טרכטנברג: אל תשכח את הסביבה
נוכח המציאות הביטחונית והכלכלה העולמית המטלטלת, המענה לדרישות המוחים יכול להגיע מהכלכלה הירוקה, זו שלא מסתפקת בכיבוי שריפות ומתבוננת גם קדימה. כך למשל, הפניית חלק מהמס על הדלק לטובת התחבורה הציבורית, תאפשר להתנייד בקלות ותוריד את מחירי הדיור. דעה
העם דורש צדק חברתי, רווחה כלכלית וסדר עדיפות חדש, אבל המציאות הביטחונית בדרום הארץ, הכלכלה העולמית המטלטלת וההכרזה על מדינה פלסטינאית שבפתח, מאיימים לשנות שוב את המשוואה. משום כל אלה, האתגר האמיתי של ממשלת ישראל, של ועדת טרכטנברג ושל ועדת הצללים שהקימו יושבי המאהלים, הוא לשקלל את סך הצרכים הללו ליצירת עתיד חדש. בעיני, הפתרון צריך להיות פיתוח בר-קיימא, אימוץ של הכלכלה ירוקה, ולקיחת אחריות אישית וציבורית.
תופעות גלובליות כמו משבר האקלים ועליית מחירי המזון והאנרגיה בעולם, הובילו בשנים האחרונות לחשיבה חדשה בנוגע לתכנון, ניהול ויישום של תהליכים. אחד המודלים המובילים בתחום הינו פיתוח בר-קיימא, המאזן בין צרכי ההווה לצורכי הדורות הבאים, הלא הם ילדינו, ושמשקלל היבטים חברתיים, כלכליים וסביבתיים גם יחד.
מודל נוסף, שהתפתח בשנים האחרונות, הינו מודל הכלכלה הירוקה. זו מוגדרת על ידי ארגון האומות המאוחדת ככלכלה שמביאה לידי שיפור ברווחה ובצדק חברתי, ובד בבד מפחיתה משמעותית את הסיכון הסביבתי והמחסור האקולוגי.
בניגוד לכלכלת שוק חופשי, הכלכלה הירוקה, עוסקת באיזון חכם בין כלל הצרכים של מחזיקי העניין במשק - גם בני האדם שנמצאים כאן עכשיו ושיהיו כאן אחרינו, וגם הטבע. היא מודדת את הצמיחה לא רק על פי ייצור וצריכה, אלא גם בהתייעלות, בשימוש בטכנולוגיות נקיות ובשימור משאבים. במובן הפשוט ביותר, הכלכלה הירוקה מודדת את הערך של מוצר על פי השימוש בו והתועלת משימוש זה, ולא לפי ערכו הנקוב בשוק - ערך החליפין.
המשמעות אינה רק חלוקה צודקת ברווחים בין כלל הציבור מכריית מחצבים, דוגמת פוספט או גז טבעי. המשמעות היא גם קביעת המחיר של משאבים בסיסיים כמו קרקע, מים ואנרגיה, על בסיס עלות הפיתוח והשימוש בהם, כך שיתאפשר לכל אחד לצרוך אותם לקיום חייו בכבוד לצד הגבלת בזבוז יתר.
על פי אותו עיקרון, המס שמשיתה המדינה על הדלק צריך גם לכמת את ההשקעה העתידית בטיפול בפגיעה הסביבתית והבריאות שנוצרת כתוצאה משימוש ממנו, אך גם להיות מופנה לטובת פיתוח אלטרנטיבות סביבתיות יותר להתניידות, תחבורה ציבורית למשל.
האתגר: קביעת סדר עדיפויות חדש
לפי עקרונות הכלכלה הירוקה, אותה תחבורה ציבורית נגישה, זמינה וזולה, יכולה גם להיות פתרון להורדת מחירי הדיור במרכזי אוכלוסיה, לפתיחת שוק העבודה, לצמצום פערים חברתיים ולשמירה על איכות האוויר והשטחים הפתוחים.
כך גם השקעה מוקדמת בחינוך ובבריאות הציבור, תהיה יעילה וזולה יותר לאורך זמן, לעומת טיפול שלאחר מעשה וכיבוי שרפות. באופן דומה, עידוד של כלכלה מקומית, שמקיימת את הקהילה בצורה צודקת ומאוזנת יותר, יכולה להיות מענה לקרטלים ולריכוזיות במשק.
האתגר האמיתי הוא כיצד צועדים לפיתוח כלכלי שיאפשר להיטיב עם יותר אנשים ולאורך זמן. מעבר לכלכה ירוקה מצריך שינוי בחשיבה בנוגע לצמיחה ולפיתוח, לייצור ולצריכה, וקביעת סדר עדיפויות חדש בו המדינה מקדמת ומשקיעה באנרגיות מתחדשות, בשימור משאבי מים ושטחים פתוחים ובחינוך ערכי.
מדינות כמו צפון קוריאה ואפילו סין, מקצות תקציבים גדולים לפיתוח ושימור של משאבי טבע, להרחבת תשתיות של תחבורה ציבורית ולעידוד פתרונות מקומיים, שמובילים לשינויים לאומיים וגלובליים. אבל גם כל אחד מאיתנו צריך לעשות שינוי, החל בניהול הכלכלי של משק הבית ובתרבות הצריכה הזללנית, דרך ההשקעה האישית בחינוך ובבריאות, שהם המשאבים העיקריים לטובת הדורות הבאים, ועד לבחירות לכנסת.
דמוקרטיה ושותפות ציבור אינן מתבטאות רק במחאה ובמאבק מנגד, אלא בעיקר בשיתוף פעולה ובאחריות אישית וציבורית. הפתרון לאיזון בין צרכים חברתיים לצרכים כלכליים טמון בצמיחה ירוקה, והדיון האמיתי לא צריך להיות על רמת החיים, אלא על איכות החיים.
הכותב הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
