הצדיקה שמכרה את הפרארי שלה
יש לך קשיים באמונה? מתלבטת באיזו דרך רוחנית לבחור? נמצאת בצומת דרכים? אינך חייבת ללכת לרב. תכירי את "המשפיעות" - נשים שעושות אימון לאמונה שלכן
קואוצ'ינג הפך בשנים האחרונות למילה הלוהטת במירוץ הבלתי נלאה להצטיינות והגשמה: אימנו אותנו בריצה למרחקים ארוכים בתחום הקריירה, הדריכו אותנו למצוינות בזוגיות, ואפילו החזיקו לנו את היד בדיאטה. אז מה הפלא שענייני האימון נרתמים כעת גם לשירות האמונה?
עוד בערוץ יהדות - קראו:
הכירו את רחל בולטון ופרדי ברוד, שתי "מאמנות אמונה" - או בחב"דית מדוברת - "משפיעות". מה שהחל כבקשה של הרבי מליובאוויטש לחסידיו שימצאו לעצמם "משפיעים", הפך שלושה עשורים אחרי, למסע רוחני בשתיים, חוצה גבולות ומגזרים.
משפיעה על ספיקר
כשפרדי ברוד, קובעת שיחת טלפון עם משהי, סביר להניח כי מדובר בעבודה. ברוד, עורכת מוסף הנשים של עיתון כפר חב"ד, היא אם גאה לתשעה ילדים וסבתא גאה עוד יותר, לעשרה נכדים. ועם כל הקריירה הטובענית וחיי הבית שדורשים את שלהם, היא מתפקדת בהצלחה רבה, גם בכובע "המשפיעה" - זו שאליה
מתקשרות נשים רבות כשהן מחפשות כתף רוחנית לבכות עליה, לבכות ולהתחזק.
ההבדל בין רב או רבנית, לבין משפיעה, היא לדברי ברוד, עניין פשוט של דיסטנס. "לרב פונים בשביל לדעת מה לעשות עם כפית חלבית שנפלה לסיר בשרי. הרבה יותר קשה לפתח איתו או איתה שיחה בנושאים שקשורים למצב הרוחני האישי שלך. היכולת להיות באמת גלויה לחלוטין ולהרגיש בנוח לדבר 'על הכול' היא מוגבלת. לעומת זאת, מישהי שהיא יותר בגובה העיניים שלך, שלא על תקן "הצדקת המורמת מעם" - זה הרבה יותר קל. אין שיפוטיות, אין צורך להחביא, או לייפות, אנחנו משדרות על אותו גל".
גם רחל בולטון אשת עסקים מצליחה, זנחה את החברוּת בדירקטוריון "אפריקה ישראל" ומכרה משרד פרסום מצליח כדי להתמסר לשליחות הרוחנית שלה. בולטון הגשימה הבטחה ישנה לעצמה "לעשות קצת מניות אצל הקדוש ברוך הוא". וכך, לצד תוכנית אימון לחיים בגישה יהודית שפיתחה,היא מתפקדת גם כמשפיעה.
מה ההבדל בין סתם אימון, לרעיון "המשפיעה"?
"מאמנת מחויבת לתוצאות והישגים. יש הצבת מטרות ותמיד סביב נושא אחד שבו אנחנו אמורים לטפל. אלה תחומים משיקים, אבל לא חופפים. בהשפעה הדגש הוא שונה, התהליך אחר. יש הרבה יותר מקום רק להכלה, לשבת ופשוט לספוג ולהאזין למושפעת. אין מדדים נוקשים לעמוד בהם, הכול יותר רך".
הרעיון כולו הוא, אם נאמין לבולטון, הוא בעצם ניהול שיחות עם "מדריך רוחני". משהו נוסח גורו הודי, ועם זאת - יהודי להפליא. "זו בעצם שאלת השאלות, אם אדם יכול 'להסתדר לבד', או שהוא זקוק למשהו שהוא קצת יותר גבוה ממנו שייתן לו את הפוש. עבורי, משפיעה, זה אומר כוח רוחני גדול ממני, לא צודק יותר או אלוקי יותר, אלא פשוט גדול, גדול מהחיים שלי. גם לי יש את המשפיעה שלי, שאני יכולה לשים על ספיקר, כי היא מארצות הברית, ותוך כדי בישולים לשבת אפשר פשוט לשתף ולהתחזק".
