מרגלים ביערות למען החיות

להקת קופי מקוק זנב-חזיר דרומיים שקועה בחיפוש אחר מזון ביער באינדונזיה. אחד החברים הצעירים בלהקה חולף ליד העצים, עסוק בלעיסה של פרי טרי, לא מודע כי מעשיו מתועדים בזמן אמת על ידי מצלמות מעקב משוכללות.

הרחק משם בטנזניה, הולך באיטיות פיל אפריקני ענק במשקל של כמעט ארבעה טון ביערות הצפופים והמצלמה מתעדת אותו תוך כדי תנועה, אך מפאת גודלו לא מצליחה להכיל את כל גופו בפריים. בקוסטה ריקה נמות שתי פומות, באוגנדה גורת גורילת הרים נדירה משחקת עם בני משפחתה מול המצלמה במעמקי היער בוונדי.

זהו רק חלק קטן ממאות בעלי חיים שתועדו בין השנים 2008 ל-2010 במסגרת מחקר מעקב מיוחד במינו, בו לקחו חלק 65 חוקרים וטכנאי מצלמות. במהלך השנתיים הללו, הוצבו 420 מצלמות ב-17 אתרים בפארקים ויערות בשבע מדינות באסיה, אפריקה ודרום אמריקה, ביניהן אוגנדה, טנזניה, אינדונזיה, סורינאם, לאוס, ברזיל וקוסטה ריקה.

ד"ר ג'ורג' אאומדה, אקולוג שהוביל את צוות החוקרים מטעם ארגון השימור העולמי (CI) וארגון TEAM, המנטרים בעלי חיים באזורים טרופיים ברחבי העולם, מספר בראיון מיוחד ל-ynet על מלאכת התיעוד והפיענוח. 

צפו בתמונות - הקליקו על "מצגת" בגלריה

שימפנזה מצויה ביערות אוגנדה‏ (צילום: TEAM / CI)

1

2

3

4

5

6

7

מרגלים אחרי החיות במעמקי היערות

בתחילה, חיפשו המדענים מקומות מתאימים להצבת המצלמות הנסתרות. היתרון הגדול של ציוד המעקב הוא בכך שאין צורך במגע אדם כדי לתעד את החיות. מצלמות המעקב הן למעשה מלכודות מצלמה שפועלות בעזרת חיישני תנועה ומאוחסנות בתוך קופסא מיוחדת המגינה עליה מפני פגעי מזג האוויר. הן מסוגלות לצלם באור יום ובחשיכה ויכולות לפעול במשך ימים רבים, לצלם אלפי תמונות וגם סרטוני וידאו.

מרבית המצלמות הוצבו בסמוך לפארקים לאומיים ומוגנים, בהם היה ידוע על קיומם של מיני בעלי חיים רבים. "מאחר שהתקנו את מלכודות המצלמה בשטח גדול מאוד, למעלה מ-180 קילומטרים רבועים, הדבר יצר אתגרים לא פשוטים להתקין אותן בטבע. מדובר בשטחים פראיים המרוחקים מספר קילומטרים ממערכת השבילים המסודרת", מספר אאומדה. "החוקרים בשטח הגיעו למקומות ביערות בהם מעולם לא ביקרו. הם הסתמכו על מערכת ניווט לוויינית וישנו ביער, חשופים ליתושים, חום ולחות גבוהים".

לדבריו, בחלק מהמקומות, השטח היה כל כך תובעני וקשה למעבר עקב צמחייה עבותה, כך שקצב ההתקדמות של החוקרים והטכנאים הואט. "ברגע שהם הגיעו לאתר מתאים להצבת מלכודת המצלמה, הדבר כבר היה קל יותר ולאחר ההתקנה על העצים, המצלמה כבר עשתה את כל העבודה לבד. בדרך כלל, אנו מצליחים להתקין עד כארבע מצלמות בכל יום". 

בתום שנתיים מאומצות של תיעוד החיות, הגיע הרגע לזהות את החיות שצולמו. בפני החוקרים עמד אתגר לא פשוט - 52 אלף תמונות חייבו אותם להיערך מבחינה טכנולוגית ומדעית, לא רק כדי לזהות את כל מיני בעלי החיים הרבים שצולמו, אלא גם לדעת כיצד להשתמש בנתונים שמפיקה כל מצלמה, כדי להגן על סביבת המחייה של בעלי החיים.

