"דוריאן גריי": תמונה מעוותת של המקור
הרומן הקלאסי של אוסקר וויילד מכיל פוטנציאל לעיבוד קולנועי מרהיב, אולם התוצאה העכשווית היא פיהוק תקופתי בנאלי ששינה את עלילת הרומן למלודרמה שטחית ומעייפת
"תמונתו של דוריאן גריי" הוא ספר שמציג את הריקבון המוסרי והקלות בה אנו סוגדים ליופי חיצוני. הרומן שכתב אוסקר וויילד בשלהי המאה ה-19 נותר רלוונטי ומרתק עד היום, ומציג באופן בלתי מתנצל תמונת מצב נטולת פשרות ואכזרית על חלקים באופי האנושי שהיינו מעדיפים להניח שאינם קיימים, מבלי להשתמש במניירות רומנטיות כדי לרכך את המכה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
אי אפשר להתייחס לעיבוד הקולנועי העכשווי לספר, "דוריאן גריי", מבלי להשוותו למקור. הבמאי אוליבר פארקר כבר עיבד לקולנוע יצירות אחרות של וויילד, מחזות קומיים ברובם. היה ניתן להסיק מכך שהוא יידע להעביר גם את היצירה הרצינית והמרירה הזו, אך לשווא. כגודל היומרה, כך גודל הנפילה. אפשר לומר שהבעיות בעיבוד הקולנועי מתחילות כבר בשם היצירה.
משום מה, התמונה הושמטה מהכותרת, שמרמזת שמדובר בסיפור חייו של אחד, בחור צעיר ויפה בשם דוריאן, וקורותיו. וכך, מסיפור על אדם שמוכר את נשמתו ומתמסר, כמעט בלי היסוסים או ייסורי מצפון, לתענוגות הגוף ולחיים חסרי עכבות מוסריות, ראו לנכון להוסיף לדוריאן גריי סיפור עבר קורע לב על קרוב משפחה מתעלל, ולערוך שינויים נוספים בעלילת הספר שמרככים אותו, והופכים את עיבודו הקולנועי ללא אמין וסתמי.
פני הסרט לא כפני הספר
הבסיס התוכני זהה: דוריאן גריי (בן בארנס, שהוא ויתר התפקידים הגבריים מהווים נקודת אור אחת בסרט, של ליהוק מתאים) מגיע לעיר הגדולה כשהוא תמים וחסר ניסיון, ועובר תהליך חניכה והתבגרות מזורז משני גברים שונים באופן קיצוני זה מזה: באזיל (בן צ'פלין) צייר רגיש, מאמין ושמרן, שמתעד את יופיו המהמם של דוריאן בדיוקן מרשים, ובסתר מאוהב במושא הציור שלו; והנרי (קולין פירת') גבר נשוי שמטיף לחיי נהנתנות ונהנה מחברתו של דוריאן, בעיקר כדי להטיף לו את משנתו החותרת תחת מוסכמות החברה.
דוריאן לא מתלבט יותר מדי, ולאחר שהדיוקן שלו מושלם, מפלל לכך שהוא יישאר צעיר ויפה לנצח, גם במחיר נשמתו. ואכן, מאותו רגע, דוריאן הולך והופך מושחת יותר ויותר, אך מראהו החיצוני נותר ללא רבב, גם בחלוף שנים רבות.
התמונה לעומת זאת, נושאת את סימני הזמן, והולכת ומזדקנת, מתעוותת בהתאם לחטאיו, ולחלוף השנים, כתחליף למצפון אותו דוריאן משתיק בעזרת, סקס, סמים מהתקופה (אופיום לרוב), אלכוהול והריסת שמן הטוב של כל נשות החברה הגבוהה הקרובה אליו.
הפוטנציאל הקולנועי הגלום בסיפור, מתממש בחלקו בסצנות המסיבות הפרועות שעורך דוריאן בביתו, וכן בחופש להציג באופן ברור את מה שרק נרמז ביצירה הספרותית, בכל הנוגע להומוסקסואליות. משפטים המשתמעים לשתי פנים, הופכים בסרט לסצנות בהן דוריאן מפגין משיכה משוחררת לגברים ונשים כאחד, ומערכת היחסים שלו עם בזיל הופכת, לפיכך, לברורה ומייסרת יותר עבור האמן המיוסר גם כך.
אלא שהפוטנציאל הנ"ל לא ממומש עד סופו, ולבד מכמה נשיקות גבריות, העשייה הקולנועית נגועה בשמרנות, לא בתכניה, אלא בסגנון. הסרט מעוצב כסרט תקופתי סטנדרטי: תלבושות, כרכרות לרוב, בתים גדולים, ונרטיב שמתקדם בזחילה בתוך זוויות צילום שגרתיות לחלוטין.
האנטומיה של גריי
אם כבר נערכו שינויים בעלילה שהוסיפו לדוריאן גריי - סיפור עבר עגום על קרוב משפחה מכה, "תירוץ" שמצדיק את הידרדרותו המוסרית - למה לא נבחר סגנון קצת פחות בנאלי לסרט, שמתיימר לעסוק בנימי נפשו של הגיבור שהפך מאחראי לגורלו, לקורבן של נסיבות?
אי אפשר לפרט על השינויים העלילתיים שהוכנסו בסרט מבלי להרוס, אך ברמה הכללית מדובר בתוספות מלודרמטיות ורומנטיות שאמורות היו, כנראה, להפוך את העלילה לרבת תפניות ומעניינת יותר. בפועל, התוצאה נראית כמו אקט פחדני של התסריטאי (טובי פינלי, שזהו תסריטו היחיד עד כה). במקום להתמודד עם האתגר שבעלילה חסרת הרחמים של הספר, בחר לקשט אותו בתוספות שאינן שייכות, ולהפוך את הסיפור למלודרמה רדודה וקצת בכיינית.
גם האלמנט הפנטסטי, שהיה אמור לעבור בקלות יתרה מהדף למסך, לא צלח את הדרך. לתמונה המאיימת שמזכירה לדוריאן שהוא עושה דברים מחרידים, הוסיפו רימות, חולדות וחרקים שונים שרוחשים סביבה, סמל לריקבון שפשה בנפשו, וכן אפקטים קוליים. התמונה מחרחרת מדי פעם, והיות ומדובר בקולנוע, אפילו ניתן לראות אותה משתנה לפעמים, במה שנראה כמו אנימציה זולה ומביכה, מגוחכת יותר מאשר מפחידה.
סביר להניח שמי שלא מכיר את המקור הקלאסי עליו מבוסס הסרט, לא יסבול מהצפייה בו, אך היא גם לא תתרום לו דבר. בנוסף לכך, היות ומדובר בסרט שכבר יצא לאקרנים בחו"ל לפני למעלה משנה, לא ברור למה בעצם בחרו להקרינו כאן כעת, או בכלל.
