אנרכיה. טוב או רע?

• לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס
  

המצב הטבעי לפי הובס

ארכי ביוונית עתיקה פירושו "התחלה" או "כוח". ושימו לב לקשר שבין שני המושגים האלה. ההתחלה היא בעצם הכוח המניע את היתר. היא מעין סיבה שדוחפת את השתלשלות העניינים. "אנרכיה" פירושה, "אין כוח". וזוהי, למעשה, צורת שלטון שמשמעותה "שלטון ללא שלטון", או שלטון ללא כוח.

בדרך כלל כשמדברים על אנרכיה מתכוונים להעניק למושג הזה משמעות שלילית. בלגן, טירוף, סכנה. חוסר ציויליזציה. הרבה אנשים מחזיקים באינטואיציות הובסיאניות בקשר לחיים ללא שלטון, ואלה גורמות להם לפחד.

הובס היה פילוסוף אנגלי שחי בתקופת מלחמת האזרחים האנגלית שהתנהלה בין המלך לבית סטיוארט לבין הפרלמנט. והוא חווה (או דורו חווה) טראומה לא קטנה; הוצאה להורג של מלך, של המלך צ'רלז הראשון.

וזו חתיכת טראומה. מלך, שליט בשם האל, ראש המדינה, מוצא להורג. אני מזמין אתכם להזכר בהשלכות הרגשיות שחווינו רובינו עם רצח רבין. זה לא היה פשוט להכיל את האירוע הזה, וזאת בלשון המעטה.

ובכן, כיצד הובס קשור לאנרכיה? הובס מתאר מצב קדום שבו בני האדם חיו ללא פיקוח המדינה. הוא קורא לזה "מצב טבעי". במצב הזה לאנשים היתה הזכות הטבעית לעשות כל מה שהם רוצים. לא היה שלטון שהגביל אותם. והם רצו המון. ונלחמו על מה שהם רוצים.

כי לדעת הובס מה שמאפיין את בני האדם זה שהם חיות אנוכיות. הובס לא מתכוון לזלזל או להשמיץ. הוא פשוט חושב שאנחנו חיות, וכמו חיות מה שמניע אותנו זה הרצון לשרוד, להזדווג, לאכול, לצבור רכוש, להשיג חיים קלים. כתוצאה מכך וכתוצאה מכך שבמצב הטבעי של הובס אין שום רשות שולטת, מה שקורה הוא שמתנהלת מלמחמת עולם מתמשכת וטראגית. הובס קורא לה "מלחמת הכל בכל".

מהם בני האדם?

היות שבני האדם פחות או יותר שווים ביכולות שלהם (אחד יותר חזק אבל פחות חכם, שני גאון אבל מוזר וכו') והיות שכל אחד רוצה להשיג הכל, הם רבים בניהם כל הזמן; הם גונבים, שודדים, פוצעים והורגים. שימו לב, הרי אין שום רשות שופטת ואין שום רשות שוטרת. כשאנחנו מדברים על אנרכיה, הרבה פעמים זה מה שאנחנו מדמיינים; את מה שהובס מכנה "המצב הטבעי של בני האדם".

ומה הפתרון של הובס? הובס טוען שדבר נוסף מאפיין את בני האדם; הם חיות אינטליגנטיות. וככאלה, בני האדם מבינים שהמצב האנרכי הזה לא מוביל אותם למטרות שלהם. הרי אמרנו, המטרה של כל אחד מהם היא חיים טובים, ארוכים עם רכוש וסקס, ואוכל וצאצאים. אבל בפועל הם מתים צעירים, ואין סדר ואין הצלחה ואין ציויליזציה.

לכן, כשבני האדם מבינים את זה, הם מחליטים למנות שליט חזק מאוד שיישב עליהם ויכריח אותם להתנהג טוב. המלך או הדיקטטור או קבוצת השליטים הזאת, תחליט בשביל כולם, וכולם מוכנים לקבל את הציווים שלהם, וזה, בגלל שהם מאמינים שעדיף לחיות תחת מלך קשוח, מאשר למות צעיר במלחמה מתמדת.

נסכם: כשמישהו מאמין שבני האדם, באופי שלהם, הם חיות טורפות, הוא חייב להאמין שבלי שלטון הם יאכלו אחד את השני. אדם כזה מזדעזע מאנרכיה.

לוק חשב שהאדם טוב מיסודו

גם ג'ון לוק שייך לזרם שאליו שייך הובס. גם הוא מנתח את מצבם של בני אדם דרך המושג "מצב טבעי. אגב, זה הזמן להגיד שלפי רוב הפרשנים, לא הובס ולא לוק האמינו שבאמת פעם היה מצב כזה. הכוונה שלהם היתה לתת מעין תרגיל מחשבה שיסביר את האופי של המצב המדיני.

