סוס ללא רוכב: 20 שנה למות דוקטור סוס
הוא התחיל סגנון חדש של כתיבה לילדים, זכה באוסקר, הביא לנו את חתול תעלול ואת הגרינץ', ושינה את ההתייחסות לקוראים צעירים. לרגל ציון עשרים שנה למותו של תיאודור גייזל, סקירת חייו ופועלו של הסופר פורץ הדרך, המוכר יותר כדוקטור סוס
בהיכל התהילה של ספרות הילדים המערבית, שמור ודאי מקום מיוחד לד"ר סוס, שהרי מי אינו מכיר את אחד היוצרים האהובים, המשעשעים והמקוריים ביותר שפנו לקהל הצעיר? בשבת הזו, לפני עשרים שנה, מת הדוקטור, ששמו האמיתי היה תיאודור סוס גייזל, ואנו מבקשים לחזור אל יצירותיו ופועלו, לנסות להבין קצת יותר לעומק מדוע השתרש עמוק כל כך בתודעה התרבותית שלנו.
ד"ר סוס נולד ב-1904 בספרינגפילד, מסצ'וסטס. הוא נסע לאוקספורד, אנגליה, למד לתואר דוקטור בספרות, אך חזר לארצות הברית ב-1927 ללא תואר, אבל עם אהבה גדולה: אשתו הלן פאלמר, לה נישא במהלך שהותו באנגליה. סוס אייר רצועות קומיקס עבור עיתונים שונים והתפרנס בעיקר מציורי מודעות.
טרום מלחמת העולם השנייה, עסק בציורי קריקטורות ובכתיבת מאמרים מאוירים למגזינים. מלחמת העולם השנייה עוררה בסוס את הפן הפוליטי, הדמוקרטי, שהיה מרכזי מאוד עבורו. הוא אייר קריקטורות פוליטיות בהן הביע את התנגדותו להיטלר ומוסוליני, ובהמשך אף יצר כרזות עבור הצבא האמריקני ולקח חלק פעיל במאמץ המלחמתי של ארצות הברית בנעשה באירופה.
"Gerald McBoing-Boing" על פי סיפור של דוקטור סוס. זכה באוסקר
הוא נשלח להוליווד ליצור סרטים עבור הצבא ועבודתו הקולנועית, במהלך המלחמה ואחריה, זיכתה אותו בפרסים רבים, כולל פרס האוסקר לסרט הקצר המצויר הטוב ביותר ל-1951.
250 מילים של הצלחה
עם סיום המלחמה, חזר סוס ליצור ספרי ילדים (הראשון שכתב היה "רחוב תות - סיפור לא פשוט" ב-1936), כשהוא אמון הן על הטקסט והן על האיורים. ב-1954 התרחש אירוע שהפך כבר מזמן למיתוס: המו"ל של סוס, בהוצאת "Harper & Row", ביקש ממנו לכתוב ספר המורכב מ-250 מילים מתוך רשימה של כאלה הכרחיות לדעתו עבור קוראים צעירים, בעקבות דוח שפורסם על אנאלפביתיות בקרב ילדים, המשתעממים מהטקסטים הספרותיים המוצעים להם.
סוס התמודד עם המשימה בכבוד והוציא תחת ידו את אחת היצירות המצליחות והאהובות ביותר שלו, "חתול תעלול", ששינתה את האופן בו מתייחסים וכותבים למה שמכונה "Young Readers", או בעברית: "ראשית קריאה".
"בתקופות שונות בחייו של ד"ר סוס אפשר לציין הדגשים שונים ביצירתו", אומר העורך והסופר יחיעם פדן. "בכל אחד מהדגשים אלה הטביע את חותמו על ספרות הילדים, ואף באחד מהם לא 'שינה את המפה', אלא היה יוצר משפיע ומרכזי. כך בשימוש המוקצן בפנטזיה, כך בשילוב 'איגיון' משעשע בעלילה הגיונית-לכאורה, כך בספרים חסרי עלילה שבהם חרוזים מטורפים וציורים מיוחדים במינם.
דוקטור סוס חורז להנאתו ב"Green Eggs and Ham" הטלוויזיוני
"עוד בימים שד"ר סוס החל לכתוב, התנהל ויכוח על הפנטזיה, האם אינה מזיקה לילדים? ויכוח נוקב עוד יותר היה על השפה: האם ספרים אמורים להעשיר את לשונם של הקוראים או להיכתב בפשטות ולהיות מובנים? בישראל נמשכו הוויכוחים הרבה אחרי שהוכרעו מעבר לים; ד"ר סוס היה מאלה שהכריעו את הוויכוחים בשדה המעשה. נוכח ההערכה הרבה לספריו, לא היה לוויכוח שום סיכוי".
