קווים לדמותו של העובד-שכאילו-חשוב-לארגון

בכל ארגון יש עובדים שתורמים מעט, אבל עושים רושם כאילו היו הנכס החשוב ביותר של החברה. מה הקווים לדמותם של אותם טפילים? כיצד נראה המסמר (החלוד) של הארגון ואולי האחרון שיכבה את האור (למרות שייתכן שימצא דרך להתחמק גם מזה)? להלן רשימת הטיפוסים המלאה.

• איך להשיג את תשומת הלב של המעסיק?
• העובדים שמאכילים את המעסיקים מרור
• כנגד 4 עובדים דיברה התורה. כדאי להיות החכם
  

שולח המיילים בשעות מוזרות: חבריו של המתחזה כבר התרגלו להגיע בבוקר ולמצוא את שמם מכותב לצד המנהל הבכיר במייל מ-3:00 בבוקר. כפרפרזה על המשפט "המדיום הוא המסר", מאמין עובד זה כי המייל הוא המסר. אם אפשר לכתב את הקולגות - מה טוב.

ההוא עם האוזנייה: ממש כמו בסדרה "רמזור", העובד מסתובב במשרד (כשהוא כבר מגיע) עם אוזניית בלוטות' באוזן. הרי הוא יכול לקבל כל רגע את "השיחה החשובה", זו שמחזיקה את הארגון בחיים ומניעה אותו קדימה. אחרי הכל, איש חשוב צריך להיות זמין 24/7.

המשוחח בקול רם: בן דוד של "ההוא עם האוזנייה". עובד זה ינצל שיחת טלפון תמימה כדי להדגיש את יכולותיו והשפעתו על הארגון. "זה לא מקובל עליי!", "דיברנו על זה כבר מיליון פעם!" ו"זו פעם אחרונה שאנחנו מנהלים את השיחה הזאת!", הם רק חלק מארסנל הביטויים השכיחים.

המתלבש: בין המון לובשי הג'ינס והטי שירט מתבלט לו אופנתית העובד החשוב בעיני עצמו. אל מול העבודה הקשה והמקצועיות שחבריו מציעים לארגון, יציע המתלבש קולקציה מהודרת חדשה שתפורה למידותיו. ג'יל בשיער וזקן צרפתי מוקפד ישלימו את העבודה וימתגו אותו כ"רציני".

האוכל חינם: ממשיכו הרוחני של המתלבש. בזמן שחבריו אוכלים את ארוחת הצהריים מעל המקלדת, יבלה עובד זה בפגישות "עסקיות" בבתי קפה. בסוף כל חודש הוא לא ישכח לבקש החזר הוצאות על חנייה בחניונים שונים ברחבי העיר, כן, גם אלה השוכנים ליד חוף הים או סמוך לבית של חבר קרוב.

החנפן: גרסה פרימיטיבית של אבות הטיפוס מהסעיפים הקודמים. בין אם זה מהיכרות בפינת הקפה או מהיכרות בפינת העישון, עובד זה התיידד עם בכיר בארגון שכלל לא קשור אליו מקצועית. הוא מצחיק אותו מדי פעם, מחמיא לו באופן בלתי פוסק וקובע לצאת איתו יחד להפסקות סיגריה. הקופון נגזר בישיבות ההנהלה החשובות, כאשר הבכיר יגן על אותו עובד, גם אם כלל לא ברור לו מה תפקידו.

המהלל: תת ז'אנר של העובד החנפן. אדם זה יהלל את מקום העבודה תוך כוונה כי הדבר יגיע לאוזני ההנהלה. הנחת העבודה: בין אם בפגישה עם אנשים מהתחום, או בעמוד הפייסבוק - מישהו בסוף ישמע את הדברים.

המחמיא: אין לבלבל עם העובד החנפן. העובד המחמיא יטפח על שכמם של חבריו החרוצים, אגב התנהגות פטרונית שמקנה לו סמכות מדומה. "אהבתי את העבודה שעשית בתיק של גולדברג", הוא יגיד. "ממש השתפרת בשנה האחרונה". המשמעות: אתה עבדת ואני - בכיר שכמותי - הבחנתי בכך.

המיחצ"ן את עצמו כבדרך אגב: מהמתוחכמים שברשימה. אדם זה ידאג בדרכים ערמומיות ליידע את כולם כי נשאר לעבוד עד מאוחר. "ידעתם שמנקים פה גם ב-20:00 בערב?!", הוא ישאל בתמימות. "רציתי ללכת ב-21:00 ולא היה לי נעים מהשומר".

הבר מינן: מוות הוא דבר שלילי, אך העובד שעושה עצמו כאילו הוא חשוב לארגון יראה בו קרש קפיצה. מנהל טוב נמדד, בין היתר, בהספדים ובנאומים בשעת משבר. וכך, ימצא עצמו עובד מת זה כנושא של דרשה מליצית על מי שהקדיש עצמו לארגון. משפטים שמתחילים בצמד המילים "הוא היה" מסתיימים לרוב בטון חיובי. חבריו אמנם ממשיכים לחיות, אך נאלצים כעת "להיכנס לנעליו".

המספיד: יאפשר למנהל לסיים את דבריו ולאחר מכן יקפוץ על גופת חברו כמוצא שלל רב. ישתמש בשיטות העבודה של הטיפוס המחמיא, אך הפעם יוסיף גם גוף ראשון רבים. "בדיוק אחרי שהשגנו פריצת דרך בתיק של גולדברג", הוא יגיד עם לחלוחית בעין. "פשוט היינו צוות מנצח".

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וקריירה