אבות שכולים מול "אבינו מלכנו"
כש-13 גברים שאיבדו את היקר להם מכל שרים יחד את התפילה מיום כיפור, אי-אפשר להישאר אדישים. "המסר שלי לעצמי הוא שלא נשברתי", אומר אחד מהם
כדי להתקבל למקהלה של עמותת "משפחה אחת" צריך רק קריטריון אחד: להיות אב שכול. הם לא עושים מבחני כניסה ואין אודישנים, כל אב שאיבד ילד או ילדה בפיגוע טרור או בצבא, יכול לבוא לשיר איתם.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
13 גברים ממקומות שונים בארץ, עם אמונה ובלי אמונה, אבל עם כאב לב שאין לו מרפא. אחד מחברי המקהלה איבד שני בנים, בתו של אחר נרצחה בפיגוע טרור בגוש עציון, ובנו של שלישי נרצח כשמחבלים חדרו לישיבה בעתניאל, בערב שבת. כשהם עומדים ושרים יחד "אבינו מלכנו, שמע קולנו חוס ורחם עלינו" המילים מקבלות משמעות אחרת. כל אחד מהם כבר הקריב משהו, כל אחד מהם זקוק לרחמים, כל אחד מהם שר כשהוא רואה את הילד שלו לנגד עיניו. זה גם מה שאתם תראו כשתקשיבו להם, גם אם אינכם מכירים את הילדים שלהם.
למקהלת אבות השכולים של "משפחה אחת" אין שם. הם פשוט קוראים לעצמם ככה, לא מסתירים. המקהלה שלהם הוקמה לפני כשנתיים וחצי, כדי לעזור להם להתמודד עם מה שנכפה עליהם - להיות שכולים.
הערב (יום ה') יופיעו חברי המקהלה עם החזן הצבאי שי אברמסון בטקס האזכרה של חללי הצנחנים, עם שני שירים חדשים שהקליטו מרפרטואר של תפילות יום כיפור: "אבינו מלכנו" ו"תהא השעה הזו שעת רחמים".
לצאת מהבית
"בעלי תמיד ניגן בפסנתר, אבל מאז שנהרג הבן שלנו, אופיר, הפסנתר לא נפתח" אומרת דינה קיט, שיזמה את הקמת המקהלה. "הבן הבכור שלנו נפטר ממחלה לפני 18 שנים בגיל צעיר. הוא ובעלי היו מנגנים יחד, אך כשאופיר נפל בגוש קטיף - נפסקה הנגינה. אני
חיפשתי משהו שיעשה לבעלי טוב, ויחד עם עמותת 'משפחה אחת' הקמתי את המקהלה.
"התחלנו עם שישה אנשים. לא היה קל לגייס אנשים שיבואו. רובם אמרו שאין להם סיבה לשיר. גם את בעלי היה לא פשוט לשכנע. אמרתי לו 'את הכאב שלנו אנחנו נגיד בשירה. בוא ננציח את הילדים שלנו בשירים'. המקהלה לא נועדה לייצר זמרים, אלא ליצור סיבה לצאת מהבית. נשים קל יותר להוציא - יש לנו עבורם חוגי קרמיקה, פילאטיס, יוגה, תכשיטנות ואחרים. גברים לא מתחברים לזה. המקהלה נותנת להם אפשרות לצאת ולפגוש אנשים שיש להם מכנה משותף כואב.
"בהתחלה, האנשים שהגיעו לא יכלו לדבר מרוב צער, והיום הם שרים. בשירה שלהם יש לדעתי המון עוצמה. לראות 13 אבות שכולים על הבמה שרים 'אבינו מלכנו' - אותי זה מצמרר".
אין שמחה מושלמת
כנרת מנדל נרצחה בערב סוכות לפני שש שנים, יחד עם בת דודתה מתת רוזנפלד. מחבלים ירו על טרמפיאדה בגוש עציון, ששם היו השתיים. אביה, איתמר, אמר לארבעת ילדיו שנותרו באותו היום "אתם לא מסכנים, אנחנו נקום ונתגבר" - ומאז הוא מחפש איך לעשות את זה. המקהלה שאליה הצטרף היתה אחת הדרכים להראות להם שהנה אבא שלהם יוצא מהבית ועושה דברים.
"מאז הרצח של כנרת, אין לנו שמחה מושלמת", אומר מנדל, "אפילו בדברים הכי טובים משהו חסר. אתה מרגיש שאתה אדם חסר. העובדה שאנחנו אנשים מאמינים עוזרת לנו כי אנחנו יודעים שהכל בידי הקב"ה, אבל לילדים שלנו יותר קשה, אבל כולנו החלטנו שאנחנו
מתמודדים עם זה ולא נופלים. אנחנו משתדלים להיות עסוקים עד כמה שאפשר.
"אשתי הולכת לחוגי ריקודים ודרמה, ואני פעם בשבוע הולך למקהלה. המפגש עם חברי המקהלה הוא הרבה מעבר למוזיקה, עצם זה שיש לנו מכנה משותף ואנחנו דוברים באותה שפה ומבינים זה את זה, זה עוזר. אני גר בהר חברון ועובד באופקים, כך שאני נוסע המון ואני אומר לעצמי לא פעם כשמגיע יום החזרות שאין לי כוח ואני לא אסע, אבל מעולם לא הפסדתי חזרה. אני חושב שאני צריך לתת דוגמא לילדים שלי שאני ממשיך, זה חלק מהריפוי שלנו, אנחנו חייבים להיות עסוקים לא רק בצער. ברור לי שהבת שלנו אומרת לנו כל יום צאו, תמשיכו לעבוד, תשמחו".
שרים עם הילד מול העיניים
המקהלה של האבות היא לא מקהלה משמחת, היא מקהלה משככת. "זה משהו שאתה עושה בשביל הנשמה", ממשיך מנדל, "יש במוזיקה משהו משחרר. זה
עוזר לנו להרים אחד את השני. יש לנו רצון להיות ביחד, ולמרות שאנחנו לא מגיעים מאותו הרקע - יש בין כולנו דיאלוג".
לפני כשנה הוציאה המקהלה את הדיסק "לא נפסיק לשיר", ובימים אלה הם עובדים על הדיסק השני, שהשיר "אבינו מלכנו" ו"שעת רחמים" יהיו חלק ממנו. "השאיפה שלנו היא לחדור ללבבות של אנשים", אומר מנדל, "כשאב שכול שר 'אבינו מלכנו' זה שונה. אנחנו מתחברים לזה בדרך אחרת, כשאנחנו שרים את זה יש לנו דמעות בעיניים, כל אחד רואה את הבן שלו מולו. אבל אז אנחנו גם אנחנו מוכיחים לעצמנו שאפשר להמשיך. זה המסר שלי לעצמי - שאני לא נשברתי, וזה מסר לכל מי ששומע אותנו, שאפשר להתקדם גם מהמקום שאנחנו היינו בו".
לפנייה לכתב/ת 