פדן מוסיף כי צורת ה"סיפור-בלי-סיפור" אינה מוצלחת בעיניו. "עלילה היא תנאי לסיפור טוב" הוא מבהיר. "משום כך איני מעריך במיוחד את ספרי ההתחכמויות של ד"ר סוס, וגם לא את הספרים שכולם שרשרת של משחקי מילים, קיימות ובלתי קיימות. לרוב ספריו של ד"ר סוס סוף טוב, או לפחות הבטחה שסוף טוב אפשרי; ולאחרים סוף פתוח, הדורש מחשבה 'חינוכית' (פגם האמור לפסול אותם) - אבל הם כתובים בחן ובתנופה ובהומור הגורמים לנו לחשוב שאולי הוא פשוט מתלוצץ ולא מתכוון לחנך באמת".
קורא את הילדים הקוראים
לעניין הדידקטיות נדרשת גם העיתונאית והסופרת אבירמה גולן, אשר בקורפוס התרגום שלה ניתן למצוא מספר יצירות של ד"ר סוס. "אין ספק שהוא יצר סוג חדש, אחר, של כתיבה לילדים", היא מבארת. "אבל כיוון שנקודת המוצא שלו היתה דידקטית וסיפקה מענה לצורך ספציפי, של קירוב ילדים קטנים לקריאה - קשה ולא נכון להשוות בינו לבין גדולי הסופרים שכתבו קלאסיקה לילדים.
"אני לא בטוחה שהיתה ליצירתו השפעה כה רבה. היא פופולארית מאוד, בעיקר מפני שהיא קלה ומושכת מאוד לקריאה, חרוזה להפליא, בעלת ריתמוס מהוקצע. אבל השפעה? לא ידוע לי על מי הוא השפיע, כלומר מי הושפע מכתיבתו".
גם אם נתקשה למצוא יוצרים ספציפיים שהשפעתו של ד"ר סוס ניכרת ביצירותיהם באופן מובהק, אין כל ספק כי הוא השפיע על האופן בו כותבים למתחילים לקרוא. לאורך חייו פרסם עשרות רבות של ספרים, ביניהם: "לא רעב ולא אוהב" (שנכתב בעקבות התערבות שלא יצליח לכתוב ספר עם חמישים מילים בלבד ונחשב לספר הילדים הרביעי מבחינת שיאי מכירה בכל הזמנים), "איך הגריניץ' גנב את חג המולד", "רוצה להיות מנהל גן חיות" (שזכה במדליית קלדקוט), "בא עם גרביים" ו"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".
סוס כתב ספרי ראשית קריאה וספרים לקוראים בוגרים יותר, להטט עם השפה האנגלית ובכך הצליח לקרב את הילדים לקריאה, אך גם את המבוגרים המקריאים. יצירותיו זכו לעיבודים קולנועיים, הפקות טלוויזיה וקולנוע, תורגמו ללשונות רבות, נמכרו במיליוני עותקים והונצחו בפארקים, ספריות ואנדרטאות.
הטריילר של "איך הגריניץ' גנב את חג המולד" בכיכובו של ג'ים קארי
ספריו של ד"ר סוס אהובים מאוד גם בישראל ותורגמו ברבות השנים על-ידי לאה נאור, ישעיהו לויט, לאה גולדברג ואבירמה גולן. על עבודת המתרגמים לעברית מספר פדן כי הם "שימרו את החן הסוסי בתוך החרוז שכולו עברי. קצת בזכות המילים חסרות השחר והשמות המצחיקים וההמצאות האחרות, אבל בעיקר מפני שהשפה הסוסית קולחת ומובנת ויש בה מין מנגנון המשרת את המתרגם".
גולן הגיעה לתרגום ד"ר סוס במקרה, כשהיתה עורכת בהוצאת כנרת זמורה ביתן שרכשה את הזכויות לתרגום יצירות מורכבות שלו, "הורטון הפיל" ו"יאצק הצב". היא השתעשעה בתרגום ומצאה הנאה באתגר והמשיכה לתרגם את הספרים במלואם.
