שתף קטע נבחר

 

פסטיבל חיפה: צופים אל פסגת הכרמל

עשרות סרטים מהארץ ומחו"ל יוקרנו במסגרת פסטיבל חיפה. שמוליק דובדבני מיירט עבורכם את הטובים והמסקרנים שבהם - מהסרט החדש של אסי דיין, לאגדת אימה בריטית ועד לווידויים המתועדים של איזבלה רוסליני וקים קי דוק. המלצות לפסטיבל

ד"ר יואל פומרנץ, פסיכולוג קליני בן 64, נקלע לסיטואציה משנת חיים לאחר שאחד ממטופליו מתאבד בקפיצה ממרפסת הקליניקה שלו. כתוצאה, מחליט ד"ר פומרנץ להשכיר את דירתו למי שחפצים לסיים בקפיצה את חייהם, בתמורה לסכומי כסף לא מבוטלים. "החיים הם מחלה עם 100 אחוזי תמותה", הוא מתרץ את מעשיו.

 

 

אסי דיין ורבקה מיכאלי ב"דוקטור פומרנץ" ()
אסי דיין ורבקה מיכאלי ב"דוקטור פומרנץ"

 

"דוקטור פומרנץ" הוא שם סרטו החדש של אסי דיין, קומדיה שחורה ברוח "חגיגה לעיניים" ו"מר באום", והקרנתו תהווה, ללא ספק, את אחד משיאיו של פסטיבל הסרטים בחיפה שייפתח ביום חמישי. דיין עצמו יקבל בערב הפתיחה את אות הכבוד של הפסטיבל על פועלו הקולנועי, וסביר להניח שנאום התודה שלו הוא סיבה מספיק טובה להיות נוכח באירוע.

 

הסוף של הקוף

נים צ'ימפסקי הופרד מאמו עם לידתו, ועבר להתגורר במנהטן עם משפחה בת שבעה ילדים. היה זה חלק מניסוי שערך מדען בכיר מאוניברסיטת קולומביה, שביקש לבדוק האם ניתן יהיה ללמדו את שפת בני האדם. אמו המאמצת הניקה אותו משדיה, וברוח התקופה (שנות ה-70) אף אפשרה לו מפעם לפעם לחשש ולשתות בירה. אה, כן. נים הוא שימפנזה (ושמו אינו אלא פרפראזה משעשעת על שמו של הבלשן המהולל, נועם חומסקי).

 

הטריילר של "פרויקט נים"

 

"פרויקט נים" ("Project Nim"), סרטו התיעודי של הבמאי זוכה האוסקר, ג'יימס מארש ("איש על חבל"), שיוקרן בפסטיבל, מביא את סיפורו של השימפנזה נים והניסוי שהוא עמד במרכזו, ואשר ביקש לערער על הנחות היסוד של חומסקי בנוגע לשפה האנושית. אבל מה שהסרט המרתק הזה באמת מתמקד בו הוא גורלו הטרגי של השימפנזה, שהעובדה שהצליח ללמוד כמה מילים בשפת הסימנים לא גרמה לו להכניע את טיבו החייתי, וכתוצאה הוא נאלץ לעזוב את הסביבה הלא טבעית בה גדל ולנדוד, כגיבור רומן פיקרסקי, בין בתי אומנה שונים, מכון מחקר אכזרי, וחיים בחברת בני מינו.

 

את הסיפור הזה על יחסי ניצול ואהבה בין בני אדם ושימפנזה, ועל תרבות מול טבע חייתי, מביא מארש בסגנון המזכיר את סרטיו של ארול מוריס ("קו כחול דק") – ראיונות עם האנשים שסבבו את נים בשלבי המחקר השונים, משולבים בשחזורים מבוימים של פוטאג' מהתקופה. התוצאה היא סרט מעניין וסוחף, שאינו מתענג על היבטיו האפלים והביזאריים, ושכמו "כוכב הקופים: המרד" השנה – אומר משהו על טיבם של בני אדם דרך סיפור מגעיהם עם חיות.

