יוקר המחיה של הטבע: שוב אנחנו משלמים יותר

כלכלה סביבתית: מי צריך לממן הטמנת פסולת?

דוד כץ, מנהל המכון לעסקים וסביבה ע"ש אקירוב באוניברסיטת תל אביב, מסביר, כי "כלכלה סביבתית היא תת-תחום בכלכלה, שמתעסקת בהיבטים הכלכליים של ניהול משאבי הטבע והשירותים האקולוגיים, כלומר שירותים שאנו מקבלים מהטבע", הוא אומר.

לדבריו, הכלכלה הסביבתית עוסקת בעיקר בתיקונים ל"כשלי שוק", שבהם השוק לבד לא מביא לתוצאות היעילות שממקסמות את תועלת הציבור, ומאפשרת לבנות תמריצים כלכליים לשמירה על הטבע או לשימוש יעיל במשאבים. "אנשים מגיבים לתמריצים כלכליים ולכן חשוב שהשוק ישדר את השווי האמיתי של מוצרים", הוא מסביר.

"בשוק הפרטי, ללא התערבות ממשלתית, המחיר של מוצר אינו משקף את עלותו האמיתית, מכיוון שאינו כולל את העלות לסביבה כתוצאה מייצורו, הובלתו, השימוש בו, והשלכתו בסוף חייו. לכל אלה יש עלויות, אך היצרן והצרכן לא משלמים אותן, אלא הסביבה ולמעשה הציבור כולו, ולכן קוראים להן עלויות חיצוניות. כלכלה סביבתית מתעסקת בכימות העלויות האלה ובבניית מנגנונים לטיפול בכשלי שוק אלה".

כץ מדגים: "כשאני קונה משהו, האריזה שלו הולכת לפח ומשם למטמנה. שם היא תופסת מקום, מחלחלת לאדמה וגורמת לזיהום. אלה עלויות אמיתיות, שכל עוד היצרן אינו חייב לכלול אותם במחיר המוצר, לא הוא ולא הצרכן צריכים לשלם את המחיר הזה, אלא החברה כולה. משום כך, הצרכן קונה בלי לחשוב על השלכות סביבתיות ולכן גם צורך יותר, אך העלויות נופלות על הציבור כולו. הדבר נכון גם לזיהום נגרם מתהליכי הייצור עצמם, למשל חשמל ושפכים".

"האינטרס של בעלי החברות הוא בדרך כלל להוציא את העלויות הללו החוצה לציבור, ולא להשקיע בתהליכי ניקוי של פסולת, פליטת גזים ויעילות אנרגטית", מסביר דולב, "חוק המזהם-משלם וחוק האריזות למשל, נועדו להפוך את המצב הזה ולגרום ליצרנים להפנים את העלויות החיצוניות בתוך מחיר המוצר, כך שמוצר מזהם יעלה יותר ממוצר פחות מזהם. כיום התמריץ הוא דווקא לקנות מוצרים זולים, שנעשו בתהליכים מזהמים, כשהעובדים עובדים ללא תנאים ותוך ניצול מיותר של משאבי טבע".

כלכלה אקולוגית: איך מתמחרים את שימור הכותל?

כלכלה אקולוגית לעומת זאת, היא גישה צעירה ורחבה יותר, הקוראת תיגר על השיטה הכלכלית הנאו-קלאסית הרווחת. דולב מפרט, כי "מונח זה מתייחס גם לנושאים שקשה לתמחר ולבנות להם מודל כלכלי מסודר, דוגמת מגוון אקולוגי, שטחים פתוחים וצדדים חברתיים של חלוקה הוגנת. בכלכלת סביבה יש מודלים מבוססים ומתמטיים, אך בנושאים יותר ערכיים קשה לה לספק מענה, וזו גם המגבלה שלה. הבעיה היא בעיקר כשמדברים על דברים שלא תמיד יש להם ערך כספי.

"יש דברים שאין להם תחליף ואי אפשר לקנות, בדומה לטבעת נישואין שסבתא הורישה – כך גם מבחינה אקולוגית. הדבורים שהולכות ונעלמות למשל: אם הן ייכחדו - אין להן תחליף, מכיוון ש-60% מהחקלאות מתבססת עליהן, ובלעדיהן - אין תפוקה", הוא מסביר.

"אפשר להשליך את זה גם לתחומים של מורשת", מוןסיף דולב, "האם משתלם להקים מרכז קניות בכותל, מכיוון שזה מקום שמגיעים אליו הרבה אנשים? יש ערכים מעבר לכלכליים נטו, ולא כל דבר צריך להימדד בקנה מידה של מחיר. גם הכלכלה הירוקה צריכה להבין שלא כל דבר נכנס תחת מטריית המחירים והשוק הכלכלי. יש תחומים שצריכים להיות מנוהלים על ידי קובעי מדיניות, לפי עקרונות אחרים ולא דווקא לפי עקרונות השוק".

הבדל מהותי נוסף בין שתי הגישות הוא היחס לצמיחה כלכלית. "בכלכלה הסביבתית, כמו בכלכלה הניאו-קלאסית עליה היא מבוססת, צמיחה כלכלית היא חיובית בכל מובן", מסביר דולב. "הכלכלה האקולוגית לעומת זאת, מצביעה על גבולות לצמיחה, מכיוון שהפעילות הכלכלית דורשת ניצול של משאבים מתכלים וגוררת ייצור פסולת. תהליכים כאלו אינם יכולים להימשך לנצח על פני כדור הארץ שהוא סופי בגודלו. משום כך היא קוראת לבחון מחדש מושג זה ולבסס אותו על מדדים בני-קיימא".

כץ מחדד, שקיים דמיון בין הגישות, והוא ששתיהן מדגישות את כשלי השוק של עלויות חיצוניות, מוצרים ציבוריים ונחלת הכלל, וכן רואות בכלים כמו רגולציה, מסים וסבסוד, כחיוניים לתקן כשלי השוק. מה שמבדיל לדבריו את הכלכלה האקולוגית, זה שהיא מדגישה גם שילוב של תהליכים טבעיים במודלים כלכליים וגבולות לצמיחה, מציעה שיטות חילופיות למדידת תועלת, והקו המנחה שלה הוא שהכלכלה צריכה להיות בת קיימא, כלומר שימוש במשאבים באופן שיאפשר לענות על צרכי בני האנוש לא רק בהווה, אלא גם בעתיד.

עם זאת הוא מדגיש כי חסרונה של גישה זו טמון בעובדה שמדובר בגישה פילוסופית בעיקרה. "גישה זו אינה מציעה כלים מעשיים וישומיים שאפשר לבנות באמצעותם מדיניות. זו יותר השקפת עולם, אבל הגישה הזו אינה מפותחת דיה כדי לספק את הכלים הנדרשים".