"בניגוד ליצירות המוקדמות, שהיו קשות מאוד לתרגום בעיקר בגלל השילוב הבלתי אפשרי של פשטות ומינימאליות עם הברקות לשוניות" היא מספרת, "הספרונים שאני תרגמתי מיועדים לגיל מבוגר יותר, ויש בהם סיפור עלילה. הקושי - דיוק בחריזה ובריתמוס, התמודדות עם כפל לשון והתחכמויות לשוניות - היה גם כאן, אבל נדמה לי שבז'אנר הזה של סוס יש למתרגם מעט יותר חופש.
בלי דימויים מטושטשים
יצירת עולם "סוסי" היא ללא ספק אחד מהמאפיינים המרכזיים של ד"ר סוס. אורנה גרנות, מרצה, אוצרת משנה לאיור ספרי ילדים ומנהלת ספריית אגף הנוער במוזיאון ישראל ירושלים, מציינת כי לסוס היתה מחויבות להידוק מוחלט בין טקסט ותמונה וכי הוא ברא עולם "סוסי" בעל חוקיות ברורה מאוד. "יש דברים שסוס בחיים לא עושה", היא מבארת. "הוא לא מערבב בין צבעים, אין אצלו דימויים מטושטשים. מבחינת הצבעוניות, יש הרבה קונטור ומשטחים של צבע, כמעט ללא מדרג".
באשר לטענה כי האיור של סוס בוטה וולגארי, גרנות סבורה כי יש בכך מן האמת. "רואים שהוא לא יודע לצייר, הוא לא צייר וירטואוז; הפרספקטיבה איומה והאנטומיה רחוקה מלהיות מדויקת, אבל הוירטואוזיות ההבעתית היא מטורפת: הקווים מטורפים, מתפתלים. אפשר לראות אחדות בין הטירוף בעלילות לבין ההתרחשות הלא הגיונית בציורים. הנונסנס של סוס בכל מקום: הוא גם חזותי וגם מילולי".
לדוגמא היא מציינת את האיורים לספר "המלחמה האיומה על החמאה": "סוס צייר שלוש רוגטקות לגובה עם זרבוביות, כאשר יכול היה לצייר רק אחת. הצינור מתפתל, שום דבר לא ישר והרבה מהעוצמה ניתנת בהבעה, בטירוף ולכן אפשר לצמצם את המילים ולהכפיף את הסיטואציה לרציונליות מטורפת אחרת לגמרי ולא להגיע לדיוקים אנושיים או חייתיים. זהו חלק מהתפיסה של סוס את השלב שהילד עומד לקרוא לבד אבל הוא עדיין קטן וצריך טקסט פחות אינטנסיבי, משהו יותר נע, גולמי, ורואים זאת בשימוש שנעשה באיורים".
גרנות סבורה כי היתה לסוס השפעה אדירה משום שהוא שינה את ההתייחסות לראשית קריאה בארצות הברית ובעקבותיו, ההומור הפך למאפיין חשוב בספרים לקהל זה.
"השחרור התחיל אצלו", היא מסבירה. "אין הכרח ליצור עומק ולא הכל נכון ומדויק. יחד עם זאת, הוא יצר עולם חזותי ומילולי שלם ומלא. הוא מאייר מצוין,
מסגנן מצוין ומגיב לטקסטים שלו באופן מבריק, אבל צייר וירטואוז הוא לא, ולכן השפעתו המובהקת, לא כזאת שיש לחקור אותה, היא יותר בגישה לספרות ובמאפייני הטקסט. בנוסף, הצלחתו הבינלאומית מציבה אותו כיוצר משפיע מאוד, זאת לצד הייחודיות שלו שאין כדוגמתה".
אז מה הוא למעשה סוד קסמו של ד"ר סוס? פדן מסכם את העניין וטוען כי "הוא מעניק לנו בספריו חגיגה תוססת של אירועים בלתי מתקבלים על הדעת שבהם משתתפים יצורים מצחיקים או מפחידים, ושבהם אנחנו מוצאים שפע של רעיונות שדי בהם ליצירת עולם חלופי טוב משלנו, ובד-בבד נוכל לראות בו דימוי-מראה מוצלח ביותר של העולם שעשוי להיות לנו. ד"ר סוס עצמו ראה במכלול יצירתו 'איגיון הגיוני', ואמר שבעיניו היא הגיונית וגם הילדים חושבים כך".