אישה תחת השפעה
אך האם הדרישה לעמוד ערומה מנטלית ורוחנית בפני אדם כלשהו, וכן - גם אם הוא חברי וחביב להפליא - לא מוגזמת? ברוד מספרת, שגם עבורה, ההתחלה לא הייתה קלה. ובקשתו של הרבי למשפיעה לא התקבלה אצלה בהתלהבות גדולה.
"למצוא משהי ולשתף אותה בקשיים האמונים הכי כמוסים שלי? זה היה נראה לי משהו שפשוט 'גדול עלי'", ממשיכה ברוד. "היום, במבט לאחור, אני לא מבינה איך יכולתי בכלל בלי. בכל הצמתים החשובים בחיי הייתה לצידי עוד מישהי. כשהתלבטתי מה נכון עבורי 'רוחנית', היא הייתה שם להחזיק לי את היד. עם השנים, זה התפתח לסוג של ידידות אמת חזקה. והיום אני יכולה להגיד בפה מלא שאני שלמה עם הבחירות שעשיתי ושההחלטה עליהם, התבררה במבט לאחור, כמדויקת".
אז מה זה אומר בדיוק "לנהל שיחות רוחניות"? ואיך כל הרוח הזאת משתלבת בחיי המעשה, של ילדים לגדל, קריירה לנהל, וזוגיות לתחזק? לפי ברוד, הכל כבר בפנים. "קודם כל, וזה כלל ברזל - בזוגיות לא מתערבים. אני לא יועצת זוגית וגם אם כן, אני לא על התקן הזה כשאני משפיעה. הפוקוס הוא על המושפעת. זה תמיד אישה לאישה וגבר לגבר. זה משהו ברמה הכי אישית ופנימית, כל מה שמסביב, הדיאטות, הבוס בעבודה, לא קשורים למסע הזה.
"לגבי גידול ילדים, זה בהחלט נכנס שם בנקודות מסוימת. אנחנו תמיד רוצים לתת לילדים שלנו מטען רוחני גדול יותר ממה שהיה לנו, והרבה התלבטויות הם סביב הנושא החינוכי שהוא גם רוחני. כמו איזה בית ספר לשלוח אותם. יש לי מושפעת, אישה חילונית, שהייתה עסוקה מאוד בשאלה לאן לשלוח את הילד. היא התחזקה רוחנית מהמון כיוונים אבל הבית - הוא לא בית דתי. לכאורה היה מתבקש שאני אגיד לה 'תשלחי את הילד לבית ספר דתי' ולסגור עניין, אבל זה לא נכון. זו התלבטות ויש בעד ונגד לכאן ולכאן - האם הבית מוכן לזה? האם יהיה פער גדול מדי בין רוח בית הספר לערכים של המשפחה?"
עבודה נשית
אז איך בדיוק מתנהלת פגישה עם המשפיעה? לפי הגדרתה של בולטון, אין פה קווים ברורים. "אנחנו יכולות לקרוא סתם סיפורי חסידים, ולנסות להבין את ההתמודדות שלהם, כדי להבין את
זו שלנו. זו יכולה להיות סתם הקשבה, כדי שהדוברת תשמע את הדברים שיוצאים מתוכה ותסיק בעצמה את המסקנות. כמובן שאפשר להציע זווית ראייה נוספת על הסיטואציה שהיא מתמודדת איתה.
"באחת ההרצאות שהייתה לי ניגשה אליי משהי ואמרה לי 'תכריחי אותי לכסות את הראש. אם תגידי לי את חייבת, אני אכסה'. אמרתי לה בואי נעשה הפוך, כשאת תגידי לי שאת מוכרחה אז אני אסכים. זה צריך לבוא מהחוויה האישית שלך, להתחיל בך ולא בשום גורם חיצוני".
מי המושפעות שלך?
בולטון: "כולם. כמעט ואין חב"דניקיות - כי הן מסתדרות יופי עם עצמן. זה חילוניות, מסורתיות, דתיות לאומיות, אפילו חרדיות. המכנה המשותף היחיד שלהן הוא שהן באמת מחפשות לעשות עבודה על הצד הרוחני שלהם - כל אחת מהמקום שלה".
לפנייה לכתב/ת 
