פרופסור פורטיס: על ההישג של "החבר אני"
לשי להב נדרשו לא פחות מעשר האזנות לאלבום חדש של פורטיס, "החבר אני", כדי להגיע למסקנה שמדובר ביצירת מופת. החיפוש אחר משמעות קוהרנטית בטקסט עצרה בעדו, עד שקלט שלא חייבים להבין בדיוק למה התכוון המשורר
יש לי ויכוח קבוע עם ידידי הטוב שי להב (לא, זו לא טעות. הכוונה היא לארנב) על חשיבות הטקסט במוזיקה הישראלית. אדון קספר טוען בתוקף שבהיותנו עם הספר, המקדש את המילה הכתובה, במוזיקה שלנו ניתנת משמעות מופרזת לטקסט. אני נוהג לענות, בתגובה, שהלוואי שהיה צודק. שאף אחד לא מקשיב באמת למילים. וכדי לקנח את הטיעון, אני מסכם בשתי מילים: יוסי גיספן.
האזינו: שישה שירים מ"החבר אני" של פורטיס
אם לומר את האמת, שנינו צודקים. אני מתבסס בעיקר על תגובת הקהל, בעוד שהארנב פוגע בול בפוני בכל הנוגע למבקרים. מרבית האנשים מלאי המררה האלה - כולל סחבק - מתחילים את מסעם לניתוח אלבום בקריאת הטקסטים בחוברת המצורפת. משם והלאה, הם כבר נעים לעבר המטרה עם דעה כמעט מבוססת. באופן גס וכוללני מאוד, אפשר לקבוע שמבקר מוזיקה ישראלי יעריך יותר יוצר שכותב מצויין ומלחין בינוני, מהמצב ההפוך. ולכן, מאיר אריאל ייתפס אצלנו תמיד כאלוהים, בעוד שצביקה פיק - שכמלחין פופ סיפק לא מעט רגעים של התעלות - תמיד ייתקל בעין עקומה.
אבל זאת לא הבעייה האמיתית בכתיבה ביקורתית. לא, המחדל הגדול מצוי בעצם ההפרדה הפיקטיבית כל כך בין מילים למנגינה. כי הרי החיבור הזה, המטאפיזי, הקוסמי, הקסום, הוא כל הסיפור. והאמת הפשוטה, גם אם המעציבה, עבור מי שזובח לטקסטים, היא שבשיר פופ/רוק, לא כל כך משנה מה אתה שר, אלא איך אתה שר אותו. באיזו צורה הוא מולחם למנגינה ולדרך הביצוע שלך. אחרי הכל, אנחנו מדברים כרגע על מוזיקה. לא על שירה. ובכל זאת, ההפרדה הארורה הזו, המוטמעת כל כך, לא מרפה. והיא מקלקלת. וזורעת נקיפות מצפון ופלצנות לכל עבר.
נדרשו לי לא פחות מעשר האזנות לחדש של פורטיס, "החבר אני", כדי להגיע למסקנה שמדובר במאסטרפיס. וזה מוזר, כי השירים תפסו אותי מיד. והרי פורטיס לא צריך הרבה כדי להכניע אותי. אני קהל שבוי עוד מימי "העיר השנייה" בחיפה. אז מה בכל זאת קרה? קרה שנלחמתי בטקסטים החדשים שלו: באוזניים, בשיניים. בכל הציניות שמרוכזת בתוך הקרביים. "החבר אני" מוצג כאלבום קונספט. הוא גם מעוצב כך ויזואלית (בדרך מרהיבה, אגב). ואני, כשאומרים לי "קונספט", חייב מיד להבין. לתת כותרת. להיות מסוגל לתמצת את הכל במשפט אחד. ואם אפשר, שיהיה שם גם רפרנס זמין ופשוט. משהו בסגנון עדות ה"זהו ה-Ok Computer של פורטיס".
הבעייה היא, שהחומרים לא ממש הלכו לקראתי. גם דברי ההסבר המעורפלים, בדמות ההשראה שפורטיסנו שאב מהמדען הסרבי ניקולה טסלה, לא נתנו כתף. והמילים עצמן... בוא נאמר שזרם התודעה של פורטיס שוצף פה כמו נהר באלסקה, שנייה אחרי שהשלגים מתחילים להפשיר. וזה עצבן אותי. ותסכל. כי חיפשתי משמעות. אמירה קוהרנטית. והסבר מתקבל על הדעת לאימפקט המיידי שיש למוזיקה הזו עליי. זה הרי מרגש אותי כבר משמיעה ראשונה. ומטלטל. אבל אם אני לא מבין למה, סימן שההנאה שלי היא כמעט פרימיטיבית. במה זה שונה מתדרים מסויימים שמשדרים לכלבים? ובמה תורמת העובדה שאני מאזין אובססיבי ומקצועי למוזיקה, כבר למעלה מ-20 שנה, אם בסופו של יום אני מתקשה להסביר במילים מה גורם לי חווייה רגשית כל כך חזקה?
התחושות האלה הזכירו לי את נקיפות המצפון הנצחיות שאיתן אני מתהלך, ביחס לכמה מהאמנים הלא ישראלים שאני הכי אוהב. האנגלית שלי לא רעה בכלל. וכשאני מקבל ליד טקסט של שיר באנגלית, אני שוחה בו היטב. אבל לא עד קצה המסלול. תמיד נשאר האקסטרה מייל הזה, שאני מרגיש שפספסתי בגלל שאני לא משם. שזו לא שפת האם שלי. ואז, הצקצקן הקטן שבראש מתחיל לדרוש: איך אתה יכול לאהוב מישהו אהבת נפש (כנגנית!), אם אתה לא יורד לגמרי לסוף דעתו? הצהרות ההערצה שלך הופכות אותך, למעשה, למתחזה.
מה שמחזיר אותי לפורטיס. גם עכשיו, בתום ההאזנה העשירית, אני מתקשה להבין למה התכוון המשורר. אני מניח שהוא קורא לסוג של
התעוררות, התנערות ממוסכמות וכו', אבל לא מצליח לפרוט את התחושות האלה למטבעות לשון שאני מסוגל לסחור בהן. ובכל זאת, יודעים מה? המסחר נסגר. ובעליות שערים יוצאות דופן. זה לא שבמסגרת ההנאה שלי אני מתעלם מהטקסטים של פורטיס. להיפך. הם פשוט מדברים אליי אינטואיטיבית, ברבדים אחרים מהרובד המוכר, המיידי, המובן. הרובד של הצקצקן הקטן.
הסיבה שהם מדברים כל כך חזק, היא בגלל החיבור ההדוק שלהם למוזיקה. מה שתמיד הייתה המומחיות של פורטיס: יכולת ההלחמה המופתית הזו, שגורמת לך לצרוח את הפזמון כמו משוגע, גם אם אין לך שמץ של מושג מהי המשמעות של צירוף המילים האלה. או כפי שמדקלם המשורר עצמו ב"תחי הנפש", מתוך האלבום החדש: "אנחנו מדע, כי הלב הוא המוח והרגש היא תבונה עילאית". לפי התפיסה הזו, רמי פורטיס של "החבר אני" הוא טכניון של איש אחד. מהרו להירשם לסמסטר הקרוב.