 

יש וידאו במונטווידאו

לא רק הקולנוע הישראלי התהדר השנה בגל סרטי אימה מתוצרת מקומית. מעתה גלגלו על הלשון גם את הצירוף "סרט האימה הראשון מאורוגוואי". כן, יש דבר כזה, תתפלאו, ואפילו לא רע בכלל. "הבית הדומם" ("La Casa Muda") שמו, ואף אותו ניתן יהיה לתפוס השנה בפסטיבל. הסיפור הנדוש מעמיד במרכזו בית רדוף ומבודד בעובי היער, שהיה נעול משך שנים, ועתה מגיעים אליו אישה צעירה ואביה כדי להכין אותו למכירה.

 

הטריילר של "הבית הדומם"

 

לא נחשוף את מה שקורה מכאן והלאה, רק נציין שהסרט, המבוסס כמדווח על סיפור אמיתי שהתרחש בשנות ה-40 ותועד בתצלומי פולרואיד, מצולם כולו בשוט וירטואוזי אחד שאורכו 78 דקות. הבחירה הזו מעצימה את תחושות האימה והקלאוסטרופוביה שחווה בבית האישה הצעירה, ונתמכת בשלל המצאות חזותיות וקוליות המעידות על כישרונו של הבמאי, גוסטבו הרננדז.

 

אי של אי שקט

נגיעות של אימה ניכרות גם בדרמה הבריטית, "אי" ("Island"), שמתרחשת באי סקוטי סלעי קודר אליו מגיעה צעירה מסתורית (נטלי פרס, "אהבה של קיץ") במטרה למצוא את אמה הביולוגית (השחקנית המצוינת ג'נט מקטיר), שנטשה אותה בינקותה, ולהרוג אותה. היא שוכרת חדר בביתה של האם, שאינה מודעת לזהות הדיירת שלה, ובהדרגה מפתחת קשר מורכב עם אחיה-למחצה, שיש בדמותו משהו שמזכיר את גיבור "פסיכו", נורמן בייטס.

 

הטריילר של "האי"

 

צמד הבמאיות, אליזבת טיילור וברק מיטשל, מגדירות את סרטן הארוך הראשון כ"אגדת מתח". ואכן, יש משהו בסרט, המבוסס על רומן מאת ג'יין רוג'רס, שמשלב בין יצרים אפלים ועולמן של אגדות ילדים שאליו נמלטת הצעירה המיוסרת. הנוף החשוף והיפהפה משמש רקע הולם לסיפור אפל ומעוות של כוונת רצח-אם ואולי גם גילוי עריות, כמו גם שיקוף יעיל של עולמה הפנימי של הגיבורה, שמהימנות סיפורה נותרת כל העת מוטלת בספק.

 

להביט בפני המוות

על "נעצר באמצע הדרך" ("Halt auf Freier Strecke"), סרטו של הבמאי הגרמני המוערך, אנדריאס דרזן ("ענן 9") – קשה להמליץ בפה מלא. מדובר ביצירה מרשימה ביותר שעוקבת באופן ריאליסטי, מרוחק, קליני כמעט, והכי לא הוליוודי שאפשר להעלות על הדעת, אחר גסיסתו האיטית של גבר באמצע חייו מסרטן במוח.

 

הטריילר של "נעצר באמצע הדרך"

 

אין כאן עיסוק בגבורת הרוח או דיון מטאפיזי בפרידה מהחיים. סרטו של דרזן, שמתבסס לחלוטין על אלתור, ללא תסריט כתוב מראש, מביט ישירות, וללא התייפייפות, בתהליך המוות: בצעדיה הקטנים של הדעיכה הנוראית (פתקים שבני המשפחה מצמידים למצחם כדי להזכיר לבעל והאב השוקע מי הם), בתיעוד העצמי באייפון של הגיבור את גסיסתו, שאינו מותיר אחריו דבר בעל משמעות של ממש – ומעטר אותם ברגעים מעטים בלבד של חסד ואהבה.

 

קשה להניח שמי מהקוראים שורות אלה יישאר בסרט עד סופו הידוע מראש, אבל החוויה הכוללת היא, ללא ספק, מטלטלת. עבודת משחק נטורליסטית נפלאה של מילאן פשל, אותו אנו מלווים מהשוט המרשים בתחילת הסרט, שבו דמותו מתבשרת על הנורא מכל, וכן של שטפי קונרט המשכנעת והמרגשת בתפקיד אשתו.