נתפסו על חם. קופי מקוק באינדונזיה (צילום: WCS / TEAM)

איך מפענחים 52 אלף תמונות?

"התמונות מעניקות לנו את כל המידע שאנו זקוקים לו ומכילות מידע כדוגמת המיקום המדוייק בו צולמה החיה, הזמן, התאריך ואפילו הטמפרטורה באותה דקה, אך לא את המרכיב העיקרי: מין וסוג בעל החיים שצולם", הוא מסביר.

כדי לזהות כל חיה במדוייק בין עשרות אלפי התמונות היו זקוקים החוקרים לחודשים רבים ולצוות רב של זואולוגים מנוסים, אך כאן בדיוק נכנסה לתמונה טכנולוגיה מהפכנית שפותחה על ידי המחלקה הטכנולוגית בארגונים.

תודות לכך, יכלו המדענים לעבד מספר גדול של תמונות תוך שימוש באלגוריתם "חכם" שקיבץ יחד תמונות בהתאם לתנאי התאורה, תאריך ומקום הצילום. הדבר חסך זמן רב לחוקרים וזירז את מלאכת העיבוד וזיהוי בעלי החיים למספר ימים בלבד.

החשש הגדול של החוקרים הוא שמעבר לתיעוד המרהיב של בעלי חיים, שחלקם מצויים בסכנת הכחדה וכאלה שעלולים להיעלם בשנים הקרובות בטבע, יש צורך בנקיטת פעולות דחופות להגן על האזורים הרגישים, אם הממשלות המקומיות לא ינקטו בפעולות להגנה על אוצרות הטבע המקומיים.

"התיעוד שהשגנו בעצם אומר לנו כי יערות ושמורות טבע מוגנות אינן מספיקות כדי להגן על בעלי חיים", הוא מפרט ומצביע על כך כי באתרים רבים תועדו ציידים חולפים בסמוך למצלמות, חמושים בסכינים ורובים, בדרכם לאתר חיות לציד.

טפיר בברזיל

בעתיד: המצלמות יעזרו להרשיע ציידים

אאומדה סבור כי בעתיד הלא רחוק, המצלמות תוכלנה לשמש לא רק ככלי מעקב מדעי אחרי בעלי חיים, אלא גם להפוך לחלק מבצעי בכל הנוגע לאכיפת החוק ולמעקב אחרי פעילות הציד הלא חוקית באזורים המוגנים.

החוקרים מציינים בגאווה כי באמצעות הטכנולוגיה יתאפשר להם לנתח שינויים בגודל של אוכלוסיות של בעלי חיים בקנה מידה עולמי ויסייע למדענים לעקוב בעתיד אחר ההשפעה של איומים שונים, החל משינוי אקלים ופגיעה בשטח יערות על אוכלוסיות שונות של בעלי חיים.

אאומדה מצידו סבור כי רק באמצעות מערכת מעקב המסוגלת נטר את המתרחש ביערות הללו, אפשר יהיה לשפר את ההגנה על בעלי החיים. "כך נוכל לדעת באמת באילו פעולות יש לנקוט, בין אם בחינוך קהילות מקומיות או פיקוח קפדני יותר על ציד בלתי חוקי וגם כדי לדעת אם הפעולות הללו בכלל אפקטיביות לאורך זמן", הוא מסכם.

היונקים שתועדו, החל מאופוסום עכברי זעיר ועד לפיל אפריקני עצום, מהווים מבחינת המדענים סמן חשוב לבריאות המערכות האקולוגיות ביערות הטרופיים. מבחינת אאומדה, הוא מדמה את השימוש במלכודות המצלמה למדחום שמודד את בריאות היער. הוא סבור כי ללא ניתוח ושימוש בממצאים שהמצלמות מספקות ביערות ובפארקים, מבחינתו, "זה כמו לרכוש בית רק בגלל שהוא נראה יפה מבחוץ, מבלי לדעת מה קורה בתוכו".