תרומת איברים: רבנים, אל תבזבזו חיים
התרומה הגדולה מכולן לעילוי הנשמה, היא תרומת איברים. והנה דווקא במצב שבו ההלכה והרפואה מסכימות על קביעת המוות, פניות כמו זו של סגן השר ליצמן להעניק טיפול דיאליזה לחולה הנמצאת במוות מוחי - מונעות מדתיים להתגייס ולתרום
בתורה יש רק עיקרון אחד שקובע מוות, והוא הנשימה. כך מפורש בתורה בפרשת המבול: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו... מתו" (בראשית ז', כ"ב). פסוק זה משלים את הכתוב ביצירת האדם: "וייצר ה' א' את האדם... וייפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב', ז'). פסוקי הבריאה והמבול הם המגדירים בתורה גם מוות וגם חיים.
עוד בערוץ היהדות :
הגדרה זו היא הקובעת גם בסוגיית הגמרא (יומא דף פ"ה), ושם מפורשות הלכות פיקוח נפש באנשים שנקברו תחת מפולת. כאשר מפנים מפולת (בשבת או ביום הכיפורים), בודקים את הקבורים שמחלצים רק בנשימה – לא בלב ולא בטבור, רק באף. אם יש נשימה הוא חי, ואם אין נשימה, הוא מת.
כך נפסק גם להלכה, ואין בזה שום מחלוקת. ברגע שאין עוד נשימה באדם, ואי אפשר להחזיר אותה - הרי הנשמה כבר הסתלקה והאדם מת. אין קביעה אחרת בתורה ובהלכה. נשמה = נשימה!
ההלכה והרפואה מסכימות
במשך שנים שורר, למרבה הצער, חוסר אמון עמוק בין רבנים פוסקי הלכה, לבין רופאים קובעי מוות,
רתיעה לא מוסברת
תרמו למצווה
אפרת שפירא-רוזנברג
הידעתם? אחוז תרומות האיברים בקרב היהודים הוא הנמוך מכל הקבוצות האתניות. במדינה שקמה על אפרם של מיליונים שהושמדו וערכיה מושתתים על עקרונות המוסר היהודי, ניתן לצפות כי ערך החיים והצלתם בכל מחיר יהיה הערך העליון על סדר יומם של אזרחיה. אז למה קיימת רתיעה "על רקע דתי"?
והדבר מביא לאבסורד, וגם לסכנת נפשות. אנשים רבים כבר שילמו בחייהם את מחיר חוסר האמון הזה. דווקא במצב שבו יש התאמה מדויקת בין הרפואה וההלכה, התפתחה מחלוקת נוראה, שמונעת הצלה של חיי אדם רבים.
במה שהרופאים קוראים "מוות מוחי", כלול מוות של מרכז הנשימה בגזע המוח. הבדיקות הדרושות לקביעת "מוות מוחי" לפי הפרוטוקול הרפואי, כוללות בדיקת היעדר נשימה (A-PNEA TEST), שמוכיחה היעדר מוחלט של יכולת נשימה, והיעדר כל אפשרות שהיא תחזור. אם אין הוכחה כזאת, אי אפשר לקבוע "מוות מוחי".
מרגע זה, מכונת ההנשמה מנשימה גופה מתה - גם לפי הרפואה, וגם לפי התורה וההלכה, כי יום הפטירה כבר נקבע בשמים ובארץ. כך פסקו הרבנים הראשיים (זצ"ל) לפני כ-25 שנים, וכך פסק הרב עובדיה יוסף והרבנים הראשיים דהיום. לכן גם התירו תרומת איברים להצלת חיים, מפני שהנשמה כבר יצאה, והתורם כבר מת.
