"קולומביאנה": נחירת חיסול
אוליביה מגאטון הצרפתי יצר סרט על אישה מתנקשת על פי מסורת לוק בסון. אבל התסריט לא מנומק והאקשן מקוטע והכוכבת זואי סלדנה לא מצליחה להציל את הסרט לבדה
לבמאי לוק בסון יש מניית יסוד בעליית דמותה של האישה המחסלת בקולנוע העכשווי. הוא לא הראשון שיצר דמויות ממין זה, ובכל זאת נראה שהקלישאה העכשווית אודות הילדה/האישה המחסלת כסוג של בידור מסחרי נוצץ לא הייתה מתקיימת ללא "ניקיטה" (1990) או "ליאון" (1994).
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
בשנים האחרונות בסון משמש גם כמפיק המטפח את במאי האקשן החדשים של הקולנוע הצרפתי – פייר מורל ("חטופה", 2008), לואיס לטרייה ("המשלח 2", 2005), והשלישי, בעל השם המושלם לבמאי אקשן צרפתי, אוליביה מגאטון, שהוא גם הבימאי של "קולומביאנה" ("Colombiana").
נקמה נשית
בהתאם למסורת סרטי בסון, העלילה עוסקת במסע הנקמה של קטאלייה – הקרויה על שמו של פרח קולומביאני נדיר. כילדה בת 10, קטאלייה (אמנדלה סטנברג) חיה בבוגוטה בירת קולומביה, שם נרצחים אביה ואימה על ידי שליחיו של בוס הפשע המקומי דון לואיס (בטו בניטס). קטאלייה מפגינה תושייה בלתי מצויה, ומצליחה לחמוק מחולית החיסול שנשלחה למשימה ואף לדקור את מרקו (חורדי מולה), יד ימינו של הבוס.
כל הפרשה המעורפלת הזו הכוללת צ'יפ, שבו מידע יקר ערך על דון לואיס, מעורבות אמריקאית נכלולית, ועבודתו הלא ברורה אך כנראה לא כשרה של האב. פרשה זו, שאמורה לתת פשר לאירועים, מוסברת ברמת בהירות של טיוטה ראשונה ומחופפת.
קטאלייה מוצאת מקלט בשגרירות האמריקאית, אך בהגיעה לארצות הברית היא חומקת מידי הרשויות בכדי להגיע לשיקגו, לבית הדוד אמיליו (קליף קרטיס). הילדה חדורת שאיפות הנקם מאלצת את הדוד להכניס אותה לעסק המשפחתי שהוא, עד כמה שהצלחתי להבין, חיסולים. היא עולה על המסלול המקצועי שיאפשר לה להשיב לרוצחי משפחתה כגמולם.
קפיצה 15 שנה קדימה, וקטאלייה הבוגרת (זואי סלדנה), היא כבר מחסלת מנוסה עם טאץ' נשי מיוחד: היא נוהגת להשאיר על החזה של קורבנותיה ציור של פרח הקטאלייה. בגלל שיתוף פעולה לא מוסבר ה-CIA הביא את דון לואיס ועוזרו מרקו לארה"ב, והוא משכן אותם במחסה מאובטח שמיקומו לא ידוע.
לפי התוכנית של קטאלייה, השמועות על מעשי החיסול והפרח המצויר אמורים להגיע לרוצחי משפחתה המתחבאים בארה"ב (איך היא יודעת?). הם אמורים לזהות את הפרח הנדיר כקשור לילדה שחמקה מחיסול לפני שנים רבות ביבשת אחרת, להבין שהיא הפכה לרוצחת שמחפשת נקמה, ולהחליט שהם יוצאים מהמחבוא כדי לפגוע בה. אין טעם לתהות לגבי הפרטים וההיגיון של העלילה המטופשת שבסון כתב לסרט זה. יש מניע לנקמה. וזה כל מה שחשוב, לא?
המשך הסרט רווי בסצנות, שבהם סלדנה הדקיקה מפתלת את גופה החתולי (אך הפעם ללא הכחול-דרדס שהיה לה כנייטירי ב"אוואטר"), מתגנבת בין גגות, חודרת מבעד לפתחים, ונכנסת, באופן פחות משכנע, לעימותים פיזיים אגרסיביים עם דורשי רעתה. הקונספט הוא של מחסלת אלגנטית, מתוחכמת ומחושבת שאש הנקמה הלטינו-אמריקאית בוערת בעצמותיה.
זנב ללביאות
לסלדנה יש כבר רקורד לא מבוטל בהפקות ענק, אך כשחקנית היא לא קיבלה הזדמנות לבלוט. ב"אוואטר", היה לה זמן מסך רב, אולם היא הוחבאה מאחורי המסכה הדיגיטאלית של נייטירי. בחידוש המצליח של "סטאר-טרק" (שבו היא גילמה את לוטננט אוהורה) היא תפסה מקום שולי במכלול הדמויות והאירועים. האתגר ב"קולומביאנה" הוא של הובלת סרט כשחקנית היחידה, ששמה אמור להיות מוכר לצופים. לזכותה יאמר שהיא הדבר הסביר היחידי בסרט כושל זה.
דמותה של קטאלייה מעוצבת באופן המקשה לחוש כלפיה אמפתיה. גם בשיא המלודרמטי – החיסול של אביה ואימה, הדמות מוצגת כמאופקת ומחושבת באופן חריג.
זוהי החלטת בימוי בסיסית המשתקפת בהמשך גם בדרך בה בוחר מגאטון לצלם את גופה ולא את דמותה של קטאלייה: מרחוק, הרבה צילומים מאחור, הרבה צילומי גוף חטוב במעט בגדים, או בתלבושת עבודה צמודה. סלדאנה בוודאי כשירה מבחינת מעלותיה הפיזיות לבחירות בימוי אלו, אך הצופים נותרים שווי נפש לגורלה של הדמות.
כל מה שנמצא מסביב לדמות הראשית רק מעצים את הניכור מהמתרחש. שחקני המשנה הלא מוכרים והלא מוצלחים, התסריט המבולבל, ובימוי האקשן המקוטע של מגאטון. מי שמצפה לברוטאליות א-מוסרית משעשעת בנוסח "חטופה", יתאכזב מסרט זה. כשהמכלול לא עובד קל להיזכר עד כמה השטנצים של האקשן בסרטי בסון ושות' נמצאים כפסע מהמשומש עד זרא.