ובכן, לוק מספר, גם הוא, על מצב טבעי, אבל בניגוד להובס הוא מאמין שהאופי של בני אדם הרבה יותר נוח. כמו הובס הוא חושב שאנחנו רציונליים (תבוניים), אבל בניגוד לו הוא מאמין שאנחנו טובי לב, אמפטיים, ונוחים לבריות. כתוצאה מכך, המצב הטבעי שלנו הרבה יותר נוח. אין מלחמה. יש חיים שקטים ושלווים בעיירות וכפרים. אנחנו חיים די בהרמוניה.

אז אם זה ככה, נשאל את לוק, בשביל מה צריך מדינה? מה רע לנו להשאר במצב הטבעי? הרי במצב הטבעי של הובס היה רע כל כך שהיינו חייבים לשנות, אבל אצל לוק הכל טוב. ובכן, יגיד לנו לוק, לפעמים מתגלעות מריבות. פורצים סכסוכים. ולכן צריך רשות שופטת ורשות שוטרת. מישהו שידאג לכך שלא תתרחש התדרדרות. מישהו שידאג לכך שהזכויות הטבעיות שלנו לחיים, לחופש ולרכוש פרטי יישמרו.

וזה בדיוק תפקיד המדינה על פי לוק; המדינה הליברלית שלוק הוא אביה, תצטרך לשמור על הזכויות האלה וזהו. חוץ מזה לא צריך אותה. בניגוד לשליט של הובס שיושב חזק על כל אזרח ובעצם הוא מה שנקרא שליט טוטליטארי, השליטים הלוקיאנים הם שליטים כמעט לא מורגשים. והנה, ככה אנחנו רואים, דרך אגב, איך התפישות הליברליות מתקשרות לכלכלת השוק החופשי; דרך האמונה שהממשלה צריכה להתערב כמה שפחות ולהסתפק בשמירה על זכויות בסיסיות.

הזכות לאמנות ולהתבטלות

p.m., המחבר של האוטופיה בולו'בולו מתחיל אולי מהכיוון של לוק אבל הולך עוד יותר לקצה. הוא מדבר על חיים שבהם אין בכלל ממשל מדיני מוסדר וכופה. בעולם של p.m. יש אומנם התארגנויות, אבל הן לא מחייבות בכלל.

הוא לא חושב כמו הובס שמה שיאפיין עולם כזה הוא מלחמה מתמדת. בהקשר הזה הוא הולך יותר לכיוון של לוק (הוא עצמו מעיד על כך בהערות לספר, שהאוטופיה שלו נוטה יותר לכיוון "ימין" הליברלי), אבל בניגוד ללוק הוא לא פוחד ממלחמות ולא פוחד מאלימות ולא פוחד, כמו הובס, ממוות של אנשים. לדעתו, דברים כאלה קורים ויקרו, ואין סיבה לייסד שלטון מרכזי כופה, אפילו לא שלטון ליברלי ברוח לוק.

מעניין שדווקא כשמדובר בזכויות, p.m. מזכיר קצת יותר את הובס. לפי דעתו יש לאדם זכות לעשות מה שמתחשק לו. כאנרכיסט הוא מדגיש את הזכות לעצלות, למנוחה, לשמחה, לאמנות ולהתבטלות. כל אלה הם הדברים הטובים שבעזרתם אנחנו צריכים לעבור את הטרגדיה הזאת (ככה הוא מתייחס לזה) של החיים.

גם על מושג "האדם" או מושג ה"סובייקט", p.m. מוותר. המושגים האלה הם מושגים מאוד טעונים תרבותית. המושגים האלה טבועים בחותמה של התרבות המערבית, של הפילוסופיה היוונית ושל תנועת ההשכלה האירופית. הם רוויים במשמעות ורומזים לזכויות אדם (בסגנון לוק והובס) כמו שנקבעו במהפכות האמריקאית והצרפתית.

p.m. לא רוצה את זה, ולכן הוא מגדיר מושג חדש "איבו". בנינו, בשביל להסביר, נגיד ש"איבו" זה אדם, אבל זה אדם ללא שום קונוטציה תרבותית. לפי p.m., זהו יצור שיש לו הקשר תרבותי, אני מאמין, רצון ומנהגים, והם הבסיס לחיים שלו. לקבוצת הדברים הזאת, p.m. קורא בשם "נימה", ועל הנימה ועל אופי העולם החברתי האיבואי, נדבר בטור הבא.