השכר הממוצע ממשיך לעלות: 8,900 שקל בחודש
18 אלף עובדי חברת החשמל ומקורות הרוויחו 22,306 שקל ברוטו לחודש - ירידה של 5.8%. השכר הממוצע של 561 אלף עובדי השירותים העסקיים עלה בכ-3%
השכר הממוצע למשרת שכיר בישראל עמד בחודשים אפריל-יוני 2011 על 8,900 שקל ברוטו בחודש. כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
השכר הממוצע נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה איטית והמגמה המשיכה גם בחודשים הללו במחירים שוטפים (בשקלים) השכר הממוצע עלה ב-2.5% לעומת החודשים פברואר-אפריל, בהמשך לעלייה של 3.6% שנרשמה בפברואר-אפריל לעומת השכר בחודשים נובמבר-ינואר.
מנתוני הלמ"ס עולה גם שמספר משרות השכירים במשק ממשיך לעלות. לפי הנתונים, הועסקו במשק ביולי 3 מיליון ו-30 אלף (3,030,000) עובדים שכירים (כולל עובדים במשרה חלקית). מדובר בעלייה של 2.2% במספר משרות השכיר בחודשים מאי-יולי, בהמשך לעלייה של 2.8% במספר משרות השכיר בחודשים פברואר-אפריל. האוכלוסייה בישראל גדלה בקצב של 1.8% לשנה, כך שגידול מספר משרות השכיר מהיר מגידול האוכלוסייה, מה שמסביר, בטווח הארוך, את הירידה שנרשמה בשנים האחרונות באבטלה.
הפערים ירדו מעט, מעמד הביניים נשחק
מנתוני הלמ"ס עולה כי פערי השכר החדים רשמו השנה ירידה קלה: במקצועות שבהם השכר גבוה, נרשמה ירידה קלה ביחס לאינפלציה, ואילו במקצועות עם שכר נמוך השכר הריאלי דווקא עלה.
השכר הממוצע של 103 אלף עובדי ענף הבנקאות והפיננסים (15,326 שקל ברוטו לחודש) ירד בחודשים מאי-יולי בכ-6.4%, בניכוי האינפלציה; השכר הממוצע של 18 אלף עובדי חברת החשמל ומקורות (22,306 שקל ברוטו לחודש) ירד ריאלית בכ-5.8%; שכר 122 אלף עובדי המינהל הציבורי (13,512) ירד בכ-2.1%. התחום המתגמל היחיד שהשכר בו עלה הוא התעשייה, שהשכר הממוצע בה (12,449) עלה ריאלית בכ-4%.
השכר הממוצע של 561 אלף עובדי השירותים העסקיים, לעומת זאת (9,305 אלף שקל ברוטו) עלה בכ-3% בניכוי האינפלציה; שכר 414 אלף עובדי החינוך (7,601 לחודש) עלה ריאלית בכ-2.4%; שכר 331 אלף עובדי הבריאות והרווחה (7,560 בחודש) עלה ריאלית בכ-1.8% ושכרם הממוצע של העובדים העניים ביותר - 173 אלף עובדי המסעדות והמלונות (4,105 שקל בחודש) עלה ריאלית ב-1.6%. ייתכן שהנתונים הללו יכולים להסביר את שתי הטענות הרווחות בחברה הישראלית והמזינות את גל המחאה: שהפערים החברתיים עדיין גדולים מחד, ושמעמד הביניים נשחק, מאידך.
השכר גבוה מההוצאות. אז למה אנשים לא גומרים את החודש?
מנתונים נוספים שהלמ"ס פרסמה אתמולעולה כי ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת למשק בית עמדה בשנת 2010 על 13,496 שקל. הנתונים הללו כוללים משפחות שיש בהן מפרנס אחד, שני מפרנסים וגם בלא מפרנס בכלל, כך שקשה להסיק מהם אם השכר הממוצע מכסה את ההוצאה הממוצעת. ואולם, מהצלבה גסה מאוד בין שני הנתונים עולה כי משפחה שיש בה שני בני זוג שעובדים ומשתכרים משתכרת, בממוצע, יותר מההוצאה הממוצעת: השכר הממוצע לשתי נפשות יחד עומד על 17,800 שקל לחודש, כ-32% יותר מההוצאה הממוצעת למשפחה.
מדוע כל כך הרבה אנשים מתלוננים ש"אינם גומרים את החודש"? התשובה מתחבאת מאחורי הטבלאות המסובכות של הלמ"ס. הצלבת שני הסקרים של הלמ"ס מראה כי משפחה שיש בה מפרנס אחד בשכר ממוצע - חד הורית או כזאת שיש בה מבוגר מובטל - משתכרת כ-34% פחות מההוצאה הממוצעת. עוד עולה מהצלבת הנתונים שמשפחה שיש בה שני בני זוג שמועסקים בענפים שאינם מתגמלים היטב - מלונות, מסעדות, מסחר, חינוך, בריאות ורווחה (ענפים המעסיקים יחד יותר ממחצית העובדים במשק) משתכרת הרבה פחות מההוצאה הממוצעת.
הנתונים גם מסבירים מדוע הזעקה החזקה ביותר על יוקר המחיה מגיעה דווקא ממרכז הארץ. מרבית ההוצאה הממוצעת, לפי סקר ההוצאות, היא על הוצאות חיוניות כמו דיור, חינוך, מזון ותחבורה. עלות ההוצאות הללו נקבעת, במידה רבה, לפי מקום המגורים: עלות המחיה ביישובים יהודיים-חילוניים במרכז הארץ גבוהה בעשרות אחוזים מאשר בפריפריה וביישובים ערביים וחרדיים. מסקר ההוצאות של הלמ"ס עולה כי ההוצאה הממוצעת למשק בית בעיר חילונית במרכז הארץ נעה בין כ-12 אלף שקל לחודש באשדוד ובפתח תקווה לכ-15 אלף בת"א ובראשל"צ.
מהנתונים עולה שמשפחה שאין בה שני מפרנסים, או ששני המפרנסים בה אינם עובדים במקצוע מתוגמל, משתכרת הרבה פחות מהממוצע גם בערים עשירות וגם בערים של המעמד הבינוני-נמוך. במלים אחרות: משפחה חד הורית, משפחה שיש בה הורה מובטל, ומשפחה שאין בה עובד המועסק בתעשייה ובמגזר הציבורי - אינה יכולה לגור ביישוב חילוני במרכז הארץ בלי להיקלע לחובות.
לפנייה לכתב/ת 
