מילה שכן כתובה בתנ"ך
"אמא שלי לוקחת מילים תנ"כיות, ומגדילה אותן עד שכל מה שסביבן מתפרש אחרת. היא מעניקה תשומת לב מיוחדת למילים כתובות, אז האם זה רעיון טוב לראיין אותה על ספרה החדש?"
יש הרבה דברים שאמא שלי לימדה אותי. בזכותה אני יודעת לצייר, להכין סלט וולדורף ולשפץ רהיטים, אבל הדבר הכי שימושי שהיא לימדה אותי זה לשים לב למילים. זה נשמע פשוט, אבל זה לא. מילים זה משהו שמהר מאוד מתרגלים אליו וזה מקטין אותן.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
- יוזמה בברסלב: "מחאת אוהלים" באומן
- ואבא חוזר ואומר: מאיר אריאל שלא הכרתם
- רוחמה וייס מבקשת סליחה מהטורקים
תשומת לב מיוחדת אמא שלי נותנת למילים כתובות. והכי היא אוהבת את אלה שבאות מתוך בתי מדרש וספרות הקודש. היא לוקחת מילים שכולם מכירים ומגדילה אותן עד שכל מה שסביבן נראה אחרת, ולפעמים היא גם עושה מהם ציור, והתמונות שלה תלויות בבתים של כל הילדים שלה, ואני תמיד ידעתי שיום אחד היא גם תכתוב ספר. והיא באמת עשתה את זה, אבל כמו תמיד בדרכה הייחודית.
הספר שלה, "נחל עדניך - מפגש עם מועדי ישראל" הוא שילוב של שני דברים שאמא שלי טובה בהם - אמנות וטקסט. בספר שלה היא פוגשת את כל החגים, ובכולם, בעזרת המילים הנכונות, היא מוצאת דברים חדשים. שאגב, היו כתובים שם כל הזמן, אבל זה מה שקורה כשמתרגלים למילים.
יצא לי לכתוב כבר על די הרבה ספרים, ולשוחח עם מי שכתב אותם, אבל לראיין את אמא שלי זה עוד לא קרה. הראיון התחיל ב"מה יש לך כבר לשאול אותי, את הרי מכירה אותי". לא דרך טובה להתחיל. "טוב, בואי נתחיל מהתחלה, אני שואלת ואת עונה", אני מסבירה לה. מצב לא פשוט לאמא שאוהבת לשאול בעצמה ולענות רק על מה שמתאים לה. אולי לא כדאי לכתוב את זה היא בטח תקרא את הכתבה הזו.
"עכשיו אני מתחילה, ובאמת" אני אומרת לה.
תמיד חשבתי שתכתבי ספר עם סיפורים, אז איך קרה שיצא לך דווקא ספר מפגשים עם חגי ישראל?
"זה לא המקרה שיום אחד קמתי והחלטתי לכתוב ספר. אפשר לומר שהספר הזה נכתב מעצמו. הוא נכתב בתוכי במשך השנים שבהן למדתי תורה ומדרש בבתי מדרש שונים. בכל מפגש שלי עם הטקסטים המקראיים שמעתי לפתע קול חדש ורענן, זה היה כמו שירה חדשה, הרגשתי צורך לחלוק את הגילוי הזה עם אחרים, וכך התרקם לו פרק אחר פרק בעקבות מדרשי חז"ל ומפרשיו.
"אני חושבת שהספר הזה בעצם עדיין נכתב, שכן כל פעם אני מגלה עוד פנים ועוד פנינה. דולה אותם ממעמקי ים התורה, כך שאפילו בתוך תהליך עריכת הספר נכנסו עוד ועוד טקסטים. ועדיין, אחרי הוצאת הספר, אני ממשיכה ומוצאת גילויים חדשים ואוצרת אותם".
כשאמא שלי מדברת על אוצרות ופנינים היא מתכוונת לזה. רציתי להגיד לה שאולי בראיון לא כדי שתהיה מליצית ולא תגיד משפטים כמו "דולה מים התורה" ו"שירה חדשה", אבל אז לא תקבלו ראיון אמיתי. כי ככה היא כשהיא מדברת על התורה. המילים שלה מקבלות זווית פואטית. והזווית הזו עוזרת לה לדלות פנינים.
"הספר שלי חושף ומערטל כל מיני רבדים שמצויים חבויים בתורה", היא ממשיכה, "מתוך זה שאנחנו רגילים לשנן ולחזור ולקרוא, אנחנו לא רגישים מספיק למשמעות הראשונית שחבויה בתוך המילה. כשאברהם בתחילת דרכו הולך כתוב פעם 'הולך' ופעם 'מתהלך'. אני חושפת שמדובר בשתי משמעויות שונות. כשאתה הולך אתה עושה פעולה אקטיבית, שלא משפיעה בשני צידיה. אבל להתהלך זו פעולה רפלקטיבית. אתה עושה פעולה שגם משפיעה עליך. כשאברהם מתהלך הוא סופג מההליכה. כשה' אומר לו קום התהלך עמי, אברהם מקבל בהליכה עצמה משהו.