 

טבע לא דומם

"איזבלה רוסליני – החיים הפראיים שלי" (“Isabella Rossellini – My Wild Life”) מביא, בגוף ראשון, את סיפורה של הדוגמנית והשחקנית שהפכה לאייקון. בתם של אינגריד ברגמן והבמאי האיטלקי האגדי, רוברטו רוסליני, מדברת פה בגילוי לב על החיים מגיל צעיר באור הזרקורים, נישואיה למרטין סקורסזה, הרומן עם דיוויד לינץ' (שבשניים מסרטיו כיכבה) ועוד.

 

"פורנו ירוק". חרקים עושים סקס

 

היא גם מספרת על סדרת הסרטים האקספרימנטאליים שהיא מביימת, "פורנו ירוק", שעוסקת בהומור בחיי המין של חרקים, ושבהם היא עצמה מגלמת, בין היתר, פשפש וחילזון השקועים במעשה הרבייה. הסרט האוטוביוגרפי החושפני הזה, שבוים במשותף עם ג'ון פון בוהם, נע מהביזארי אל המסקרן.

 

ערירי באריראנג

סרט תיעודי מומלץ נוסף הוא "אריראנג" ("Arirang") מאת הקוריאני קים קי-דוק. זוהי יצירה קיצונית בהחלט, רגשית ואסתטית, המוצאת את הבמאי של "אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב" ו"להרגיש בבית" כשהוא מתבודד בבקתה נידחת, מתייסר בעקבות טרגדיה שכמעט התרחשה על הסט של סרטו האחרון, ותוהה לגבי מקצועו ואמנותו.

 

מדובר באירוע שקרה שלוש שנים קודם לכן, כאשר במהלך צילומי סרטו "חלום", אחת השחקניות כמעט ואיבדה את חייה. החוויה הטראומטית גורמת לקים לחדול ממלאכתו, להסתגר טוטאלית מפני העולם, לקיים אורח חיים נזירי, ולשאול שאלות מהותיות על סרטיו וחייו.

 

הטריילר של "אריראנג"

 

דומה שמאז "שמונה וחצי" לא נחשף עולמו הפנימי של יוצר קולנוע באופן ישיר ומעורטל יותר. את חייו כמתבודד מתעד קים במצלמת dv קטנה, כשהוא עצמו שואל את השאלות וגם עונה עליהן במונולוגים ארוכים, חושפניים וכואבים. מפעם לפעם הוא שומע נקישות בדלת, אך איש אינו עומד בפתח.

 

זוהי אולי הדוגמא הכי קיצונית של קולנוע כווידוי, כאמצעי תרפויטי, נרקיסיסטי בלי כל ספק, שבו יוצא הבמאי למסע של בחינה וגילוי עצמיים, שהולך ונהיה הזוי ככל שהסרט מתקדם. האם זהו תיעוד קורע לב של התפרקות נפשית אל מול המצלמה? האם זה משחק? והאם זה בכלל משנה? את התשובה תקבלו, אולי, על הכרמל. 

 

פסטיבל חיפה: לא רק סרטים

מלבד עשרות הסרטים שיוקרנו במהלך תשעת ימי הפסטיבל (13-22), במסגרת השונות ובתחרויות על פרסי "עוגן הזהב" יתקיימו בחיפה מספר אירועים מיוחדים.

השנה יערכו רטרוספקטיבות לשחקן המנוח דירק בוגארד וכן לאמן הוויזואלי הבריטי דניאל מלוי שיגיע לביקור. הבמאי הבריטי ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב") יגיע גם הוא לביקור עם סרטו החדש "החוב", וייקח חלק בקידום שיתוף פעולה בריטי-ישראלי בתחום הקולנוע, שיכלול גם תחרות של סרטים קצרים מן הממלכה.

 

אורח נוסף בחיפה הוא הבמאי הפולני לך מאייבסקי, שיקיים כיתת אמן. מלבד אורחים חו"ל, הפסטיבל יתן במה גם ליוצרים מקומיים. שוק התסריטים "סינמרקט חיפה" יתקיים בפעם השניה וגם יוזמת "פרינג'ידר" לקולנוענים עצמאיים תבוא לידי ביטוי במופעים והקרנות סרטי אינדי.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אסי דיין. פרס מפעל חיים
צילום: ירון ברנר
לאתר ההטבות
מומלצים