בעוד כמה שנים נתבייש
גם סגן שר הבריאות, שכפי שפורסם ב-ynet, פנה לבית החולים בבקשה שיחברו לדיאליזה חולה שנמצאת במוות מוחי, וגם הרבנים שעליהם הוא סומך, יכולים להתגבר על חוסר האמון (כפי שעשו הרבנים הראשיים ועוד רבים), וללמוד ולהיווכח שיש התאמה מדויקת בין ההלכה והרפואה, דווקא במצבים האלה. המחשבה שהלב (או גם הלב) קובע את הנשימה, היא פשוט טעות – גם טעות במציאות, וגם טעות בלימוד התורה והגמרא.נכון הוא שהרבנים הראשיים (אז והיום) דרשו תנאים הלכתיים, שראשי הרופאים לא הסכימו לכולם, ובמשך יותר מ-20 שנה התווכחו על כמה סעיפים. כיום עדיין מתווכחים (כמו יהודים של בית מדרש) על הניסוח הראוי והמתאים ביותר של כרטיס התורם, ואם יהיה כרטיס אחד, או יותר. דמעות בעיניים!
בינתיים, מתים במדינת ישראל קרוב למאה אנשים בשנה, שיכלו לחיות בזכות ניתוחי השתלה ותרומות איברים שהתפתחו מאוד בשנים האלו. במדינת ישראל חתומים על "כרטיס תורם" רק כ-10% מן האוכלוסייה הבוגרת. במדינות מתוקנות חתומים כמחצית האזרחים, ואף יותר.
בעוד כמה שנים, כאשר יירגעו כולם וימצאו את כל הפתרונות, נוכל להביט לאחור, להסתכל בפני המשפחות שלא זכו להציל את יקיריהן, לחשוב על מה התווכחנו 25 שנה - ולהתבייש. ספק אם זה יקרה, כי בישראל מסתכלים תמיד "לפאתי מזרח קדימה".
מי שמאמין לא מסרב
נכון, שההחלטה על תרומת איברים היא החלטה קשה ביותר למשפחה בצרה, שיושבת ימים ושבועות ומתפללת לנס ליד חדרי טיפול נמרץ. ראיתי זאת מקרוב כמה וכמה פעמים, מאז שיזמתי קורס רבנים מלווים לנושא זה (לפני 5 שנים וחצי).בראש ובראשונה מנקר הספק, התקווה לנס מתחזקת, וקשה להאמין שהכל נגמר. אם בני המשפחות גם שומעים ויכוחים של רבנים, ומחלוקות בין רבנים לרופאים, וסגן שר בריאות מבקש מרופאים להמשיך ולטפל אחרי המוות (לפי סעיף בחוק, אך לא לפי התורה וההלכה) - רבים מהם נלחצים, ואינם מסוגלים להחליט.
רופאים ורבנים שהתגייסו לאחרונה לפעולה משותפת כדי לצאת מחוסר האמון, ולאפשר הכרעה נכונה ברגע קשה עד מאוד - ראויים לכל התמיכה הציבורית שאפשר לגייס.
כאשר יבינו כולם, שהיעדר הנשימה באופן בלתי הפיך הוא המוות, והוא סילוק הנשמה, ואין פער בין הרפואה להלכה - אז תיפתח הדרך לדעת גם שאין זכות גדולה יותר לנפטר, מאשר מצוות הצדקה של הצלת חיים באיבריו. זהו חסד של אמת שאין דוגמתו, דווקא בשעה שהנפטר מתייצב לפני כיסא הכבוד. ואז לא ימותו עוד אנשים בישראל מחוסר איברים להשתלה.
ועוד דבר חשוב: מי שמאמין באמת, יודע שעולם הבא ותחיית המתים אינם תלויים בשלמות הגוף והאיברים, שממילא נרקבים בקבר, אלא בשלמות המידות והמעשים הטובים. תרומת איברים להצלת חיים אחרי מות הנשימה וסילוק הנשמה, גדולה הרבה יותר מכל תפילה, לימוד וצדקה לעילוי נשמה, והיא הדרך הישרה לעולם הבא ולתחיית המתים.
יהי רצון שנהיה ראויים.
לפנייה לכתב/ת 
אין נשמה בלי נשימה. החתמה על כרטיס אדי
צילום: בית החולים אסף הרופא
מחלוקת שהורגת. הרב יואל בן-נון
צילום: יהושע הלוי
מומלצים
