ועדת הריכוזיות וטרכטנברג – תחריר או אוויר?

באחד הימים הראשונים של ינואר האחרון נכנסו כמה יועצים מבוהלים ללשכה של חוסני מובארק בארמונו בקהיר. "יש בעיה קטנה", הם אמרו לו "כל מיני התארגנויות בטוויטר, בפייסבוק". "שו פייסבוק?!" רעם מובארק, "מי שולט בפייסבוק?" והיועצים ענו לו: "אתה, יא ראיס". אז תסגרו את הפייסבוק הזה, סיכם מובארק את הדיון תוך שהוא מנפנף אותם מהחדר בתנועה עצבנית. בשביל מה יש לו מודיעין? וצבא? ומשטרה גלויה וחשאית. יאללה, הוא זעם, תגמרו את זה. מובארק, בינתיים,שוכב במיטה בתוך כלוב ברזל.

• טרכטנברג מודה: לא הצענו מענה לרוב המצוקות
• ועדת הריכוזיות: הפרדת אחזקות פיננסיות מריאליות
  

האם כל זה קורה באמת?

בחודשים האחרונים מתקיימות בארץ עשרות ישיבות בהשתתפות מאות יועצים שבהן יושבים אנשים בעלי עוצמה רבה ומנסים להבין מה קורה. מצד אחד, הניסיון מלמד ששום דבר במדינה הזאת לא קורה באמת.יש הסומכים על יכולת המיסמוס, על אין האונות המוכרת של ועדות עבר (ע"ע ועדת נאמן לקביעת שכר הבכירים שנמוגה מבלי שהמלצותיה נדונו) ואולי כמו מובארק מאמינים שצבא היועצים, ועורכי הדין, והלוביסטים ויועצי התקשורת יסדרו את זה, איכשהו. זה אנחנו – הם אומרים לעצמם. לא באמת יפרקו אותנו.

מה?! יכולים להכריח אותי למכור את החברה שלי? אני,שאתמול אכלתי צהריים עם השר, המנכ"ל שעובד אצלי הרי עבד פעם אצלו, והוא מכיר את כל הפקידים, והנהלים, והבלופים והשטיקים. בשביל מה אני משלם לו ולצבא היועצים שלי. אצלי זו לא קלישאה. לי, זה לא יקרה.

מצד שני, יש תחושה שמשהו חדש קורה. מין סחף כזה, לא מוכר, מעצבן, בתחושת הכוח. אולי סיפור התמלוגים שתשובה נאלץ לשלם בעקבות ועדת ששינסקי הוא לא מקרי, יש מי שאומר. והנה, אחרי חודשים בהם נפנפו חלק מבעלי העוצמה את החדשות ואת יועציהם רואי השחורות נראה כי משהו קטן, מנקר, ומעורר דאגה חודר את עטיפות העוצמה וההדחקה וההכחשה ורומז – צריך, אולי, לעשות משהו בקשר לכל זה.

היערכות מול הכחשה

התמודדות יעילה עם שינויים נוגדת את הטבע האנושי. מטבענו אנו מתעלמים מסימני אזהרה וחושבים לפעול רק כאשר החרב מונחת על הצוואר. זה נכון כשמדובר בהורדת אחוזי השומן בדם. זה נכון כשמדובר בשינויים אסטרטגיים וארגוניים. ליזמים מצליחים ולטייקונים קשה עוד יותר במצבים כאלה משום שבאופיים ובהתנהלותם הם מורגלים ללכת נגד הזרם. לקחת סיכון. לראות את מה שאחרים לא רואים. להתעלם מאלה שאומרים: זה לא יצליח, ולזה אין סיכוי. ופתאום, לכאורה, צריך להקשיב, להיערך לתסריטים בעיתיים, לחשוב שמה שעלול להשתבש אכן ישתבש.

למה להיערך?

על ההיערכות להתמקד בשלושה מישורים: האסטרטגי-עסקי, מבנה הארגוני, וההון האנושי.