"דוגמה נוספת למילה קטנה שחושפת סיטואציה מוכרת בצורה שונה היא המילה 'ויפגע' בסיפור של יעקב, קצת לפני שהוא חולם על הסולם. נכתב על יעקב 'ויפגע במקום' היום מתייחסים למילה פגיעה כמו חץ שפוגע במטרה או פגיעה נפשית, הפועל פ.ג.ע מאוד דומה לפועל פגש אולם בעוד שפגישה היא צורה של הדדיות רכה, הפגיעה היא למעשה פגישה של פיצוץ. משהו אנרגטי רב עוצמה, וזו המשמעות של 'ויפגע במקום'. יעקב עובר במקום הזה חוויה טראומטית שתהיה לה משמעות לכל המסע של חייו. יש לו פגישה רבת עוצמה עם אלוקים. הפגישה הזו מטלטלת אותו וזה מה שיגרום לו לחלום".
את עוצרת במילים מאוד קטנות
"צריך לדייק בכתובים בכל מילה ובכל אות, כי יש בהן מסר, וכשמדייקים מבינים מה הייחוד של כל הטקסט מסביב. אני רואה כל הזמן רמיזות וקודים. יש אפילו מילים ממש קטנות שמשנות הכל. למשל כתוב בתחילת ספר שמואל א' על חנה 'ותתפלל על ה'' מה זה 'תתפלל על'? מתפללים אל.
"אבל המילה 'על' באה להראות על מגמת התפילה שלה. חנה רוצה לעבוד את ה' והיא מרגישה שזה נמנע ממנה, ולכן היא מתפללת על ה', היא רוצה את ה'. זו לא חנה שרחל המשוררת כתבה עליה 'עוד אתפלל כחנה בשילה', זו לא חנה שרוצה להגשים את האימהות שלה, אלא היא רוצה לעשות משהו למען כלל ישראל. אין כאן בכלל אגו ורצון פרטי לילד. היא רוצה לתת מעצמה משהו שישרת את ה' והיא יולדת ילד שיהיה נביא ומנהיג, וימשוח את המלך הראשון בעם ישראל".
בהמשך הספר שלה מביאה אמא שלי את העץ מגן העדן לתוך חצרו של המלך אחשוורוש ומראה שזה אותו העץ, ואת היונה מסיפור המבול, היא מוצאת גם בספר "יונה" - ששם הנביא כמו היונה של נח מחפש מנוח לכף רגלו מאחר ומרים בפיו הדברים ששם האל בפיו, כאותו עלה הזית שבפי היונה. היא מחברת בין דמויות שלא חשבתם שיש ביניהם קשר, ומגלה בעזרת זה דברים חדשים.
למרות שנשים נמצאות היום במגוון תחומים, אין הרבה נשים שכתבו ספרים תורניים.
"בתי המדרש לנשים הן חלק מבורך בדור הגאולה. יש היום צימאון כללי בעם ישראל לתורה וחזרה למקורות, והתהליך הזה כולל גם נשים. נשים תמיד היו חלק מתהליך הגאולה ובלטו בגאולת מצרים. הן מביאות איתן גילויים שאופייניים לנשים, וכל עוד אישה היא חלק מההרמוניה של חידושי תורה והיא עושה את זה לא מתוך התרסה
אלא ממקום של ענווה אז זו הדרך"
חלק מסיפורי התורה שהיא דרשה בהם, הפכו גם לציור. אצלי בבית למשל תלויים בסלון חווה והנחש בגן עדן. בספר שלה תוכלו לראות גם את מעמד הר סיני, בריאתו של היום השלישי, את ים סוף נבקע לשניים ואת השבת, שאגב תלויים אחר כבוד בבתיהם של אחיי היקרים.
"הציורים בספר הם לא העיקר", היא מסבירה, "הם ליווי לאווירה של גילויים בתורה. הם מבטאים מפגש בין רוח לחומר. בציור דרך החומר אתה מוציא דבר של רוח. ה' נתן לאדם כח יצירה כך שהוא יכול מתוך חומר גלם של המציאות ליצור ובכך להשתתף ביצירה של הבריאה. לדעתי חלק מהמטלות של האדם בעולם הזה זה ליצור".
אפילוג
יום אחרי הראיון אמא שלי מתקשרת. "אז מה את אומרת?", היא שואלת ומתכוונת להגיד "את בטוחה שכדאי לעשות את זה?" אני שותקת. ככה זה כשאמא שלך מלמדת אותך לשים לב למילים.
לפנייה לכתב/ת 
