באתי לעזרת חבר: טלטלה בשוק הצדקה העולמי
המדינות המתפתחות, אשר בעבר הסתמכו על סיוע בינלאומי רב, עוברות בשנים האחרונות מהפכה. מעמדה נחותה של הסתמכות גדולה על חסדי המדינות המתועשות, החלו מדינות כמו סין, ברזיל והודו לחלוקת מיליארדי דולרים בשנה לשכנותיהן. המטרה, כמובן, לא חפה מאינטרסים אישיים
משנת 1951 עד 1992, קיבלה הודו ממדינות זרות סיוע המסתכם ב-55 מיליארד דולר, מה שהופך אותה למדינה המובילה בהיסטוריה העולמית בקבלת סיוע.
אולם, נראה כי המדינה הענייה הצליחה לצאת מהבוץ אליו היא נקלעה: משרד החוץ ההודי הודיע כי הממשלה פועלת ליצירת ארגון סעד גדול משלה, בדומה לגופי סיוע בינלאומיים בארצות הברית ובבריטניה. לפי הערכות "האקונומיסט", תוקם הסוכנות באופן רשמי תוך מספר חודשים, ותחלק כ-11.3 מיליארד דולר בחמש עד שבע השנים הבאות.
המעבר של הודו מתואר "מקבצת הנדבות הגדולה בעולם" לתואר מעניקת סיוע בעצמה, הוא חלק משינוי רחב יותר המטלטל את תחום הצדקה הבינלאומי. לפני עשור, הגיע רובו המכריע של הסיוע הרשמי לפיתוח מדינות נחשלות מ-15 מדינות עשירות ומתועשות, החברות בוועדה העולמית לסיוע בפיתוח (Development Assistance Committee - DAC). בראש המדינות המעניקות סיוע נמצאת ארצות הברית, שבשנת 2010 חילקה לא פחות מ-31 מיליארד דולר.
לפי הערכות, המדינה השנייה ברשימה תהיה סין, שחילקה סיוע בסך 25 מיליארד דולר בשנת 2007. ברזיל, ששוקלת גם היא הקמת סוכנות דומה לזו שתוקם בהודו, הקדישה כארבעה מיליארד דולר. כיום, מחלקת הודו כשני מיליארד דולר בשנה, בדומה לסכומים שמעבירות מדינות שניתן היה לחשוב שהן נדיבות יותר – כמו אוסטרליה ובלגיה.
על פי דו"ח של ארגון הסעד הבינלאומי Global Humanitarian Assistance, הסיוע ממדינות שאינן חברות ב-DAC צמח ב-143% בין השנים 2005 ל-2008, לרמה של 11.2 מיליארד דולר. נראה כי המונופול של המדינות הוותיקות על סיוע עולמי עומד להסתיים.
סין - ממקבלת בלבד לנותנת בלבד
מתן סעד על ידי כלכלות מתעוררות אינו חידוש: הודו מכשירה עובדי מדינה בארצות עניות כבר עשרות שנים, וגם ברית המועצות וסין המאואיסטית תרמו מיליארדי דולרים בתקופת המלחמה הקרה. השינוי הוא בצמיחה המואצת של תוכניות הסיוע בינלאומיות.
כך, במהלך העשור האחרון, עברה סין ממצב של מקבלת בלבד, למצב של תורמת בלבד. הישג זה נרשם בשנת 2005, אז העבירה תוכנית המזון העולמית את המשלוח האחרון של אורז לסין, לאחר 25 שנים של מתן סיוע למדינה. ממשלת סין הבטיחה להגדיל את התרומות הבינלאומיות שלה, ובין 2010 ל-2013 היא צפויה לספק הלוואות בריבית נמוכה בסך כולל של 10 מיליארד דולר למדינות אפריקאיות, שיצמצמו ואף יבטלו חלק מחובות הענק שלהן לסין. על פי נתוני השלטון בסין, הצמיחה החלה להאיץ בשנת 2000, ובין 2004 ל-2009 הסיוע הסיני צמח ב-30% כל שנה.
התורמות החדשות מדגישות כי הסיוע שלהן שונה מזה שמספקות מדינות המערב שמנסות להעלות את רמת החיים במדינות החלשות, ומסבירות את מתן הסיוע כ"שיתוף פעולה בין מדינות דרומיות". העיקרון הראשון בתוכנית הסיוע של סין, הוא "שוויון ויתרונות הדדיים בהענקת סיוע". עם זאת, נראה כי ההבדל האמיתי לעומת סיוע מדינות המערב שוכן במקום אחר.
רוב התורמות החדשות נותנות עדיפות לשכנותיהן - ערב הסעודית, למשל, מעבירה את רוב הסיוע שלה למדינות ערביות. רוסיה סייעה למדינות כמו טג'יקיסטן וארמניה במהלך המשבר הכלכלי האחרון, ואבחזיה, מחוז שהתנתק מגיאורגיה, זוכה ממנה אף לתמיכה פוליטית.
השקעה משיקולים אינטרסנטיים
הממשלה ההודית רואה בתרומות דרך לשיפור הקשרים הרעועים עם שכנותיה, זאת לאחר שהציעה לפקיסטן 25 מיליון דולר לפני שנה באמצעות האו"ם, לסיוע בטיפול פגעי השיטפונות. ההצעה "הסמלית" לא הצליחה להמיס לבבות אצל הפקיסטנים או בעולם, אך השקעה משמעותית שלה בהפקת חשמל באמצעות מים בבהוטן (השוכנת בין הודו לסין), בתמורה לאספקה מובטחת של חשמל במחיר קבוע, סייע רבות לשתי המדינות.
הודו שואפת לבצע הסדר דומה עם נפאל, היא מעניקה הלוואות למשטר הידידותי מבנגלדש ומסייעת לשיקום בסרי לנקה. בשיתוף עם מדינות מערביות, היא גם בונה כבישים, רשת חשמל ובית פרלמנט חדש באפגניסטן, בה הודו היא מעניקת הסיוע החמישית בגודלה.
סין היא המובילה בעולם בתרומה המפיקה לה גם תועלת. היא מעדיפה להשקיע בפרויקטים של תשתית, המסייעים לאינטרסים של הממשלה. כך לדוגמא, היא מקימה פסי רכבת המחברים מכרה נחושת בזמביה, בו סין מנהלת פרויקטים רבים, לנמל הקרוב אליו.
השאלה הגדולה סביב התורמות החדשות, תוהה דנקן גרין, ראש מחלקת המחקר של ארגון הצדקה Oxfam, היא עד כמה מוכנות המדינות לאמץ את המדיניות והמוסדות של התורמות מהמערב, או עד כמה הן מעוניינות ללכת בדרך משל עצמן, תוך ערפול הגבולות בין סיוע להשקעה.
רוסיה, לדוגמא, מעבירה יותר כספים בערוצים מרובים, על פני הסיוע המסורתי הבין-ממשלתי. סין לעומתה, משתמשת בניסוח מערבי בתוכניותיה ומצהירה על כוונה "להגדיל את יכולת הייצור של המדינה המקבלת". אבל אין ספק כי התורמות החדשות חושבות כי המודל שלהן טוב יותר מהמודל המערבי. על רקע זינוק בסיוע מצידן, לעומת הירידה בסיוע המערבי, עולם הצדקה הבינלאומי עומד מול תחרות אמיתית.
לפנייה לכתב/ת 