המישור האסטרטגי עסקי:

אם משהו מהמלצות ועדת הריכוזיות או ועדת טרכטנברג יקרה, והפרטים לא כל כך חשובים, חברות ענק יידרשו לחשיבה אסטרטגית-עסקית מחודשת. הבחירה בין תחומי פעילות תכריח בעלי בית הגדיר ולהתכנס סביב תחומי ליבה. התקופה שבהן חברות אחזקה והבוסים המובילים אותן סברו שהם יכולים לנהל נדל"ן, תשתיות, שירותים, מסחר וחברות ברחבי העולם תפנה את מקומה לטרנד של התכנסות ומומחיות.

על חברות יהיה לנהל את הדיון האסטרטגי שיענה על השאלות: במה אנחנו טובים באמת? מה מכריחים אותנו לעשות ומה בידנו? במה עלינו לבחור ומה הקריטריונים. הדיון הזה יכריח את ראשי הארגונים להתמודד עם מתנגדים מתוחכמים ובעלי אינטרסים מתוך הארגון שלא קל לזהותם כיוון שהם יעלו את טענותיהם במסווה של עמדות אסטרטגיות ומתוך היכרות עמוקה עם הארגון והשווקים.

המישור הארגוני:

ההתכנסות האסטרטגית מובילה להיערכות ארגונית רחבת היקף הדורשת תכנון מוקפד. בעל שליטה שמבין שאין לו ברירה אלא להכין תוכניות מגירה לתסריטים שונים צריך להקים צוותי עבודה שידונו בשינויים במבנים ארגוניים של חברות אחזקה, במערכות שליטה ובקרה, בתהליכי מכירה ומיזוג של פעילויות. גם כאן, חלק מהמנהלים שתפקידם לבצע את העבודות הללו עלולים לחבל בניסיון לייצר חשיבה רעננה תוך ביטוי העמדה שהקיים הוא הטוב ביותר ומה שמוצע כבר נוסה ונכשל.

תקופות של שינוי מובילות לתזוזות בהרכב ההון האנושי הבכיר בארגון. לעיתים, עצם ההיערכות או התכנון לשינוי גורמת למנהלים לקרוא את המפה (לא תמיד באופן מדויק) לעזוב או לגרום להחלפתם. על מנהיגי הארגונים לנסות לנבא מהלכים אלו, לשמר את המנהלים בהם הם בוחרים או לייבא לארגון מנהלים היודעים לנהל שינוי. החלפת מנהלים בכירים מחייבת התמודדות עם סגנונות עבודה חדשים, עם מערכות יחסים חדשות בין בעלי שליטה ויו"רים למנהלים בכירים.

מדוע זה קשה?

זוכרים את הפעם ההיא שבה החלטתם לסדר מגירה שמזה שנים דחפתם לתוכה כל דבר שלא מצאתם לו מקום אחר? זהו, אמרתם לעצמכם, היום אתם שמים לזה סוף. פיניתם זמן. שפכתם את תוכנה של המגירה על השטיח והתחלתם לעבוד. תוך דקות נתקפתם בייאוש. מה לעשות עם פנקסי הצ'קים הישנים? ועם התמונות? וכרטיסי הביקור הישנים? מה שומרים ואיפה? מה זורקים? ומה יקרה אם תזרקו ותצטערו? ופה ושם עברו לידכם בני משפחה שהיה להם מה להגיד. את זה אתה רוצה לזרוק? השתגעת? החלטות, החלטות. זוכרים שאספתם חזרה את הערימה מן השטיח חזרה אל המגירה? אין לחץ אמרתם לעצמכם. נמיין בשבוע הבא, בשנה הבאה, כי עוד לא חייבים.

ישנן תקופות בהן ניהול הוא אינסוף של פעולות סיזיפיות המתבצעות כנגד הטבע האנושי של הכחשה, דחיינות וציפיה לניסים. בתקופה הקרובה יבלטו אותם מנהיגים עסקיים שיש להם הערכה ליכולת הניהולית הזו – לתכנן ולהיערך לשינויים, הערכה שיכולה להתבטא בלתת לאחרים את הסמכות לתכנן תוך שהם נפרדים, לפחות לתקופה, מהתחושה שהם יודעים הכל ושולטים בכל.