ועדיין עוסקים רבות בשאלה ובוויכוח הנוקב והלגיטימי האם מותר לקבל תרומות מכל מיני קבוצות וקהילות של נוצרים אוהבי ישראל. אלו טענו שזה כסף כשר ואלו טענו שזה כסף טמא. נכון שהשאלה כאן לא לגמרי דומה לשאלה הראשונה, אבל עדיין יש בה צד שווה - עד כמה מותר נכון ולגיטימי להשתמש באנשים ובכספים הבאים מחו"ל כדי להשפיע על הנעשה בישראל?
השאלות הן מהותיות ואמיתיות. אני לא יודע אם יש תשובה חד-משמעית. אני כן יודע שחובת ההגינות היא לשמור על עקביות. אם אנו רוצים לטעון שמי שלא חי בארץ ולא שותף איתנו לחיי היום לא יכול להשפיע באמצעות כספיו על הנעשה כאן - אזי הטענה הזו צריכה להיות אחידה לאורך כל החזית.
חוגגים עצמאות
אלא ששתי נקודות נוספות למחשבה מתלוות לדיון הזה. האחת - האם אנו חברה ריבונית ועצמאית המנהלת את חייה, וגם את ויכוחיה, מתוך גאווה, כבוד עצמי וכבוד הדדי? חברה האומרת לכל מי שלא נמצא וחי כאן, שאנחנו מאוד מעריכים ואוהבים את נכונותו לעזור, אבל עם כל הכבוד, אנחנו רוצים להתמודד ולפתור את הבעיות שלנו בעצמנו. אנחנו ילדים גדולים ולא זקוקים לדוד מאמריקה שיבוא לעזור לנו להסתדר. או שאולי אנחנו אומרים שכל בעל מאה בעולם יכול להיות גם בעל דעה בישראל, בלי קשר להיכן הוא גר, לציונות שלו, ולשותפות החיים המלאה שלו עם המציאות פה?
הנקודה השנייה, קשורה ולא קשורה. למראה ההפגנות העכשוויות באנגליה, המהומות לאחרונה בצרפת, האיסלמיזציה הגוברת של אירופה, החולשה הכלכלית של ארצות הברית, האנטישמיות הגואה ואי-היציבות הכלכלית והחברתית בעולם כולו - הטלטלות, הכיכרות, וחוסר השקט - אל מול כל זה עד מתי ימשיכו יהודי העולם להמשיך ולשבת על סיר הבשר הזה או האחר, להשלות את עצמם, לטייח את זהותם, לטשטש את ערכיהם, להאמין ש'לי זה לא יקרה', ולחכות לגל הבא שלצערנו בוא יבוא?
חוסר הרצון היהודי הגלותי הזה לקרוא את הכתובת על הקיר, ולהבין שהסיפור שלהם בגולה עלול (או עשוי) להסתיים בכי רע, ממשיך את התכונה היהודית ההיסטורית העצובה של סמיות עיניים, של אמונה עיוורת שה' יעזור ולנו זה לא יקרה, וההיסטוריה לא תחזור על עצמה ועוד כל מיני הסברים ותירוצים.
המחשבה שאפשר להמשיך לשבת שם, לשלוח כסף לכאן, להשפיע ולנהל את החיי הישראליים והפוליטיים בארץ בשלט רחוק באמצעות הכסף או הקשרים הפוליטיים - גם הבלוף הזה זמנו קצר.
אנחנו כבר גדולים
נכון, זה נעים ועוזר שיש תזרים מזומנים מבעלי ממון בחו"ל. בהחלט אפשר להבין את כל מי שחושב שזה לגיטימי לגייס כספים והשפעה מיהודים או מגורמים מחו"ל. איפשהו, מתוך תחושת בטן אינטואיטיבית, ואולי מתוך נאיביות, הייתי רוצה לומר לכולם - ולא משנה מאיזה צד - לא מדובשך ולא מעוקצך. איננו רוצים לחם חסד, ואיננו מוכנים לקבל את העובדה שבעל מאה כזה או אחר משפיע על
נושאים מהותיים ומרכזיים של חיינו הישראליים.
במסגרת הצדק החברתי והקריאה לשוויון חובות וזכויות, מותר גם להעלות למחשבה את הרצון - שכאן יכול להשפיע מי שחי פה, מי שנכנס תחת האלונקה, נושא בנטל, מזיע איתנו, וקשר את גורלו המלא והיום יומי איתנו. יש לי איזו רתיעה פנימית מאלו היושבים על גדות ההדסון או בשדרה החמישית, ביוהנסבורג או בגולדסגרין, שולחים לנו כספים ומטיפים לנו מוסר.
עם כל הכבוד לקרנות ולגבירים, עצמאות פירושה גם לריב לבד, ולמצוא את הפיתרון לבד. עצמאות פירושה שמי שחי כאן - משפיע כאן, ומי שלא ממש חי כאן - שיניח לנו להתבגר לבד.
לפנייה לכתב/ת 
